יין ובריאות: כמה כוסות לשתות, ולמה זה טוב לגברים
אין זה חדש ששתייה מבוקרת של יין אדום עשויה למנוע התקפי לב ואולי אף מחלות נוספות. עכשיו מתברר שהיין הישראלי הוא הבריא מכולם. איך זה קורה, כמה כוסות מותר לשתות ביום ולמה לגברים זה מועיל יותר. מסע לעמק האלכוהול
אוהבי היין לא ישכחו את התוכנית "60 דקות" של רשת CBS האמריקאית, ששודרה ביוני 1991. לאחר שנים שבמהלכן נהגו להתייחס לשתיית יין כאל רעה חולה, התארח בתוכנית סרז' רנו, אפידמיולוג ודיאטיקן צרפתי, וטען כי שתיית יין מבוקרת לא רק שאינה מזיקה, אלא אף מועילה לבריאות.
רוצים לדבר על זה? היכנסו לפורמים בעמוד זה ותקבלו תשובות און-ליין לכל שאלותיכםלהוכחת דבריו הביא רנו נתונים המוכיחים כי תוחלת החיים של הצרפתים ארוכה בכשנתיים וחצי מזו של האמריקאים, וכי שיעורי התמותה שלהם מהתקפי לב נמוכים בכ-50 אחוז מאלו של האמריקאים. זאת למרות שהצרפתים מרבים לצרוך מזון עשיר בשומנים, כמו בשר בקר וגבינות קשות ושמנות, מעשנים וממעטים בפעילות גופנית, לעומת האמריקאים, שאוכלים פחות שומנים ועושים פעילות גופנית. הסיבה: הצרפתים שותים יין עם האוכל - בין שתיים לשלוש כוסות ביום - מה שמגן עליהם מפני מחלות לב ומאריך את חייהם.
האלכוהול שביין, הוסיף רנו, מעלה את רמת הכולסטרול הטוב בדם, ובכך הוא שומר על העורקים מפני שכבת השומנים המתיישבת על הדפנות, ומונע טרשת עורקים, העלולה לגרום להתקפי לב ושבץ. אף שבתוכנית ייחס רנו את סוד הקסם לאלכוהול בכלל, כאשר המשיך לבדוק את הנושא, הגיע למסקנה שמדובר אך ורק ביין אדום, שאותו שותים הצרפתים למכביר, ולא בסוגים אחרים של משקאות אלכוהוליים.
מה עם בירה?
התיאוריה של רנו חוללה סערה גדולה בציבור האמריקאי, זכתה לכינוי "הפרדוקס הצרפתי" והובילה לגידול של 30 אחוז בצריכת היין בשנה שלאחר מכן. בהמשך היא גררה שורת מחקרים, שביקשו לבדוק אם היא נכונה.
אחד החוקרים שהושפעו מדבריו של רנו היה פרופ' יוסף קנר, מנהל מעבדה לכימיה וביוכימיה של מזון במכון וולקני, ששהה ב-1991 באוניברסיטת קליפורניה וחקר שם את נושא נוגדי החמצון. "בהתחלה ייחסו את התכונות הטובות של היין לאלכוהול", הוא נזכר, "אבל אז התברר שאת האלכוהול שותים גם סקוטים ופינים, ואצלם מחלות הלב משתוללות. המסקנה היתה שכנראה מדובר רק ביין, משום שרק בו יש נוגדי חמצון טבעיים, שנחשבים למונעים העיקריים למחלות של כלי דם ולב, ואלה אינם נמצאים במשקאות אחרים".
ואכן, רוב המחקרים שנעשו בשנים האחרונות מחזקים את המסקנה שהשפעתו החיובית של היין נובעת בעיקר מנוגדי החמצון - הפוליפנולים - שהיין האדום עשיר בהם במיוחד. "הפוליפנולים נמצאים בקליפת הפרי ותפקידם לשמור על הענב מנזקי הקרינה, ממזיקים וממחלות", מסביר פרופ' קנר. "היות שהחמצון עלול לגרום נזקים גם לענב, הפוליפנולים מגינים עליו גם מפניו. כאשר מכינים יין אדום משאירים את הקליפה זמן רב בתוך מיץ הענבים. התוצאה היא שהפוליפנולים נספגים בנוזל, וכשאנחנו שותים יין גם אנחנו נהנים מהם".
