כאבים כרוניים: התמודדות יומית ודרכי טיפול
חצי מאוכלוסיית העולם סובלת מתסמונת הכאב הכרוני, שכוללת גם כאבים שאינם קבועים אך חוזרים על עצמם התסמונת פוגעת במערכת החיסונית ובאיכות החיים - בתחום המקצועי, בחיי החברה, בחיי המין פרופ' דייוויד ניב, מנהל היחידה לטיפול בכאב במרכז הרפואי תל אביב, מסביר מהו כאב, מתי הוא הופך לכרוני, ומה קורה כשלרפואה אין פתרון חד משמעי
שפירא בן ה-58 חש לראשונה בכאב חד בעיצומה של השתלמות מורים שעבר. "זה היה בשבת אחת בירושלים", הוא משחזר. "בעודנו מטיילים בעיר העתיקה חשתי חולשה ותחושת רפיון כללית, והרגשתי שהרגליים לא נושאות אותי. התיישבתי על אבן וכאב עז פילח את גבי. איכשהו נעזרתי בעמיתי וחזרתי למלון".
משככי הכאבים שלקח הקלו עליו מעט, ולמחרת בבוקר, כשחזר לתל אביב, הוא פנה לרופא ששלח אותו לסדרת צילומים. האבחנה היתה פריצת דיסק בגב, מלווה בחוליות סדוקות שקרסו. הרופאים הסבירו לו שזו הסיבה לכאב העז שהוא חש. "מדובר בדקירות חזקות מאוד ומכאיבות שגורמות לי חולשה על סף העילפון, בלוויית גלי חום ורעד", הוא מתאר.
שלושה חודשים השתמש שפירא בכמות משמעותית של משככי כאבים שהצליחו לעמעם את הכאב, אבל גם גרמו לו תחושת נמנום. בגלל הכאבים, בלילות הוא לא הצליח להירדם בלי כדור שינה. סריקת סי.טי שעבר איתרה את מקום פריצת הדיסק, ורופאיו המליצו לו על ניתוח מיידי. במהלך הניתוח קובעו החוליות שקרסו באמצעות ברגים ועמודי תמיכה.
"שישה שבועות אחרי הניתוח עוד נאנקתי מכאבים", אומר שפירא. "הגוף שלי דחה את הקונסטרוקציה שהושתלה בו, וכתוצאה מכך פשה בו זיהום חמור". הוא אושפז, ואחרי טיפול מסיבי בזיהום הוכנס שנית לחדר ניתוח. הרופאים הוציאו את מערכת הברגים שהיתה אמורה לחזק את החוליות, ובמקומה הושתלו פולימרים, שעשויים מחומר ידידותי יותר לגוף.
"אנשים חושבים שהשתגעתי"
"עם הזמן", מתאר שפירא, "הפכתי מאדם נוח לבריות לאיש מריר, עצבני, נוח לכעוס, חסר סבלנות. הכאב הטריף אותי. הרגשתי שאני עומד לצאת מדעתי. לא נהניתי משום דבר. בכיתה בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים, וכבר מצאתי את עצמי לא פעם שואל את מנהל בית הספר מדוע אינו מפטר אותי, כי הרגשתי שאני קוץ בתחת. התחושה שלי היתה שהכאבים שלי נמאסו על כולם ושהפכתי לטורח".
מר נפש ומדוכא הופנה שפירא לפסיכיאטר, שרשם לו תרופות נוגדות דיכאון וגם לימד אותו לחיות עם הכאב. "בכוחות שקיבלתי ממנו המשכתי להיאבק בניסיון לנצח את הכאב", הוא אומר. "הסכמתי להתנסות בכל טיפול שהוצע לי".
במרפאת הכאב שבה טופל קיבל שפירא כטיפול ראשוני שבע זריקות אפידורל, שהועילו רק כל עוד השפעתן היתה תקפה. אחר כך הושתלה בגבו אלקטרודה שאותה הפעיל באמצעות שלט, מה שהיה אמור להפחית את הכאב. אבל גם זה לא הועיל, והאלקטרודה הוצאה מגופו כעבור זמן קצר. מחוסר ברירה הוא חזר להשתמש בכמות גדולה של משככי כאבים, שגרמו נזק לכבד שלו.
