מגיני החופש

בשבוע שעבר הגיעה זרוען הארוכה של חברות המוזיקה גם לישראל.

תוכנת שיתוף הקבצים הישראלית IMesh, חביבת הגולשים ושנואת התאגידים, ספגה תביעת-ענק משפטית. חברות המוזיקה הגדולות בעולם (פעם קראו להן חברות תקליטים) טוענות, כי החברה מאור-יהודה סייעה למיליוני משתמשי התוכנה להחליף ביניהם שירים, משחקים, סרטים ותוכנות חינם - תוך הפרת זכויות יוצרים.

זהו עוד שלב במלחמה המתחוללת בשנים האחרונות ברשת. מעברה האחד ניצבים מיליוני הגולשים, שמורידים שירים וסרטים חינם אין-כסף, ומעברה השני נערך איגוד תעשיית המוזיקה בארה"ב (RIAA), המייצג את חמש חברות המוזיקה הגדולות בעולם, ונעזר במחוקקים בניסיון לעצור את מבול הורדות המוסיקה בעזרת האינטרנט, שנוגס ברעבתנות ברווחי החברות.

לא מחכה לטלפון

אף שאילן אורן, מנכ"ל iMesh, אומר, שלחברה יש די כסף למאבק המשפטי - אפשר להניח, כי יזכה לשיחת טלפון מאירגון מסויים, ששמו EFF המוזכר שוב ושוב בנוגע לכל הקרבות המשפטיים שנוהלו בנושא בשנים האחרונות: חברות המוזיקה נגד נאפסטר, התאגידים ההוליוודיים נגד מפיצי תוכנת DECSS (שעוקפת את המנגנון שנועד לחסום העתקת סרטי DVD) ו-19 מדינות בארה"ב נגד מיקרוסופט.

החזית האלקטרונית (Electronic Frontier Foundation) או בקיצור EFF נתפסת כיריב האידיאולוגי העיקש ביותר של תעשיית המוזיקה האמריקנית מפני שהיא מציעה אלטרנטיבה לתפיסה הדומיננטית כיום של זכויות היוצרים ברשת. יחסי הכוחות בין שני הגופים הללו לא ממש שווים.

מדובר בדחף אנושי

התקציב השנתי של EFF, אירגון ללא מטרות רווח, שמתקיים מתרומות, מסתכם בשני מיליון דולר, שרובם מוקדשים לתשלום שכר ל-23 העובדים, ולמאבקים משפטיים נגד הממשל האמריקני וגופים עסקיים על הורדות שירים ברשת, סוגיית הפרטיות והשימוש ההוגן במחשבים ובאינטרנט. לשם השוואה, שכרו השנתי של היריב הגדול, נשיא RIAA, עומד לבדו על כמיליון דולר בשנה.

ג'ון פרי בארלו, ממייסדי EFF, היטיב לנסח את מטרת האירגון: הדחף האנושי לשתף מידע הוא שני רק לסקס ולצורך לאכול ולשרוד. חברות המוזיקה ואולפני הסרטים משוכנעים שיש להם את הכוח לשלוט על הדחף הזה - ואילו אנחנו לא נרשה להם לעשות זאת. מאחורי הניסוח הקולע הזה מסתתרת אידיאולוגיה מוצקה. בארלו אינו עוד פיראט מצוי, שמכלה את זמנו בהורדת שירים מהאינטרנט.

הון יורד לטמיון

אם הוא צודק, ושיתוף קבצים הוא דחף בסיסי של הגולשים, הרי שכל ההון שמבזבזים התאגידים על מלחמת החורמה במשתפי הקבצים יירד לטמיון. לשיטתו, הורדת קבצים טבעית בדיוק כמו זמזום של שיר ששמענו הרגע ברדיו. האם בעתיד תונח על כתפינו יד כבדה בדרישה שנשלם תמלוגים לבעל הזכויות? ייתכן. האם זה מעשי לגבות תמלוגים מכל המזמזמים באשר הם? סביר להניח שלא. זו בדיוק הנקודה שמנסה בארלו להעביר.

הקרב על חופש הביטוי

החזית האלקטרונית נוסדה ב-1990 במטרה לקדם את חופש הביטוי, הפרטיות וחירויות הפרט בעידן האלקטרוני. לבד מבארלו, נמנה על המייסדים גם מיץ' קאפור, מקים חברת לוטוס. פעילי האירגון התמקמו בוושינגטון, למדו להכיר את מסדרונות הקונגרס, והחלו להגיש תביעות משפטיות שנועדו להגן על משתמשים שטענו כי פרטיותם נפגעה.

ב-1996 רשמה החזית פעולה משמעותית ראשונה: 200 אלף אתרי אינטרנט הקרינו בעמוד הכניסה שלהם סרט פורנוגרפי במחאה על חוק המוסריות בתקשורת, שקבע כי אין לפרסם כל דבר פוגעני ברשת. החוק אושר בקונגרס האמריקני אך נפסל בבית-המשפט העליון, שקבע כי הוא סותר את התיקון הראשון לחוקה, המבטיח את חופש הביטוי.