במחקר לו היה שותף פרופ' קנר בארצות הברית, הוציאו החוקרים כולסטרול רע מהחולים, זיקקו יין אדום והוציאו ממנו את האלכוהול. "אחר כך בדקנו במבחנה מה קורה לכולסטרול כשהוא בא במגע עם הפוליפנולים. מה שגילינו זה שהפוליפנולים מעכבים חמצון, גם כשהם נמצאים בכמויות מזעריות ממש".
מחקר אחר, שנערך ב-1995 בדנמרק, השווה את ההשפעה של שתיית יין אדום עם זו של שתיית בירה, שאינה מכילה פוליפנולים. המחקר העלה שמי ששותה בין שלוש לחמש כוסות יין ביום מפחית את הסיכוי שלו למות ממחלות לב ב-60 אחוז. לעומת זאת, אנשים ששותים בין כוס אחת לשתיים ביום של משקה אלכוהולי אחר, לא רק שאינם מקטינים את סיכוייהם לסבול ממחלות לב, אלא אף מגדילים אותם ב-16 אחוז, ואילו מי ששותה בין שלוש לחמש כוסות ביום מגדיל את סיכויו למות ממחלות לב ב-35 אחוז.
ב-1999 פורסם מחקר נוסף, שנערך בבריטניה וניהל מעקב במשך 17 שנה אחר הרגלי השתייה של 6,680 גברים. המחקר מצא שגברים ששותים יין באופן קבוע מקטינים ב-30 אחוז את הסיכון לפתח מחלת לב, לעומת גברים ששותים בירה ומשקאות חריפים אחרים. כן נמצא ששתיית יין מפחיתה ב-20 אחוז את מקרי המוות גם מסוגים שונים של סרטן.
אדום או לבן?
לא רק את המשקאות החריפים האחרים לוקח היין האדום בסיבוב, הוא גם עדיף על פני היין הלבן, למרות שמוצא שניהם הוא מענבים. הסיבה: היין האדום, על פי שורה של מחקרים שנערכו במקומות שונים בעולם, מכיל פי עשרה יותר פוליפנולים מאשר היין הלבן, ולכן הוא מעכב חמצון של כולסטרול רע ב-73 אחוז, לעומת היין הלבן, שמעכב חמצון רק ב-5 אחוזים.
הראשונים שחקרו את הנושא הם חוקרים ישראלים, ואחריהם הצטרפו לתחום גם חוקרים בעולם הגדול. המחקר הישראלי החל ב-1994, בראשות פרופ' מיכאל אבירם, מנהל המעבדה לחקר ליפידים בפקולטה לרפואה של הטכניון והמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, ובשיתוף עם יקבי בנימינה.
"במחקרים שלנו, שהיו הראשונים בעולם בבני אדם, מצאנו שיין אדום מעכב חמצון של כולסטרול, אבל יין לבן לא משפיע בכלל", אומר פרופ' אבירם. "כדי להבין מדוע זה קורה, בדקנו את הרכב הפוליפנולים ביין הלבן וביין האדום, ומצאנו שביין הלבן הם כמעט שלא נמצאים. הסיבה היא שהפוליפנולים נמצאים בקליפת הענב. כאשר מכינים יין אדום משאירים את הקליפה זמן ממושך בתוך היין על מנת למצות את הצבע והטעם, ולכן היין האדום עשיר בפוליפנולים. אבל את היין הלבן מתסיסים בלי הקליפה, ולכן אין בו כמעט פוליפנולים".
