ועדת אור: למחוק את כתם האפליה של ערביי ישראל
ועדת אור קובעת כי המדינה חייבת לפעול בהקדם ובאופן נחרץ להשגת שוויון מלא לאזרחי המדינה הערבים - במעורבות אישית של ראש הממשלה. היא מציעה להוסיף אירועים וסמלים ממלכתיים "שכל האזרחים יוכלו להזדהות עמם"
הדו"ח שפרסמה היום (ב') ועדת החקירה הממלכתית למהומות אוקטובר 2000 כולל ממצאים ומסקנות על היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים, ובראשם דרישה נחרצת להשגת שוויון מלא בין אזרחי המדינה.
הדו"ח מנתח את תהליכי ההסלמה במגזר הערבי, שהובילו לפרוץ המהומות באוקטובר 2000, ומוצא מספר סיבות עומק מרכזיות להסלמה: "הפליה, קיפוח ומצוקה" של ערביי ישראל לאורך שנים רבות; תהליכים של הקצנה פוליטית ודתית – הן בהזדהות עם המאבק הפלסטיני והן בהתגברות "התסיסה האיסלאמית"; תהליך של הסלמה בהפגנות האלימות במגזר הערבי; והתנהגות בלתי-אחראית של חלק ממנהיגי הציבור הערבי, שהגבירו את העוינות למדינה והסיתו לאלימות.
"הטיפול הממשלתי התאפיין בהזנחה ובקיפוח"
בפרק הסיכום והמסקנות של הדו"ח כותבים חברי הוועדה כי "באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ". לדבריהם, "האירועים, אופיים החריג ותוצאותיהם החמורות הם תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ בקרב הציבור הערבי בישראל. גורמים אלה, כולל המדינה וממשלותיה לדורותיהן, כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית".
לדברי הדו"ח, "הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח. הממסד לא גילה רגישות מספקת לצרכי המגזר הערבי, ולא פעל די על מנת להקצות את משאבי המדינה באופן שוויוני גם למגזר הזה. המדינה לא עשתה די, ולא התאמצה די, כדי להקנות שוויון לאזרחיה הערבים ולהסיר את תופעות האפליה והקיפוח". עם זאת, מעירים חברי הוועדה כי ראוי היה גם לעשות יותר כדי לאכוף את החוק במגזר הערבי, שהשתרשו בו "תופעות בלתי לגיטימיות ובלתי רצויות".
בסיכום של הדו"ח מעמידים חברי הוועדה כנגד האפליה והקיפוח את התנהגות ההנהגה הערבית כגורם העומק המרכזי הנוסף למהומות. לדבריהם, "כמה ממנהיגיו הבולטים של מגזר זה לא השכילו לתחום את תביעותיו של המיעוט הערבי לאפיקים דמוקרטיים לגיטימיים בלבד. הם לא השכילו להבין, שהתפרעויות אלימות, חסימות צירים והזדהות עם פעילות מזוינת כנגד המדינה ואזרחיה, מהוות איום על אזרחי המדינה היהודים ופוגעות קשה במרקם העדין של יחסי יהודים וערבים במדינה".
לדברי חברי הוועדה, נוצרה במגזר הערבי "תבנית של איום באלימות ושל שימוש באלימות" לצורך השגת מטרות שונות. כמו-כן הועברו מסרים של דה-לגיטימציה למדינה ולכוחות הביטחון שלה, וניתן ביטוי לאיבה ולעוינות כלפי סמליה. בתוך כך טושטש גם הקו המבחין בין הפלסטינים בשטחים לבין הערבים אזרחי המדינה. על רקע כל הגורמים האלה, "הכתובת הייתה על הקיר", ונוצר "מצב דליק ומסוכן ביותר", שהוביל למהומות אוקטובר 2000.
"מעורבות והובלה אישית של ראש הממשלה"
במסגרת ההמלצות קובעת ועדת אור כי "יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים". לדבריהם, "מעניינה של המדינה הוא לפעול למחיקת כתם ההפליה של אזרחיה הערבים על צורותיה וביטויה השונים". הוועדה קובעת כי הנושא "מחייב מעורבות, טיפול והובלה אישית מצד ראש הממשלה".
הוועדה קובעת כי "על המדינה ליזום, לפתח ולהפעיל תכניות לסגירת הערים, תוך שימת דגש על תחומי התקציב, בכל הנוגע לחינוך, לשיכון, לפיתוח תעשייתי, לתעסוקה ולשירותים. תשומת לב מיוחדת יש להפנות לתנאי חייהם ומצוקתם של הבדווים. אין עוד מקום להתעלמות מנושא זה או לדחיקתו לשוליים".