שלב שפיפות המורל

זמן קצר לאחר מכן התפרסם האירגון כמתנגד מושבע לחוק זכויות היוצרים האמריקני, דיגיטל מילניום, שקבע כי צרכנים אינם יכולים לעקוף מנגנוני הגנה אנטי-פיראטיים ששולבו בתקליטורים ובסרטי DVD. האירגון טען כי זכויות השימוש של הצרכנים, גם כאלה שרכשו את המוצרים בכסף מלא, הוגבלו בשל החוק הזה.

בשנים הבאות החלישו מאבקי כוח את האירגון. הוא לא השמיע את קולו גם כאשר התברר ב-1999 כי חברת "ריל נטוורקס" אספה בחשאי מידע על לקוחותיה. נקודת המפנה חלה ב-2000. החזית האלקטרונית, שמנתה אז שישה עובדים שפופי-מורל בלבד, עברה מוושינגטון לסן-פרנסיסקו.

ערש תרבות ההיפים

EFF ממוקמת מאז בשכונת המהגרים מישן בסן-פרנסיסקו - לא הרחק מאיזור הייט-האשברי, ערש תרבות ההיפים של שנות השישים. הקירבה הגיאוגרפית אינה מקרית. ג'ון פרי בארלו, חוואי לשעבר, כתב בצעירותו שירים ללהקת הרוק גרייטפול דד, אחת הלהקות שהיטיבו לייצג את דור ההיפים הנכחד.

אחרי המעבר לסן-פרנסיסקו הגיע המשפט שהחזיר את החזית לעניינים. פרקליטי EFF הגנו על מגזין ההאקרים המקוון 2600, שנתבע על-ידי אולפני הסרטים לאחר שפירסם קישור לתוכנה העוקפת את המנגנון נגד ההעתקה בסרטי DVD. אולפני הסרטים טענו, כי המגזין תרם בכך להפרת זכויות היוצרים שלהם. מנגד טענו פרקליטי החזית, כי הטלת מגבלות על קישורים ברשת פוגעת בחופש הביטוי וכמוה כאיסור לדבר על נושא מסויים. החזית והמגזין הפסידו במשפט.

מקרים קשים בלבד

בשנים האחרונות מתייצבת החזית לצד הגולשים ותוכנות שיתוף הקבצים מול תאגידי המוסיקה ואולפני הסרטים. בשל מגבלות תקציביות, ה-EFF אינה יכולה לסייע לכל מאות המשתמשים שנתבעו על-ידי ה-RIAA, והיא בוחרת לטפל במקרים הקשים ביותר של נתבעים הזוכים לסיוע משפטי.

תנו למוסיקה לנגן

החזית השיקה קמפיין בשם תנו למוסיקה לנגן, הקורא למצוא חלופות לתביעות נגד משתפי הקבצים. אנו מתנגדים להחלטת תעשיית המוסיקה לתקוף את הציבור, לרושש את לקוחותיו ולהציע חנינה מזוייפת לכל מי שיתוודה על מעשיו, נכתב בעצומה מקוונת של החזית, שעליה חתמו כבר כ-44 אלף גולשים.

מאידך, ב-EFF לא סבורים כי המוסיקה צריכה להינתן חינם לכל דורש, בעוד התאגידים ההוליוודיים קורסים לצהלת ההמון. "אנחנו מאמינים שמגיע ליוצרים פיצוי אך תביעות משפטיות הן פשוט לא דרך טובה להשיג זאת", אומר עו"ד פרד וון לוהמן, פעיל ב-EFF. אנשי החזית האלקטרונית טוענים, כי חברות המוזיקה מתחמקות ממשא-ומתן רציני עם תוכנות שיתוף הקבצים, שנועד להמיר בהדרגה את משתמשי החינם גולשים בתשלום, באמצעות פיתויים קטנים (מחיר נמוך, איכות טובה יותר, צירוף מילות השירים).

לעצור את הטירוף

לדעתם זו מצטרף גם אילן אורן מ-iMesh. חברות המוסיקה, לדבריהם, מעדיפות שתוכנות שיתוף הקבצים ייעלמו. בינתיים, זה לא קורה: "אין סימנים לכך שהתביעות שהוגשו נגד משתפי המוסיקה גרמו לנטישה המונית של התוכנות הללו. אלא שלמרבה האבסורד, חברות המוזיקה בוחרות להנציח את המצב הקיים וממשיכות להגיש תביעות משפטיות". ב-EFF קוראים לפיכך לעצור את הטירוף ולבלום את מאות התביעות שבדרך נגד משתפי קבצים נוספים.

עם זאת, 261 התביעות שהגיש עד כה ה-RIAA נגד גולשים החשודים בהפצת 1,000 שירים ויותר עשו לחזית האלקטרונית רק טוב. אם בעבר קצב המצטרפים החדשים ל-EFF עמד על חמישה עד עשרה גולשים ליום, הרי שכיום מדובר ב-60 עד 70 חברים חדשים על-בסיס יומי.