כדי להפוך גם את היין הלבן ליין עשיר בנוגדי חמצון, ניסו פרופ' אבירם וחבריו להשאיר את הענבים עם קליפתם, אך כדי לא לאבד את הצבע, הטעם והארומה של היין הלבן, קיצרו מאוד את משך השהות של הקליפה עם הענב וזירזו את תסיסת היין באמצעות תוספת אלכוהול. כך מיצה האלכוהול את הפוליפנולים מהקליפה מבלי לשנות את איכותו של היין הלבן, והוא קיבל תכונות נוגדות חמצון כמו אלו של היין האדום. בעקבות בדיקות שנעשו לאחר מכן על היין הלבן החדש נמצא שהוא מוריד את חמצון הכולסטרול ב-35 אחוז, לעומת 45 אחוז ביין האדום.
"הבעיה היא שהיין הלבן שנוצר בדרך זו עדיין מתוק יותר מיין לבן רגיל, כיוון שהאלכוהול מעכב את פעולת השמרים שמתסיסים סוכר", מסביר פרופ' אבירם. "עכשיו אנחנו עובדים על דרך להכין יין לבן שיכיל פוליפנולים וגם יהיה יבש".
במהלך המחקר נתקלו החוקרים הישראלים בתגלית מפתיעה: "מצאנו שביין הישראלי יש יותר נוגדי חמצון מאשר ביין אנגלי או צרפתי", אומר פרופ' אבירם. "היין הישראלי מעכב טוב יותר הצטברות של כולסטרול בעורקים ובכך מונע את היצרותם".
מחקר דומה שערכו פרופ' קנר וחבריו העלה תוצאות דרמטיות עוד יותר: לא מכבר, הוא אומר, השוו במעבדה שבראשה הוא עומד בין כמאה סוגים של יינות אדומים מכל העולם. "היינות שנבחרו היו באיכות בינונית, ונמצא שביינות הישראליים כמות נוגדי החמצון היא הגבוהה ביותר. ברוב היינות הישראלים היא נעה בין 2,500 ל-3,500 מ"ג לליטר, כמות השווה לזו שנמצאת ביינות משובחים, בעוד שביינות הזרים נעו הכמויות בין 1,200 ל-2,200 מ"ג לליטר".
הסיבה לכך, מעריך פרופ' קנר, היא קרינת השמש העזה. "אחרי הכל, תפקידם של הפוליפנולים, הנמצאים בקליפת הענב, היא להגן עליו גם מפני קרינה", הוא מסביר. "ככל שהענב נחשף ליותר קרינה, הוא מכיל יותר פוליפנולים וצבעו אדום יותר. היות שהכורמים הישראלים נוהגים להגביר את החשיפה של הענבים לשמש כשהם מסירים את עלי הגפן המכסים על האשכולות, הענבים הישראליים נחשפים לקרינה עזה במיוחד. צריך גם לזכור שבתקופה שבה מבשילים הענבים אין כמעט עננים בארץ, בעוד שבארצות כמו צרפת וספרד השמים מעוננים מדי פעם, והנה לכם תשובה מדוע הענבים הישראלים בריאים יותר".
יין נגד סרטן
ככל שנמשכים המחקרים, נחשפים עוד ועוד יתרונות של היין. בכנס החברה האירופית למחקרים קליניים, שנערך בברצלונה לפני שנה, הוצגה שורה של מחקרים שקובעים כי שתיית יין אדום תורמת לא רק למניעת מחלות לב וכלי דם, אלא גם למניעת סרטן ואלצהיימר.
