לוקרבי: קדאפי ישלם 10 מיליון דולר לכל משפחה
15 שנים אחרי פיצוץ מטוס פאן אם, שבו נהרגו 270 איש - הסכימה לוב לשלם למשפחות פיצוי של 2.7 מיליארד דולר. כעת מצפה לוב להסרת הסנקציות הכלכליות
לאחר 15 שנים של אי וודאות ומאבק משפטי ממושך הגיעה הלילה (יום ה') פרשת לוקרבי לסיומה.
נציגי 270 נוסעי מטוס פאן אם שהתפוצץ בשנת 1988 מעל לוקרבי בסקוטלנד הגיעו למשרדי מחלקת המדינה האמריקנית בוושינגטון שם התבשר להם, כי לוב הודיעה רשמית למועצת הביטחון באו"ם שהיא נוטלת את האחריות על פעולתם של שני הסוכנים שהטמינו את הפצצה במטוס. נטילת האחריות הלילה - תביא להקמתה של קרן מיוחדת בבנק בשווייץ, בה יופקדו 2.7 מיליארד דולר פיצויים עבור בני משפחותיהם של הקורבנות; כ-10 מיליון דולר למשפחה.
במשך השנים הכחישה לוב את מעורבותה בפיצוץ, בו נספו 259 נוסעים ואנשי צוות של המטוס ו-11 בני אדם נוספים על הקרקע. אולם עדויות שנמצאו בזירת האירוע הוביל לעקבותיהם של הסוכנים הלובים. השניים אף הועמדו לדין ובפברואר 2001 הורשע אחד מהם, עבד אל בסט עלי מגרהי. השני זוכה ויצא לחופשי.
בשנתיים האחרונות מתנהלים מגעים דיפלומטיים לנטילת האחריות הלובית. ארה"ב התנתה את הסרת הסנקציות הכלכליות מעל לוב בנטילת האחריות. גורמים אמריקנים רמזו כי ארה"ב אף עשויה לשקול מחדש את יחסיה עם לוב. אך רק לאחר שיוכח, כי היא אינה מתעניינת בנשק להשמדה המונית.
בהתרסקות נפער בור בעומק 20 מטר
ההתרסקות אירעה בערב חורפי, ב-21 בדצמבר 1988. סמוך לשעה שבע התפוצץ מטען נפץ שהוטמן בטיסה 103 של חברת "פאן אם" האמריקנית. הטיסה, שהמריאה מנמל התעופה הית'רו שבלונדון בדרכה לניו-יורק, הייתה בגובה 31 אלף רגל. ארבע דקות לאחר הפיצוץ התרסק המטוס על צלע ההר הסמוך לעיירה. כל הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו וגם 11 מתושבי לוקרבי, שנפגעו מצניחת חלקי המטוס.
ה"וושינגטון טיימס" דיווח אז, שכתוצאה מחבטת המטוס בקרקע נפער בור בעומק כ-20 מטרים ובקוטר 50 מטרים סמוך לכביש הראשי המחבר את סקוטלנד לאנגליה. בתוך דקות התמלאו הרחובות באנשים מבוהלים שהפיצוץ העז החריד את ביתם. רבים מתושבי העיירה הגיעו לבית החולים המקומי כשהם מצוידים בכריכים ושמיכות, אך לא מצאו פצועים לטפל בהם. כוחות משטרה וכבאים, כמו גם אזרחים שהתארגנו בקבוצות חיפוש והצלה, בילו את הלילה בחיטוט בין הריסות המטוס, כשהם עוטפים גופות וחלקי גופות בשקיות ניילון.
באותו לילה העבירו משם בחסות החשיכה רק גופות שנפלו על גגות וגינות הבתים. בבוקר הגיעו למקום אלף שוטרים ו-500 אנשי צבא. בתי קברות זמניים הוקמו בין לילה. הציוד, שהיה בבטן המטוס וכלל מתנות לחג המולד, התפזר ברדיוס של כ-2,000 קילומטרים.
188 מהקורבנות היו אמריקנים, 44 בריטים וגם אזרח ישראלי אחד, דניאל בראונר מקיבוץ פרוד. 37 מהם היו סטודנטים מאוניברסיטת "סירקוז" שבארצות הברית, היו שם שני זוגות מאורסים, ארבעה עובדי משרד החוץ האמריקני, ונציג האו"ם בנמיביה, ברנט קרלסון. דייוויד פלניגן, תושב לוקרבי, ניצל בזכות העובדה שבילה את הערב בבית חברו. הוריו ואחותו ג'ואן בת העשר נהרגו מייד כשחתיכת כנף לוהטת מוטטה עליהם את ביתם.