הדו"ח מדגיש את חשיבות נושא הקרקעות: "המטענים וההקשרים הלאומיים אינם גורעים מחובת המדינה לנהוג באזרחיה הערבים על פי עקרונות ראויים של צדק חלוקתי. למגזר הערבי צרכים לגיטימיים, הנובעים, בין היתר מגידול טבעי. המדינה חייבת להקצות לו קרקע על פי דפוסים ועקרונות שוויוניים, כמו למגזרים אחרים".
חברי הוועדה דורשים כי "הסחבת והרפיון המאפיינים את המהלכים למציאת פתרון לבעיה זו יפנו את מקומם לפעולה מערכתית נמרצת, אשר תעניק מענה אמיתי לסוגיית הריסות הבתים וההפקעות". לדבריהם, "לא אחת, מתקבלות בהקשר זה החלטות שסבירותן מפוקפקת, ואשר משקפות חוסר רגישות, ולעתים גם חוסר תבונה". הוועדה רומזת שניתן להביא ללגיטימציה של בנייה בלתי-חוקית בחלק מהמקרים, אבל מדגישה כי במקום שבו לא ניתן להביא ללגיטימציה - על המדינה לפעול לאכיפת החוק ללא רתיעה.
"על המנהיגות הערבית לנהוג באחריות"
הוועדה קובעת כי נדרש גם "שידוד מערכות ביחס המשטרה למגזר הערבי". בהקשר זה אומרת הוועדה בין היתר כי "המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה, כי הציבור הערבי בכללו אינו אויב שלהם, וכי אין לנהוג בו כאויב".
מצד שני, אומרת הוועדה כי "על מנהיגות המגזר הערבי לגלות יתר אחריות במסריה ובמעשיה. דברי שבח לאלימות כאמצעי להשגת מטרות, ולו גם מטרות לגיטימיות, אינם עולים בקנה אחד עם חובתה של הנהגה לפעול באחריות. יש בהם כדי ליצור סכנה לשלום הציבור בטווח הזמן המיידי, ולסדר החברתי בזמן הארוך יותר. אימוץ אסטרטגיה של איום באלימות או של שימוש באמצעים בלתי חוקיים, כדרך להשגת מטרות, אינה הולמת הנהגה אחראית במדינה מתוקנת... זעות המחאה אינה כוללת, בשום שיטת משטר תקינה, זכות לפתוח במהומות קשות, ולהתקיף אזרחים תמימים או אנשים של כוחות ביטחון".
"להוסיף אירועים וסמלים ממלכתיים כלליים"
בסוף פרק הסיכום כותבים חברי הוועדה כי "אירועי אוקטובר הרחיקו מהשגה את המטרה של חיים ביחד תוך כבוד הדדי". יחד עם זאת, הם סבורים שצריך "לחתור ולפעול כדי להבטיח חיים ביחד בשלום של יהודים וערבים בארץ הזאת, ובכך להבטיח שאירועים דומים לאירועי אוקטובר לא יחזרו עוד".
הוועדה כותבת כי "על האזרחים הערבים לזכור, כי ישראל מהווה את התגשמות כיסופיו של העם היהודי למדינה משלו, מדינה יחידה שבה היהודים הם הרוב, מדינה שקיבוץ הגלויות הוא אחד מעיקריה". מצד שני, "על הרוב היהודי לזכור, כי המדינה אינה רק יהודית אלא גם דמוקרטית... עליו להבין, כי האירועים שהפכו את הערבים למיעוט במדינה היו בעבורם אסון לאומי, וכי השתלבותם במדינה הייתה כרוכה מצדם בקורבנות כואבים. הרוב היהודי חייב לכבד את זהותם, את תרבותם ואת שפתם של האזרחים הערבים. אולי הגיעה השעה לתת ביטוי בחיים בציבוריים גם למכנה המשותף לכלל האוכלוסיה, על ידי הוספת אירועים וסמלים ממלכתיים שכל האזרחים יוכלו להזדהות עמם".
הוועדה מסיימת בתקווה שהדו"ח שחיברה ישכך את הכאבים, ישקם את יחסי האמון, ותתרום "לקירוב הלבבות בין יהודים לערבים בישראל".
פורסם לראשונה
לפנייה לכתב/ת 
הפגנת של משפחות ההרוגים. נוצר מצב נפיץ
צילום: רויטרס
דו"ח ועדת אור. להכשיר בנייה בלתי-חוקית
צילום: גבי מנשה
מומלצים
