אתם יכולים לקרוא לה בארסה

בדרך אל האושר

אנחנו מזכירים אמנם את רשתות המזון המהיר, אבל היינו רוצים להאמין שלא תעזו להעלות בדעתכם לפקוד אותם. לא חבל להיכנס ל'קנטאקי פרייד צ'יקן' או ל'פיצה-האט' כשבעיר פזורים באלפיהם בתי-אוכל משובחים, מסעדות מצוינות וטאפאס-בר נפלאים?

אגב, ממש לא ברור לנו איך זה שעקרון הטאפאס לא תפס בארץ. במדינה תזזיתית כמו שלנו, שבה הסיסמה 'גומרים-הולכים' היא המוטו של חיינו, הכי סביר היה לראות שדרות אינסופיות של בר אחרי בר, בדיוק כמו בספרד. נכנסים, אוכלים משהו קטן, וממשיכים הלאה, לבר הבא. והמשהו הקטן הזה יכול להיות פרוסות באגט ועליהן נקניקים, גבינות, ביצים, דגים או פירות-ים, ירקות קלויים, מיני פשטידות, ועוד כהנה וכהנה. בעצם, אם חושבים על זה, הטאפאס הם סוג של מאזטים ספרדיים.

כאמור, במקומות רבים אוכלים אותם בעמידה, ומשליכים בחדווה רבה את מפיות הנייר המוגשות עימן על הרצפה. למה? תשאלו את הספרדים. אנחנו, בכל אופן, מעדיפים השלכת מפיות על-פני ההרגל היווני להשליך צלחות.

אחד המקומות במרכז העיר בהם תוכלו למצוא טאפאס מצוינים נקרא  TXAPELA (כתובת:  Passeig de Garcia מספר 51) סוגים של מנות קרות וחמות יובילו אתכם אל האושר. מומלץ לא פחות הוא בר SAGRADI הידוע ברובע הגותי (כתובת: Carrer Sant Roc) שמגיש טאפאס בסגנון באסקי. כל בלייני העיר יפנו אתכם אל המקום בגאווה, ואכן, זהו המקום המושלם לנשנוש לפני או אחרי ביקור במוזיאון פיקאסו הסמוך. מאחורי הטאפאס-בר תמצאו גם מסעדה באסקית, עם מנות בשר אימתניות.

כזה עוד לא ראיתם

אמרת ברצלונה - אמרת גאודי. לא שאתם צריכים אותנו כדי שנגלה לכם את העובדה הזאת, ובכל זאת, קשה לפסוח עליה. הארכיטקט הגאון הזה הוא גאוות העיר, ולא בכדי. פארק גואל המקסים בצפון ברצלונה, שנראה כאילו יצא מהאגדות, הוא רק אחת הדוגמאות למה שהפיק מוחו הקודח.

 לניקוי ראש מוחלט בבוקר שאחרי ליל בילויים סוער (בדיסקוטקים של הכפר האולימפי, אלא מה), רצוי לטייל במשעוליו, לנוח בין עציו או סתם לשבת בכיכר המרכזית, ששוליה בנויים בצורת ספסל.

קאזה בטיו וקאזה מילה - שני מבנים ברחוב הראשי Passeig de Garciaׁ - מוכיחים עד כמה היה גאודי אמן בלתי צפוי. איפה עוד ראיתם עמודי בניין בצורת עצמות, מרפסות שנראות כמו מערות, גגות עקמומיים במכוון וארובות שראשיהן מזכירים מסיכות?

שיא השיאים של דמיונו המשתולל הוא כמובן הפרויקט היומרני של כנסיית סגרדה פמיליה ('המשפחה הקדושה') שלה הקדיש את 18 השנים האחרונות בחייו, ובנייתה נמשכת עד היום ותארך עוד שנים רבות.

כל המונומנטים הללו סוחטים קריאות התפעלות, השתוממות ותדהמה גם מכאלה שאינם חובבי ארכיטקטורה מושבעים. כי גם אם כבר ראיתם אי-אלו כנסיות מרשימות בחייכם, מובטח לכם שמעולם לא חזיתם בשפע הדמויות הפנטסטיות, באשכולות הפירות הצבעוניים ובשלל הצורות המוזרות המעטרות את הכנסייה המשונה והסהרורית הזאת, שהפכה להיות סמלה המסחרי של העיר.

