אינדיאן. הסוף

יצרנית האופנועים הוותיקה אינדיאן, אשר התפרקה בעבר אך שבה לתחייה מחודשת לפני חמש שנים, סגרה שוב את דלתות המפעל. והפעם, כך נראה, זה סופי. מה שאומר שאחד הסמלים הוותיקים של האופנוענות בכלל וזו האמריקנית בפרט, נעלם סופית. התקשורת האמריקנית מדווחת כי 380 עובדי המפעל התבשרו כי הזרמת כספים חיונית ומתוכננת בוטלה, מה שלא יאפשר את המשך תפקודה של היצרנית הטוענת לבכורה בייצור אופנועים בארה"ב, עוד ב-1901.

היסטוריה

אינידאן מכירה כאמור מצבי סגירה ופשיטות רגל. לראשונה חוותה זאת ב-1958, כאשר אחת הסיבות המרכזיות לסגירה דאז הייתה בחירתה על-ידי צבא ארה"ב כספקית אופנועים לצבא לקראת מלחמת העולם השנייה. קו הייצור של אינדיאן הוסט כולו לייצור כלים צבאיים, מבלי שיתן את הדעת - וגם אילו רצה, לא יכול היה להתייחס - לשוק האזרחי.

כאשר הסתיימה המלחמה ב-1945, גילתה אינדיאן שדגמיה אינם מסוגלים להתחרות בסוכנויות המכירה מול הדגמים של המתחרה הגדולה הארלי דייוידסון, שנוסדה אגב בדיוק שנתיים (1903) לאחר אינדיאן. אופנועי המתחרים נחשבו (ואכן היו) אז פשוט מתקדמים יותר מדגמי ה"צ'יף" וה"סקאוט" של אינדיאן, ולכן גם נחשקים משמעותית בקהל הרוכבים. הנפילה הייתה מהירה וכואבת, וב-1953 כאמור נסגרו לראשונה דלתות המפעל תוך הכרזה על פשיטת רגל.

אגב, האופנועים שיוצרו עד אותה שנה על-ידי אינדיאן נחשבים כיום למבוקשים במיוחד בקרב אספני עתיקות מוטוריות, וחלקם אף מוצג במוזיאונים שונים ברחבי העולם כנקודות ציון חשובות במיוחד בהתפתחות התרבות הדו-גלגלית.

התחייה

ב-1998 שבה אינדיאן לפעילות, לאחר מאבקים משפטיים לרוב בין הטוענים לבעלות על השם המיתולוגי. ושנה לאחר מכן ירד מפס הייצור המחודש אופנוע ראשון ב"עידן המודרני", ה"צ'ף", המופיע בתמונה העליונה. אליו הצטרפו מאוחר יותר כמה דגמים חדשים נוספים, כולם מבוססים על עיקרון דומה ואהוב בקרב רוכבי ארה"ב.

היו שם למעשה את כל המאפיינים הנדרשים - סגנון תיור, משקל כבד, מנועי שני צילינדרים גדולי נפח (1,638 סמ"ק) בתצורת V, כידון רחב ומוטה אל הרוכב, עיצוב "קלאסי" עם כנפיים רחבות מלפנים ומאחור, המכסות כמעט לחלוטין את גלגלי האופנוע. אך העתיד הוורוד שחזו המשקיעים, הפך תוך זמן קצר לצל כבד. ושוב, גם כאן היו סיבות מקלות.

המיתון

המיתון בכלכלה העולמית השפיע על כל יצרניות האופנועים, אך אינדיאן - שנלחמה נואשות בדומיננטיות השל הארלי דייוידסון - הושפעה מכך קשות במיוחד. הארלי, שביססה עצמה בעשור השנים האחרונות כחברה "כל אמריקנית", הציגה בעיקר מנועים מתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית - ובעיקר אמינים - מאלה של אינדיאן. אגב, חוסר שביעות הרצון של רוכשי אופנועי אינדיאן הפך זה מכבר לתופעה מוכרת, וכמובן הרסנית לתדמית למותג.

וחוץ מהעורף שהפנה הקהל למותג, גם הפיכתה של החברה למעין סמל לתחזיות מכירה מופרכות, לא עשו ליצרנית טוב. הערכה ראשונית לאחר החזרה לחיים הייתה מכירה של כ-10,000 יחידות כבר בשנת 2000, 16 עד 20 אלף יחידות ב-2001, ולא פחות מ-35 עד כ-40 אלף יחידות מדי שנה לאחר מספר שנים. בפועל מכרה אינדיאן פחות מ-9,000 יחידות בכל השנים מאז 1999. מה שמסביר פיטורים של שליש מכוח האדם כבר ב-2001.

הסוף

וכעת נראה כי באמת הגיע הסוף. המותג איבד כל זוהר שהיה לו, אינו מסוגל להתחרות עם האלטרנטיבה מבית הארלי בשום אופן, שם המותג איבד את כל ערכו, פסי הייצור אינם מעודכנים והאופנועים פשוט אינם מתאימים לתקופה. למעשה, האפשרות היחידה שנראה את אינדיאן שוב, מוכרת אופנועים טובים ובמספרים הולמים, קלושה למדי - אם בכלל קיימת.