פוקט: סרט לכל המשפחה

בבוקר הגיעו למלון שלנו באי התאילנדי פוקט טרנזיט, מדריך ונהג, ועבור סכום ששווה ל-150 שקל למבוגר ו-120 לילד, לקחו אותנו ליום שלם של ספארי בג'ונגל. זה התחיל עם קיאקים. לא כאלה מגומי כמו אצלנו בגליל, הקיאקים של הרפטינג התאילנדי בנויים מגזעים עבים של עצי במבוק שנקשרו זה לזה. בחרטום עמד תאילנדי קטן ומיומן עם מוט במבוק ארוך ביד, שניווט את הקיאק במורד הזרם.

הנחל, אחד מעשרות בג'ונגלים בצפון האי התאילנדי פוקט, זורם בחתיכת יער עבות של עצים טרופיים, ומי שרוצה להיות בטוח שהוא חוזר הביתה בשלום, צריך לשים קסדה, כדי שלא יעוף לו איזה אגוז קוקוס תועה על הראש.

הכל מסביב ירוק ופורח, כי תאילנד ארץ טרופית חמה, שגם בשיא החום יורד בה המון גשם. קוצים ושדות צהובים זה מושג שלא מוכר שם. כמו אצלנו בחצבני, אפשר לעצור את הקיאק באמצע הדרך ולקפוץ לשחות. כשגומרים את השיט עולים על פילים. עולים כמו תיירים.

התאילנדים מסמנים לפיל שהם רוצים לעלות, הפיל מרים את הרגל שלו כמו מדרגה ומקפיץ אותם למעלה כדי שיתיישבו לו על הצוואר. עם תיירים שמנים ומדושנים זה לא הולך, אז מארגני טיולי הפילים בנו מגדלים בג'ונגל, כדי שגם תיירים עבי בשר וחסרי גמישות יוכלו לטפס על המושבים שעל הפילים.

הפיל דוהר לו בג'ונגל, חוצה נחלים, עולה על גבעות, מחליק בבוץ, נתקע בעצים וחוזר לבסיסו. כיוון שהוא הרבה יותר שמן ויציב, הרכיבה עליו נוחה מאוד בהשוואה למשל לרכיבה על גמל. ליד מחנה הפילים, בלב הג'ונגל, יש בקתות במבוק ועץ. בעבור אותם 150 שקלים מהבוקר גם מגישים ארוחת צהריים, שכוללת, כמו כל ארוחה מקומית, אורז, עופות, דגים, סלטים וכמובן אננס לקינוח.

לאורך כל היום המדריך המקומי והנהג דוחפים בכוח לאורחים שלהם בקבוקי שתייה קלה (שכלולים במחיר), כדי שלא יתייבשו.

דגים בכל הצבעים

חופי פוקט לבנים ומי הים הכי כחולים והכי צלולים שיש. על החופים פזורים כסאות נוח כמו בגלויות. לא פלא שהרבה תיירים מכל העולם מתעלמים מכל האטרקציות שהאי מציע. הרי אפשר בקלות להעביר שבוע שלם על כסאות הנוח ולהסתכל על המים. מצד שני, קשה לעמוד בפיתויים הרבים.

למחרת בא שוב הטרנזיט עם הנהג והמדריך שיודע קצת אנגלית. היום נוסעים לצלול באיים. במחיר השווה ל-100-150 שקלים למבוגר וקצת פחות לילד עולים על סירת מרוץ באחת המרינות של מפרץ מיה, למשל, ושטים דרך תעלות מים אל הים הפתוח. תעלות המים עוברות בין איים של עצי מנגו, שלצידם בנויים בתי עץ ופח על כלונסאות.

בים הפתוח, מול מפרץ מיה שבאי פוקט, יש קבוצה של מאות איים קטנים, שנקראים איי קופיפי. קוטר כל אחד מהאיים נע בין 100 מטר לק"מ. באמצע כל אי כזה יש ג'ונגל של עצי קוקוס ומנגו, שיורדים כמעט עד קו המים. על הרבה איים קטנטנים כאלה הקימו בתי מלון קטנטנים של חושות ומבני במבוק, לכאלה שרוצים לחיות קצת לבד בג'ונגל ולהרגיש על אי בודד.

למרות שעל כל אי כזה דרכו כבר מיליוני תיירים, לא קרה לו מה שקרה לחופי האלמוגים שלנו באילת. עבור אותם 150 שקל ששילמנו לחברת הטיולים בבוקר מקבלים גם מסיכה, שנורקל, סנפירים, מגבת ושקית לחם פרוס. 10-15 מטרים מהחוף מחכה עולם של אלמוגים ודגים מכל הצבעים ומכל המינים והגדלים. שוחים עם פרוסת לחם, זורקים אותה למים, וכעבור שנייה אנחנו מוקפים במאות דגים בכל הצבעים, הגדלים והסוגים, שמתייחסים לשחיין כמו לעוד דג בים. למטה, בעומק של 2-3 מטרים, ישנם אלמוגים בכל הגדלים, הצבעים והצורות. לא צריך להיות צוללן או שחיין. עם שנורקל וסנפירים כל שמן שסובל מקוצר נשימה ואין לו מושג בשחייה מסוגל לעשות את זה.

במסגרת הדיל הזה, של 150 השקלים, מגישים כמובן גם ארוחת צהריים על אחד האיים האלה, וכמובן שזה כולל אורז עם דגים ואורז עם עוף ואורז עם ירקות ואורז עם אורז.

• הכתבה פורסמה לראשונה בדצמבר 2002 במוסף 'מסלול' ב'ידיעות אחרונות'.