"אני נמצא במלכוד", אומר שפירא, "כי אם אפסיק ליטול את משככי הכאבים, הכאב יכריע אותי ואשתגע. מאידך, אני מודע לנזק שאני גורם לעצמי בגלל השימוש בתרופות. וכך קורה שלא די בזה שאני סובל וכאוב, אני גם כועס על עצמי ונמצא בקונפליקט תמידי. אמנם ילדי ובני משפחתי תומכים בי, אבל שאר האנשים לא מאמינים שכואב לי וחושבים שהשתגעתי".
כשהיה יוסף בן 49 פגעה מחלת הסוכרת שממנה סבל בעצביו, וגרמה לנמק ברגלו השמאלית ולכאבים עזים. אני זוכר שנהגתי מהעבודה הביתה והכאב היה כל כך עז, שעצרתי בצד הדרך וצרחתי כמו מטורף. היתה לי תחושה שמשהו ששוקל טונות לוחץ לי על הרגל וחונק את כלי הדם שבה, הוא מתאר.
אחרי שנוסו טיפולים שונים, נאלצו הרופאים לקטוע את הרגל עד מעל הברך. אבל גם זה לא הצליח לשכך את הכאבים. "הכריתה היתה אמורה גם להרגיע את הכאב", מספר יוסף, "אבל שנים אחריה עוד סבלתי מכאבי פנטום (כאב באזור הכרות). המשכתי להרגיש כאילו מיליון מחטים דוקרות אותי, ואחרי התקף כאב כזה הייתי מוצא את עצמי רטוב מזיעה ובקושי יכול לנשום".
רופאיו של יוסף ניסו להקל את כאביו באמצעות כל התרופות שעמדו לרשותם, כולל נגזרות של מורפיום. "הכאב אכן עומעם, אבל עד היום הוא לא עבר לחלוטין", הוא אומר.
מחלה חשוכת מרפא
בכל רגע נתון, כך נמסר מהאיגוד הבינלאומי לטיפול בכאב, 15%-10% מהאנשים בעולם סובלים מכאבים עזים. הרפואה כאמור לא יכולה לסייע לרבים מהם, והכאב מביס את האמצעים העומדים לרשותה.
"הכאב הוא הסיבה מספר 1 לצריכת שירותי רפואה, יותר ממחלות סרטן ולב גם יחד", מסביר פרופ' דייוויד ניב, מנהל היחידה לטיפול בכאב במרכז הרפואי תל אביב והנשיא העולמי של איגוד מרפאי הכאב. "בקרב האנשים שהכאב הופך אצלם לתסמונת כרונית מתבטאת הפגיעה בירידה משמעותית באיכות החיים. המערכת החיסונית נפגעת, וכמוה נפגעים גם החיים המקצועיים, החברתיים והמיניים. היכולת ליהנות מידרדרת, וקשרים חברתיים רבים נפרמים".
מהו כאב, ומתי הוא הופך לכרוני? "כאב מוגדר כתחושה סובייקטיבית לא נעימה שקשורה בחוויה", אומר פרופ' ניב. "כלומר, מי שלא חש כאב, לא יכול להבין אותו. שני אנשים חווים אותו כאב באותו מקום, אך באופן שונה. זאת כיוון שהמסרים שמועברים למוחנו על ידי הכאב מתורגמים באופן שונה אצל אנשים שונים. כל אחד מגיב ומבטא כאב בצורה שונה.
"בעבר נהגו לייחס כאב לסיבה מיידית, כגון בעיות שיניים. אבל בעשור האחרון חלה בעולם הרפואה התקדמות רבה בהבנת מנגנון הכאב, ובעיקר בהבנה שלא תמיד ניתן למצוא את הסיבה שגורמת לו. כשכאב אינו נרגע ממשככים ומתמשך על פני שבועות וחודשים, הוא מוגדר כרוני".
האיגוד העולמי לטיפול בכאב מגדיר שני סוגי כאבים: כאב חד וכאב כרוני. "הכאב החד הוא סימפטומטי", מסביר פרופ' ניב. הוא מופיע, ואחר כך עוצמתו פוחתת וניתן להשתלט עליו לחלוטין, בין אם באמצעות אקמול או מורפיום. בין הכאבים האופייניים להגדרה זו נכללים כאבים קרדיולוגיים וצירי לידה. הכאב החד הוא מדיד. באמצעות שאלון, החולה מדרג את עוצמת הכאב על גבי סקאלה, דבר שמסייע לרופא בהמשך הטיפול.