שעון הפעלת המטען נרכש בציריך
ביום שלמחרת האסון הודיעו ארה"ב וסקוטלנד על פתיחתה של חקירה נרחבת אחר הנסיבות שהובילו לאסון. בדיקה קצרה בשטח העלתה כי מדובר בפיגוע חבלני, אולם הדרך למציאת האשמים הייתה עוד לפניהם. חוקרים אמריקנים וחוקרי הסקוטלנד יארד הבריטי התחקו אחר פיסת בד ושבר ממכשיר הקשר במטוס, שנמצאו במקרה בין שברי המטוס. במקביל הדפיסה אחראית המטען בנמל התעופה בפרנקפורט שממנו יצאו המזוודות למטוס "פאן אם" את תיעוד המזוודות שהועלו למטוס; השוואה בין שני הממצאים הוכיחה כי מזוודת החבלה יצאה בוודאות ממלטה לפרנקפורט ומשם למטוס האמריקני.
בספטמבר 1990 התרחשו שורת אירועים שהובילו, כמעט במקרה, לעקבותיהם של הסוכנים הלובים. חלקים נוספים ממכשיר הרדיו אותרו באתר ההתרסקות. החוקרים סברו, כי הוא למעשה חלק ממנגנון ההפעלה של הפצצה. בדיקה מעמיקה קבעה כי מדובר בשעון ההפעלה (טיימר) מסוג MST-13 המיוצר בציריך. באותו הזמן תפסו בלשי ה-CIA האמריקנית מכשיר דומה ברשות סוכנים לובים.
במקביל העלתה עבודה בלשית, שהבגד ששימש לעטיפת הפצצה נקנה במלטה על-ידי מוחמד אבו-טאלב, שנעצר בשוודיה במאי 1988.
אנשי מודיעין סבורים, כי חאלד ג'עפר בן ה-20, אזרח אמריקני ממוצא לבנוני, שהמריא מפרנקפורט לביתו במישיגן, הוא שקיבל את תיק הג'יימס בונד עם הפצצה, והעבירו, בלי לדעת דבר, אל בין המזוודות של טיסה 103. החקירה הועברה למלטה. הסוכנים האמריקנים איתרו את החנות בה יוצרה פיסת הבד ותחקרו את בעליה, טוני גאוסי, על מנת שיזהה את הבד כחלק מזוג מכנסיים, ממנו ייצר שני דגמים בלבד. הוא סיפק תיאור של הגבר שרכש את המכנסיים, סמוך לטיסה, שהתאים לקלסטרונו של עבד אל בסט עלי מגרהי – סוכן השירות החשאי הלובי. קשר נמצא גם לחברו של אל-מגרהי, אל אמין כאליפה פהימה, אולם הוא זוכה מכל אשמה במשפט שהתנהל מאוחר יותר.
לוב פתחה במגעים עם המשפחות
מנהיג לוב, מועמר קדאפי, מיהר להכחיש כל קשר לפיצוץ ואף טען כי הסוכנים חפים מפשע. תחילה סירב להסגירם לידי רשויות הולנד, שם הוחלט על עריכת משפטם. אולם בעקבות לחץ בינלאומי כבד הסכים קדאפי להעבירם למשפט בהאג. השניים הועמדו כאמור לדין בפברואר 2001. מגרהי נמצא אשם ואילו חברו יצא לחופשי.
אולם בכך לא תמה הפרשה. משפחות הקורבנות דרשו שלוב תישא באחריות לפיצוץ ואף תבעו ממנה פיצויים. תחילה סירבה לוב להיכנע לדרישת המשפחות, אולם קדאפי שחפץ בשיקום יחסיו עם המערב, ובהסרת הסנקציות שהטילה ארה"ב (המונעות מחברות אמריקניות להשקיע במדינה עתירת הנפט) הורה לנציגיו לפתוח במגעים עם המשפחות.
היום דיווח עורך דין ממוצא אלג'ירי המעורב בתיווך בין הצדדים, כי נחתם ההסכם לפיו תעביר לוב 2.7 מיליארד דולרים לחשבון מועצת הביטחון של האו"ם ומשם יועברו כספי הפיצויים לקרן מיוחדת נפגעי האסון. הפרקליט, סעאד דג'באר, העריך כי כבר בשבוע הבא צפויות ארה"ב ובריטניה להודיע שהן מוכנות לתמוך בהסרת הסנקציות הכלכליות מעל לוב.
לפנייה לכתב/ת 