הזכות לאנונימיות

אתר האינטרנט של האירגון פירסם לאחרונה מאגר מידע, המאפשר לגולשים אמריקנים מודאגים לגלות האם שמותיהם מופיעים ברשימה השחורה: 1,000 צווי מניעה שהוצאו לבקשת חברות המוסיקה, המורים לספקי אינטרנט בארה"ב לחשוף פרטים על גולשים שמרבים להוריד קבצים.

זאת ועוד: EFF טוענת, כי הזכות להתבטא באופן אנונימי באינטרנט מצויה תחת איום תמידי של חברות שונות, שמוציאות בקלות צווים משפטיים במטרה לחשוף את זהותם של גולשים. שלא כמו ה-RIAA, שתקציבו ממומן על-ידי חמש חברות המוסיקה הגדולות, 90% מכספי ה-EFF מגיעים ישירות ממשתמשים פרטיים, המשלמים לאירגון 65 דולר בשנה.

לא תרמו לארגון

בניגוד לשמועות, ספקי אינטרנט וחברות טכנולוגיה כמו סאן, גוגל ואפל - שעשויים להיות נשכרים ממאבקי ה-EFF לא תרמו לאירגון ולו אגורה שחוקה אחת. אי-התמיכה הזו מוסברת בחוסר נכונותו של האירגון לייצג אף אינטרס זולת האינטרסים של הגולשים. הדרך בה בחרה החזית סייעה לה להתבדל מול אירגונים אחרים הפועלים בעד זכויות הפרט. לאחרונה הצטרף לשורותיה פרופ' לורנס לסיג, מאוניברסיטת סטנפורד, אחד הדוברים המובהקים בעד שינוי חוקי זכויות היוצרים הקיימים.

EFF מגדירה את עצמה כאירגון אינטרנטי לפני היותה אירגון אמריקני. EFF לא מסתפקת בהגנה על אמריקנים. היא לא היססה להגן על המתכנת הרוסי דמיטרי סקליירוב שנתבע על-ידי משרד המשפטים האמריקני לאחר שפיתח תוכנה העוקפת את הגנות האבטחה בתוכנת הספרים האלקטרוניים של אדובי.

תקדים הוליווד

סקליירוב נעצר בעת ביקור בכנס אבטחה בארה"ב אך שוחרר מאוחר יותר ומשפטו נערך בארה"ב. "אנחנו גם לא מאמינים שטכנולוגיות נגד העתקה (DRM) הן יעילות להבטיח את זכויות היוצרים ברשת", אומר וון לוהמן, "צריך לזכור שבאינטרנט דרוש רק אדם אחד שיצליח לפצח את הטכנולוגיה ולאחר מכן הוא יפיץ את המעקף בכל הרשת. טכנולוגיה אנטי פיראטית מוצלחת היא טכנולוגיה מושלמת, ואין כזו בנמצא. חוק דיגיטל מילניום גרם עד עתה נזק רב לחופש הביטוי ועודד צנזורה ומנגד לא סייע להפחית את הפיראטיות".

"חשוב לי להדגיש שאנחנו לא מתנגדים לזכויות יוצרים אלא דוגלים בדרך אחרת לממשם - דרך של שיתוף פעולה, הידברות ומודלים עסקיים נכונים. הוליווד חשבה בעבר כי תוכל למנוע מסוני להפיץ את קלטות הווידאו 'בטמקס', מאחר שהן משמשות חלק מהמשתמשים לביצוע העתקות פיראטיות אך נכשלה כי בית המשפט הבין כי בלתי אפשרי למנוע ממיליוני אמריקאים להשתמש בקלטות וידאו. בשנות ה-20, במהלך תקופת היובש, ניסה הממשל למנוע מהאמריקאים לשתות אלכוהול וגם נכשל, כי פעל בניגוד לרצון הטבעי.

יותר מהמצביעים לבוש

"בדומה לכך, חברות התקליטים ייכשלו במאבקים בשיתוף הקבצים. כ-60 עד 80 מיליון אמריקאים משתפים קבצים באינטרנט – יותר ממספר המצביעים לנשיא ג'ורג' בוש בבחירות האחרונות. קשה להניח כי כמה מאות תביעות יפחידו אותם. הגיע הזמן לדרך שונה, מנגנון שיתוף קבצים שיבטיח תשלום לאמנים. זו הדרך הנכונה".

הקרב על זכויות היוצרים ברשת ממשיך להתנהל בין הגולשים לחברות התקליטים, בבתי המשפט, בין תוכנות שיתוף הקבצים וה-EFF לבין ה-RIAA ובגבעת הקפיטול, שם מגישים התומכים בשני הצדדים חוקים חדשים הסותרים אלה את אלה. למרות שממשל בוש דוגל בעקרונות שה-EFF מתנגדים לו. 

למשל, העדפת זכות הקניין על פני חופש הביטוי – וון לוהמן סבור שהאווירה הציבורית מתחילה להשתנות. "בקונגרס מוגשים חוקים המיועדים לתקן את הנזק שגרם הדיגיטל מילניום וכבר היום יש נכונות גוברת והולכת של הציבור והמחוקקים להקשיב לדעה הנגדית".