אחד המחקרים, שעליו חתום ז'אן מרק אורגוגוזו, נוירופסיכולוג ויו"ר המחלקה הנוירולוגית בבית חולים בבורדו שבצרפת, בדק את הרגלי השתייה של 3,777 אנשים מעל גיל 65 החיים בדרום צרפת. המחקר מצא שאנשים ששתו באופן קבוע יין אדום הפחיתו את סיכוייהם ללקות באלצהיימר ב-80 אחוז בחמש השנים הראשונות. לאחר שמונה שנים פחתה ההגנה שסיפק להם היין, אך עדיין סיכוייהם של אלו ששתו יין לחלות במחלה היו נמוכים ב-50 אחוז לעומת אלו שלא שתו. אורגוגוזו אף מצא שההגנה הזאת תופסת רק לגבי מי ששתה בין שלוש לארבע כוסות ביום במשך כל חייו הבוגרים, אך לא לגבי מי שהתחיל לשתות אחרי גיל 60.
מחקר נוסף, שאותו ביצע חוקר איטלקי בשם אלברטו ברטלי, מצא שאחת מקבוצות הפוליפנולים ביין האדום מעוררת התחדשות של תאי עצב וקשרים בין תאים שכנים. היות וחיזוק יומיומי של הקשרים האלה יכול למנוע ניוון של תאי עצב הגורמים למחלות כמו אלצהיימר ופרקינסון, הוא סבור שרצוי שאנשים מעל גיל 60 ישתו כמה כוסות יין ביום. ברטלי אף מוסיף כי צריכת יין משפרת את תפקוד כלי הדם ומשפרת את זרימת הדם למוח, ובכך מונעת מחלות ניווניות של המוח.
מחקר נוסף, שנערך בהולנד על 5,400 אנשים בני 55 ומעלה במשך שש שנים, מצא שמי ששתה בין כוס אחת לשלוש של משקה אלכוהולי מכל סוג שהוא צמצם ב-50 אחוז את הסיכון שלו לחלות באלצהיימר.
לא רק מניעה של מחלות ניווניות מיוחסת ליין. מחקר שערך פרופ' יוסף ורקוטרן מבורדו שבצרפת, יחד עם פרופ' אליאס קסטנס היווני, מצא ששתייה של כוס או שתיים של יין אדום ביום יכולה לעכב התפתחות סרטן שד וערמונית.
כדי לבדוק אם יש לממצאי המחקר שלהם ערך מדעי, נערך מחקר נוסף, בשיתוף מדענים ספרדים ואיטלקים, שבדקו את דמם של 40 נבדקים, שחלקם שתו שלוש כוסות יין אדום ביום במשך חודש, וחלקם שתו משקה אלכוהולי אחר. התוצאה: אצל שותי היין האדום חלה ירידה משמעותית בכמות המאיצים של גידול תאים סרטניים ומחלות ניווניות, וגדלה ההתנגדות לחמצון תאים, מכניזם שמעודד מחלות.
היין, טוען פרופ' קלאוס יונג, מומחה לרפואה פנימית ורופא ספורט בגרמניה וחסיד נלהב של שתיית יין, משפיע באורח חיובי על כל מערכות הגוף. פרופ' יונג חקר את הנושא במשך מספר שנים, והוא סבור שליין, אדום ולבן כאחת, תרומה חשובה לבריאותם של אנשים, בעיקר מעל גיל 50. "היין הוא החלב של המבוגרים", הוא טוען. "הוא משמיד בקטריות ווירוסים בכלי הנשימה, מגן עלינו מפני התקררויות ומחזק את המערכת החיסונית. יעילותו גדלה עוד יותר אם צורכים אותו לצד דיאטה ים תיכונית, כי יש בו גם ערכים תזונתיים חשובים, כמו מינרלים, ויטמינים וקלוריות".
"אני לא מאמין שיש חומר בודד שיכול לעשות כל כך הרבה דברים טובים לגוף", מסתייג פרופ' אבירם, שמטיל ספק במחקרים המייחסים ליין כל כך הרבה יתרונות. "מה שידוע ואין עליו ויכוח הוא שיש ביין האדום ריכוז גבוה של פוליפנולים, שהם מעכבי חמצון יעילים".