אחת החוויות במסגרת הביקור בכנסייה היא הטיפוס לראש המגדלים המקיפים אותה. העמידה בתור למעלית המובילה לשם אמנם מייגעת, אבל כשמגיעים למעלה נפרשת ברצלונה כולה לעיני המתבונן, והמראה מרהיב. בחורף פתוח שם עד 6 בערב, ובקיץ עד 8.

ואם אנחנו כבר בעניין מונומנטים, שימו פעמיכם גם לכנסייה הנהדרת מימי הביניים, סנטה מריה דל מאר, בכיכר סנטה מריה. המבנה הגותי הזה הוקם במהירות שיא: 55 שנה בסך הכל, ושיטוט בתוכו משרה על המבקרים שלווה נפלאה.

אמנים, ציפורים ושוק

מי ששלווה היא לא כוס התה שלו, מוזמן לפנות לשדרת ראמבלס הענקית, המתחילה בחוף הים ומגיעה עד כיכר קטלוניה, שהיא הכיכר המרכזית של העיר. השדרה הזאת, מוקד המשיכה המרכזי של ברצלונה, אוספת אליה אמנים, נגנים, ליצנים, רוכלים, זרוקים, תמהונים והרבה-הרבה ציפורים. לא ברור למה דווקא שם, אבל בראמבלס ראינו עשרות מוכרי ציפורים שונות ומשונות.

אחרי בניין 91 בשדרה מומלץ לסור אל שוק המזון המקורה. יש שם מאות דוכנים ססגוניים של פירות וירקות, בשר, דגים, גבינות, תבלינים וכל שאר הפרודוקטים של המטבח הקטלוני. אנחנו רכשנו מבחר נאה של פטריות מיובשות, שממשיך לעורר אצלנו אנחות עונג עד עצם ימים אלה. מי שלא יכול לדחות סיפוקים עד הגיעו הביתה יכול לקנות בשוק גבינות, נקניקים וירקות, להוסיף בקבוק יין ריוחה מאחת החנויות הסמוכות, ולהתמקם על הטיילת שבקצה הרחוב, לסעודה בלתי פורמלית.

בשעות החשיכה מתמלאת שדרת ראמבלס, בעיקר באיזור שליד הנמל, בטיפוסים מפוקפקים, ואז היא הופכת להיות קצת פחות סימפטית. לא היינו ממליצים להסתובב שם בערב ובלילה, למרות שבאופן כללי, ברצלונה היא עיר בטוחה למדי.

קסם שקשה לעמוד בפניו

האיזור שהכי שבה את ליבנו, ובו נהנינו לשוטט במשך שעות, היה ללא ספק הרובע הגותי העתיק. החנויות היפות, הבתים הישנים, המרפסות הנושקות זו לזו - כל אלה מקנים למקום קסם שקשה לעמוד בפניו.

בדרך-כלל אנשים נוטים להדביק למלה 'סימטאות' את התואר הבלתי-נמנע 'ציוריות'. זה נשמע אמנם שחוק, אבל מה לעשות: הסימטאות כאן אכן ציוריות להפליא. אגב, במהלך טיולנו בעיר העתיקה גילינו גלידריה איטלקית מעולה, שבעליה, סבא חביב, אג'ליו פליוטה שמו, הוא דור שלישי של יצרני גלידה ביתית. 100 שנות ניסיון של שושלת פליוטה הופכות כל ליקוק לחוויה. ואי-אפשר להאשים את סבא פליוטה שהוא לא הולך עם הזמן: אפשר להשיג שם אפילו גלידה דיאטטית, תארו לעצמכם, ותוך כדי ליקוק להתרשם מאוסף קטעי העיתונות והביקורות שנכתבו על המקום (נו, כמובן בתנאי שאתם קוראים ספרדית). כתובת: Jaime 15.