סביליה: רומנטיקה בכל פינה

זה לא שיש לנו משהו נגד המספרות בשכונה שלנו. נהפוך הוא, בזמן האחרון אפילו פיתחנו יחסי קירבה מיוחדים עם החופפת. אבל בכל זאת, כשנחתנו בסביליה, דבר ראשון אצנו להסתפר. וגם דאגנו להנציח את האירוע במצלמתנו. מה לא עושים כדי שנוכל אחר כך לכתוב בנונשלנטיות מתחת לתמונה באלבום: "הספר מסביליה, נובמבר 99."'

לסביליה, בירת חבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, כמעט על גבול מרוקו, הגענו בטיסה ממדריד. אפשר בהחלט גם לקחת רכבת מהירה (נסיעה של פחות משעתיים) אבל אנחנו סתם מפונקים. כשהגענו ראינו שכל הדברים שמספרים עליה, שהופכים אותה לשובת-לב ומקסימה, עדיין קיימים: חיי הרחוב השוקקים, הפרחים הצבעוניים על קירות הבתים, עצי התפוז הפזורים בהמוניהם ברחובות, הכנסת האורחים החמה והפסטיבלים הססגוניים.

צריך להסתובב יום-יומיים בעיר, לספוג את המראות האוריינטליים, זכר לשלטון העבר המוסלמי, ולהבין למה צמחה דווקא פה האגדה של דון חואן. אי-אפשר להישאר אדישים לרומנטיקה הנוטפת בסביליה מכל פינה.

מוזיאון בתוך מנזר עתיק

על שני מקומות אסור לפסוח בביקור ראשון: הקתדרלה "לה חירלדה", שהוקמה במאה ה- 12 ומגדל הפעמונים שלה הפך להיות סמל העיר, והארמון המורי המפואר "לוס ריאל אלחזרס" מהמאה ה- 14. אבל חוץ מהם, יש עוד המון מקומות אחרים ששווים ביקור.

למשל מוזיאון "לה בלה ארטס" (רח' פלאזה דל מוזיאו 9), המציג ציורים סביליאניים עתיקים והשוכן במנזר מהמאה ה- 17, שתוכנן סביב שלושה פאטיו'ס נחמדים. וגם שיטוט דרך מבוך הרחובות והסמטאות באיזור סנטה קרוז, שהיה פעם הרובע היהודי של העיר. בתים מסויידים בפשטות ניצבים ללא רגשי נחיתות לצד ארמונות מפוארים, וקשה להפסיק להציץ דרך שערי הברזל ולראות פאטיו מוצלים ומלאים בפרחים.

שיט בספינה לאורך נהר הגוואדאלחוויר הוא חוויה מרככת לב (הספינות יוצאות מ"טורה דל אורו" בכל חצי שעה), וכך גם נסיעה ברחבי העיר בכרכרה עם סוסים, למרות שזה נשמע קיטשי להחריד.

בעלי קיבות חזקות יכולים לשים פעמיהם לפלאזה דה טורוס, שהוא המקום המפורסם ביותר בספרד לקרבות שוורים. מי שהתעללות בבהמות המסכנות עושה לו את זה, יוכל לצפות שם בחגיגה. אנחנו ויתרנו. מאידך, הלכנו לראות מופע של "סביליאנס", שהם ריקודי עם המושפעים מפלמנקו, ולא הצטערנו.

באפריל, אז מתקיים במשך שבוע הפסטיבל של סביליה, עוברים תושבי העיר לגדה השנייה של הנהר. בצהריים מתקיימות שם תהלוכות על סוסים וכרכרות, ומיד לאחר מכן נפגשות שכונות שלמות בדוכני הטאפאס. אוכלים, שותים ורוקדים כל הלילה לצלילי הסביליאנס.

ואם אנחנו כבר בעניין פסטיבלים, אי אפשר שלא להזכיר את "השבוע הקדוש" שלפני הפסחא, אירוע יוצא דופן המתאפיין באלמנטים מוזרים ומסתוריים. אלפי מאמינים צועדים בתהלוכות כשפניהם מכוסים, כובעים מחודדים על ראשיהם, והם נושאים לקתדרלה פלטפורמות כבדות ועליהן דמויות של קדושים.

לילה אצל הארכיבישוף

אחד המלונות החביבים ביותר בעיר הוא "לוס סייסס", הממוקם בארמון של הארכיבישוף מהמאה ה-  16 ומצוי קרוב מאוד לקתדרלה. הדקורציה בלובי ובחדרים היא תערובת של יצירות מוזיאוניות וריהוט אוואנגרדי. החסרון: קשה להגיע לשם ברכב (טל': 954229495 - 34).

 את ארוחת הערב סעדנו ב"קאזה רובלס", ואנחנו ממליצים עליה בחום (רח' אלוורז קווינטרו 58, טל': 954563272 - 34). בחוץ יש בית קפה, בו אפשר לאכול טאפאס מצויינים (סרדינים נפלאים וזיתים שמנמנים), ובפנים מסעדה, שם אסור לוותר על הגספאצ'ו המסורתי ועל יין הריוחה המעולה.

קורדובה של הרמב"ם

אם אתם כבר בסביליה, כדאי מאוד לבקר גם בקורדובה, המצויה מרחק 140 ק"מ ממנה. רכבת חדישה ומהירה תביא אתכם לשם ביעילות. בלב קורדובה נמצא הרובע היהודי הישן ובית כנסת מהמאה ה-  14 עם כתובות בעברית. היהודים שהתיישבו בה בתקופת הרומאים ייסדו קבוצה אינטלקטואלית של פילוסופים, מדענים ומשוררים, ובסביבה הזאת נולד הרמב"ם ב- 1135. פסל שלו ניצב היום בכיכר טיבריאדוס.

שיטוט ברחבי האזור הזה, בסימטאות הצרות ובין בעלי המלאכה והצורפים, מעניק את התחושה ששום דבר לא השתנה מאז המאה העשירית, כשקורדובה היתה אחת הערים המפוארות בעולם המערבי. את הביקור בעיר קינחנו בכיכר פלאזה דה לוס קפוצ'ינוס, שהתושבים מעידים עליה כי היא אחת הכיכרות הכי כיפיות באנדלוסיה. ואכן, בערב, כשהירח האיר עליה באורו המכסיף והמראה הפך קסום במיוחד, ראינו שהם צודקים. 

הכתבה פורסמה לראשונה בדצמבר 1999 במוסף 'מסלול' ב'ידיעות אחרונות'