בלי אלכוהול
במחלקה לתזונה של משרד הבריאות לא ממהרים להמליץ על שתיית יין אדום. "לאחר שבדקנו יותר מ-60 מחקרים, הגענו למסקנה שלא הוכח כי ליין יש יתרון בשמירה על הבריאות", אומרת ד"ר דורית ניצן-קלוסקי, העומדת בראש המחלקה.
במשרד הבריאות מוסיפים: "בבדיקה שערכנו על מחקרים רבים, מסתמן שלצריכה מתונה של אלכוהול יש אפקט מגן מפני תחלואה ותמותה ממחלות לב, אבל עד כה לא הוכח שיש יתרון ליין האדום על פני סוגים אחרים של אלכוהול. בלי מחקר קליני רחב מימדים, לא ניתן להצביע על קשר בין אלכוהול ומחלות לב, ולכן יש הצדקה קטנה מאוד להמליץ על צריכת אלכוהול בכלל ויין בפרט".
גם ד"ר פול פרום, מנהל המחלקה לאפידמיולוגיה במכון הארצי לבריאות תעסוקתית וסביבתית, סבור שיש להסתייג מתוצאות המחקרים. "רוב העבודות לא נעשו מול קבוצות ביקורת הולמות", הוא טוען. "כדי שהמחקר יוכיח את הטענות הללו, צריך לבחור קבוצה אקראית, שמקבלת עליה להתנהג בדיוק כפי שהחוקר דורש, ולהשוות אותה לקבוצת בקרה, שאף היא נבחרה והסכימה להתנהג על פי דרישות המחקר. אם אתה עוקב סתם אחר קבוצת אנשים שבחרה לשתות או לא לשתות, אינך יכול לדעת אם הסיבה לתוצאה הטובה היא שתיית היין או גורמים אחרים. אולי הם שותים כוסית יין ביום כי הם רגועים יותר ולכן יש להם זמן לשתות? אולי הם מנהלים אורח חיים בריא יותר? אין כאן הוכחה מובהקת שהיין הוא הגורם לתוחלת החיים הארוכה יותר. לכן כל תוצאות המחקרים הללו הן בגדר השערות בלבד".
גם ד"ר גדעון רון, מומחה לרפואה סינית, מטיל ספק בממצאי המחקרים. "נכון שיש ביין נוגדי חמצון, אבל התועלת שלהם בטלה בשישים לעומת הנזק שגורם האלכוהול", הוא אומר.
אלכוהול, הוא מסביר, נוצר כתוצאה מריקבון של סוכר ענבים, "ואנשים לא צריכים לצרוך חומר רקוב. אנחנו אמורים לצרוך את הסוכרים ולפרק אותם בעצמנו, ולא אחרי שהחיידקים גרמו לתהליך של תסיסה".
ההתלהבות מהיין, מוסיף ד"ר רון, אופיינית לרפואה המערבית, שאינה רואה את התמונה הכוללת ומתעלמת מהיחסים בין מרכיבי המזון השונים. "נכון שאלכוהול מרחיב את כלי הדם, אבל זה גירוי חיצוני, שפוגע ביכולת של הגוף לבצע את זה בעצמו. כשהגוף מאבד את היכולת להרחיב את העורקים לבד, הם נעשים צרים יותר. אז בטווח הקצר האלכוהול עוזר, אבל בטווח הארוך הוא מזיק".
- ומה עם הפרדוקס הצרפתי, שהוכיח כי הצרפתים חיים יותר למרות שהם שותים יין?
"הטיעון הזה שקרי. ב-1993 למשל דלף לעיתונות הצרפתית דו"ח של משרד הבריאות, שגילה כי 30 אלף צרפתים מתו באותה שנה משתייה מופרזת שגרמה לבעיות כבד. אז יופי, הצרפתים לא מתים ממחלות לב, אבל זה בגלל שהם מתים הרבה קודם ממחלות כבד שנובעות משתייה מופרזת".