"לעומתו, הכאב הכרוני מוגדר כמחלה בפני עצמה, שעלולה להידרדר מרגע לרגע. חלק מהאנשים הסובלים מהכאב הזה אף לוקים בדיכאון. לפגיעה מתמשכת באיכות החיים אחראים גם תלות הסובל בסביבה ובתרופות, חוסר שינה, לעיתים חוסר יכולת לזוז, והידיעה המייאשת שמדובר במחלה חשוכת מרפא.
בהגדרת הכאב הכרוני, שאינו ניתן לריפוי אלא רק להקלה - וגם זה לא תמיד - נכללים כאבי ראש ומיגרנות, כאבי גב, צוואר ועמוד שדרה, כאבי ארתריטיס שנגרמים בשל פרקים שחוקים, מעוותים ומודלקים, כאבים כתוצאה מחוסר זרימת דם בגפיים או מפגיעה עצבית, כאבים שנגרמים בשל מחלות סרטן שונות, כאבי פציעה שכוללים פגיעה בחוליות הצוואר, שברים בעצמות, קרעים בעצבים ומתיחת שרירים, וכן כאבים שנגרמים מסוכרת, ממחלות בכלי הדם, מפצעי הרפס ועוד.
במקרים רבים הטיפול במחלה המקורית עשוי לרפא אותה לגמרי", אומר פרופ' ניב, אך מחלת הכאב הכרוני עלולה להישאר בעינה. לפעמים שתי המחלות עלולות להימשך חודשים ארוכים ואפילו שנים.
מגוון תרופות וטיפולים
אחרי שהתברר שהרפואה עומדת חסרת אונים מול תסמונת הכאב הכרוני, מתמקדים הרופאים במציאת דרכים לשיכוכו. "סל התרופות והטיפולים העומד היום לרשות החולים הסובלים מתסמונת זו עשיר ורחב", אומר פרופ' ניב. "נמצא שתרופות מסוימות יעילות יותר כשהחומר הפעיל בהן מוזרק קרוב למוקד הכאב או ממש לתוך המסלול העצבי המוליך אותו. כמו כן משתמשים בתרופות ממשפחת האופיום.
"לצד הטיפולים התרופתיים האלה מקובלים גם טיפול בחשמל, הניתן באמצעות מכשירים מתוחכמים שפועלים בקרבת עמוד השדרה והמוח, דיקור רפואי, לייזר, אולטרסאונד, חסימה עצבית יזומה, וכן טיפולים פולשניים כמו הזרקה תחת שיקוף רנטגן, הריסת עצבים, טיפולים בגלי רדיו, השתלת משאבות שמזליפות תרופות והשתלת אלקטרודות.
"למרות מגוון הטיפולים המרשים הזה ממשיכים הסובלים לנדוד מרופא לרופא במטרה למצוא מזור לכאביהם. אם אדם נפגע למשל בברך, והאורתופד שמטפל בו מזה שנים אינו מצליח להרגיע את כאביו, הוא יעבור לרופא אחר ולשיטת טיפול אחרת. הוא ישתמש בכל מה שיש לרפואה להציע לו, כולל טיפולים משלימים וטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. אני מצדד בדרך זו, כי כך למעשה החולה לומד לנהל את הכאב שלו בכוחות עצמו".
בחוברת מידע לציבור שהפיקה האגודה הישראלית לכאב נכתב, בין השאר: "השתדלו לא לחפש עצות ממקורות רבים מדי, דבר העלול להביא לקבלת עצות סותרות ולגרום לכם לבלבול. אנשים רבים הסובלים מכאב כרוני התייאשו מחיפוש אחרי פתרון והם מוכנים לנסות הכל. שרלטנים חסרי מצפון רק ממתינים לנצל הזדמנות זו. נסו ליהנות מהדברים הקטנים שבחיים ומהרגעים, השעות, הימים והשבועות שחולפים ללא כאב".
"פה האבסורד והמלכוד", מקונן שפירא, "כי מצד אחד אומרים לי 'אל תוותר, תנסה הכל, לרפואה יש מה להציע', ומצד שני מוותרים בשבילי כשאומרים לי 'תלמד לנהל את הכאב וליהנות לחמש דקות ביום'. ממש כיף חיים".
לפנייה לכתב/ת 
