ועדת אור: ברק התעלם מהאזהרות

ועדת אור לחקר מהומות אוקטובר 2000 קובעת בדו"ח שפרסמה אתמול (ב') כי הוכחו מקצת מסעיפי מכתב האזהרה שנשלח לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. הדיון בפרטי האזהרות פותח צוהר להתנהלותו של ברק כראש ממשלה.

חברי ועדת אור הצביעו על שלושה מחדלים בתפקודו של ברק. הראשון, שזוכה לדיון נרחב, הוא כי "מר ברק לא היה ער במדינה הנדרשת, בהיותו ראש ממשלת ישראל, לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית בישראל, אשר יצרו בתקופת כהונתו חשש ממשי לפריצת מהומות בקנה מידה נרחב... מר ברק לא נתן דעתו, בחודשים שלפני אירועי אוקטובר, בצורה מספקת לצורך בהיערכות הולמת של משטרת ישראל להתפרצות מהומות... בכך נמנע מלתת את דעתו במידה הנדרשת לנושא שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, ולשלום אזרחיה".    

"אתה נתפס כמושך שרוול חזק מדי "

ברק טען בפני הוועדה שאירועי אוקטובר 2000 היו בגדר "רעידת אדמה" שאיש לא צפה אותה. חברי הוועדה דוחים טענה זו. בראשית הדו"ח הם מסבירים באריכות את תהליכי ההסלמה במגזר הערבי וקובעים כי "הכתובת הייתה על הקיר". הם סבורים שברק צריך היה לקרוא את הכתובת ולהבין שייתכנו עימותים קשים, אבל לא עשה זאת. הוועדה מציינת כי ראש השב"כ והיועץ לענייני ערבים של מפכ"ל המשטרה העידו שניהם כי שנת 2000 הייתה חריגה בעוצמת ההסלמה, והיה חשש להתפרצות אלימה.

ברק התעלם מאזהרות ששמע בנושא זה, למשל מפי השר מתן וילנאי, שהעיד  כי אמר לברק: "באופן שוטף... שהמצב הזה עלול להביא לידי פיצוץ". המועצה לביטחון לאומי הגישה לברק מסמך שכותרתו "מהלך לבלימת ההסלמה מול ערביי ישראל ובה שורת הצעות למניעת הידרדרות. ד"ר אלי רכס, יועצו החיצוני של ראש הממשלה לנושא המגזר הערבי, שלח לו מכתב חריף במיוחד, שבו נאמר בין היתר: "פנייה זו באה כדי להתריע בפניך על מה אני רואה כנסיגה חמורה ביחסי המיעוט הערבי ורשויות המדינה... מפלס הזעם של הערבים בישראל גואה. התסכול מחפש אפיקים לפרוץ בהם".

הדו"ח מתאר כיצד גורמי ההערכה - ובראשם השב"כ - פנו לברק וביקשו דיון מערכתי בראשותו על רקע "התחממות באווירה הכללית" במהלך שנת 2000 והחשש מהתפרצות אלימה. דיון כזה מעולם לא נערך. ראש השב"כ סיפר: "התחושה שלי הייתה, לא אמרו לנו 'אל תתקשרו אלינו, אנחנו נתקשר אליכם'. אבל אתה מרגיש מתי אתה נתפס כמושך שרוול חזק מדי ועומד לקרוע אותו".

"אמירה מתנשאת, שאין לקבלה"

הוועדה דחתה את טענת ברק שהוא רשאי היה לקבוע את סדר היום שלו. "קביעת סדר עדיפויות היא דבר אחד", נכתב בדו"ח, "נקיטת גישה של התעלמות מאזהרות אודות חומרת המצב, בעניין המהווה סוגייה לאומית ממדרגה ראשונה, היא דבר אחר... אי קיום הדיון פירושו נקיטת עמדה, לפיה הנושא אינו קריטי או דחוף. אך עמדה כזו לא ניתן, לדעתנו, לנקוט בלא לשמוע את דעותיהם של אלה שהופקדו על נושא זה, מהיבטיו השונים. עמדה כזו נגועה בכשל פנימי. היא יוצרת מעגל קסמים, השולל בחינה והתאמה מחודשת של סדר העדיפויות שנקבע. דרך פעולה כזו אינה מהווה התנהלות סבירה".