"לא צריך להמליץ על שתייה לכל אחד", אומרת ד"ר הילה קנובלר, מנהלת היחידה המטבולית בבית החולים קפלן שברחובות. "לפני שממליצים על שתייה יש לבדוק אם יש היסטוריה של התמכרות במשפחה, כי בדרך כלל התמכרות היא נטייה תורשתית, וכשהיא קיימת היא די מסוכנת".
עירית ברק, דיאטנית קלינית, סבורה שלרוב האנשים מוטב לוותר על יין, בעיקר אם הם סובלים מהשמנה. "בכוס אחת של יין יש בין 70 ל-140 קלוריות, שהן קלוריות מהסוג הפחות טוב, כי יש להן נטייה להפוך לשומן", היא מזהירה. "לכן עדיף לדעתי לשתות כוס תה ירוק ולאכול תפוחים, רימונים וענבים, שמכילים גם הם פוליפנולים בשפע. אם רוצים לשמור על העורקים, אפשר לצרוך שמן דגים, לאכול אגוזים ושקדים, לעשות פעילות גופנית ומדיטציה ולאכול הרבה פירות וירקות טריים. על יין מוטב לוותר, משום שכל יתרונותיו בטלים מול חסרונות האלכוהול. וזה לא שאני נגד יין, זה פשוט שיש לו תחליפים הרבה יותר בריאים".
אז כמה מותר לשתות?
כל החוקרים שממליצים על שתיית יין אדום מסכימים שזו חייבת להיות מתונה, וכי צריכה גבוהה אינה טובה לבריאות, משום שהיא פוגעת בכבד. עם זאת, קשה למצוא תמימות דעים באשר לכמות המומלצת. רוב החוקרים ממליצים על כוס אחת לאשה ועד שתיים לגבר, אבל יש כאלה שממליצים על יותר.
במאי 2001 התקיים בברצלונה כנס של החברה האירופית למחקרים קליניים, שבמהלכו הוצגו 13 מחקרים על יין. ההמלצה שעלתה מהם היא לשתות בין כוס אחת לשתיים ביום. המסקנה הזאת מקובלת על ד"ר הילה קנובלר. לגברים היא ממליצה לשתות עד שתי כוסות ביום, ולנשים עד כוס אחת, משום שהן חשופות יותר לנזקי האלכוהול.
פרופ' אבירם: "לדעתי, מספיק אם שותים עד כוס יין אחת ביום, אבל חשוב לעשות זאת עם האוכל, כי זה משפר את ספיגת הפוליפנולים. גבר יכול לשתות כוס מלאה, אבל לאשה הייתי ממליץ להסתפק ב-3/4 כוס".
פרופ' קנר ממליץ לנשים לשתות מחצית מהכמות המומלצת לגברים. "היין האדום מועיל לשני המינים באותה מידה. עם זאת, אצל נשים יש בכבד רק חצי מכמות האנזים המפרק את האלכוהול, לכן הוא נשאר בדמן יותר זמן, מגיע למוח וגורם לתחושת עילפון מהר יותר".
ארבע סיבות כן לשתות יין:
- כי הוא מעלה את הכולסטרול הטוב בדם ושומר על העורקים
- כי הוא עשיר בפוליפנולים, שהם נוגדי חימצון המסייעים למניעת מחלות לב וכלי דם
- כי חלק מהמחקרים קובעים שהוא מסייע למניעת סרטן ואלצהיימר
- כי יש הטוענים שהוא משמיד חיידקים ווירוסים ומחזק את המערכת החיסונית
ארבע סיבות לא לשתות יין:
- כי הוא עשיר בקלוריות מהסוג שהופך לשומן ולכן עלול לגרום להשמנה
- כי שתייה לא מבוקרת עלולה לגרום למחלות כבד
- כי שתייה לא מבוקרת עלולה לגרום להתמכרות
- כי השתייה מרחיבה כלי דם לטווח קצר, אך לטווח הארוך פוגעת ביכולת הגוף לעשות זאת לבד
לפנייה לכתב/ת 
יין לבריאות. הדעות חלוקות
צילום: איתן טל
מומלצים