הוועדה דוחה בשתי ידיים את טיעונו של ברק, שלא הי לו צורך בדיון מערכתי, שכן המגזר הערבי מוכר לו מתפקידיו השונים בשירות המדינה. "זוהי אמירה מתנשאת, שאין לקבלה", נכתב בדו"ח.

לסיכון עניין זה כותבת הוועדה: "הרושם הנוצר משורת הראיות הארוכה שנשמעה בסויה זו הוא, שמר ברק משך את ידיו מעיסוק בנושא זה, בין משום שסבר שלא ניתן לחדש לו בו דבר ובין משום שלא ייחס לו את החשיבות הראויה לו. יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, היה זה מחדל של ראש הממשלה ברק, ולא נמצא לו הסבר מניח את הדעת".

התייחס בביטול לטענות המנהיגים הערבים

טענה נוספת שהופנתה כלפי ברק היא שהוא לא נקט פעולות מספיקות למניעת השימוש של המשטרה באמצעים קטלניים או להגבלתו.

הוועדה מציינת כי טענה בדבר שימוש בכוח חריג וירי כדורי גומי הועלתה בפני ברק כבר בראשית המהומות בפגישה עם מנהיגי הציבור הערבי. לדברי הוועדה, "מרוח דבריו של ברק עולה, כי לא ייחס משקל רב לטענות האמורות נגד המשטרה. אם וככל שהתייחסותו המסויגת, שלא לומר המבטלת, של מר ברק לטענות האמורות נבעה מזהות משמיעיהן, אין ולא היה לכך מקום".

לפי הדו"ח, ברק לא נתן את דעתו לשימוש בכדורי גומי, שגרם לנפגעים רבים, ולא נתן למשטרה הנחיות ברורות למנוע את המשך הפגיעות בגוף ובנפש. "התוצאות הקשות של פעילות כוחות הביטחון והטענות בדבר שימוש מופרז באמצעים קטלניים, היו צריכות לעורר את מר ברק לפעולה מיידית, נחרצת ונחושה, הן לבחינת העובדות והן למתן ההנחיות הנדרשות על מנת לוודא, כי לא יהיו פגיעות בלתי מוצדקות בגוף ובנפש", נאמר בדו"ח.

ברק לא הורה "לפתוח בכל מחיר"

הטענה השלישית שמעלה הוועדה כלפי ברק היא שלא דרש לבצע תחקיר מיידי של המהומות, אף שידע כי נהרגו בהן אזרחים ישראלים. הוועדה סבורה כי דרישה לקבל מידע על האירועים הייתה חושפת את השימוש המוגזם של המשטרה בכוח ומאפשרת לדרג המדיני לרסן את המשטרה ולמנוע פגיעות נוספות בגוף ובנפש.

הוועדה החליטה שלא הוכחה האזהרה שהופנתה לברק על כך שהורה כביכול לפתוח את כביש ואדי ערה "בכל האמצעים", תוך התעלמות מהאפשרות לנפגעים רבים. הוועדה מצאה כי ברק הורה לשמור על הכביש פתוח, אולם לא "בכל מחיר", והחלטה זו נמצאת בגדר הסבירות, לדעת הוועדה. הוועדה גם לא מצאה לנכון לבקר את ברק על כך שלא נפגש בעצמו עם מנהיגי הציבור הערבי לאחר פרוץ המהומות, אלא שלח את השר בן-עמי לפגישה; גם החלטה זו היא בגדר הסביר בעיני חברי הוועדה. הם גם לא מצאו לנכון לבקר אותו על כך שלא דאג לתיעוד של דיונים חשובים שנערכו בראשותו, כיוון שהחליטו שהאחריות לתיעוד אינה חלה עליו.