אין ספק שמדובר בהמרדה
27 טייסים, מלח הארץ, בחרו לבגוד. בגידה היא הפרה חמורה של אמון, כך כתוב במילון. ובהקשר לאומי היא מתן סיוע לאויב
לפני הרבה שנים, במסגרת השתלמות בפינוי פצועים בהיטס, התוודעתי לנוהל כתוב שהדהים אותי: אנשי צוות אוויר יפונו תמיד בהיטס. היה לכך הסבר, לא משכנע במיוחד, אבל הבנתי שטייסים זה משהו מיוחד.
הטייסים עצמם יודעים זאת היטב. אולי לכן לא הצטרפו 27 החותמים על מכתב הסרבנות לסרבנים אחרים. הם ידעו כי הציבור בישראל מעריך אותם אחרת. הם ידעו כי כל אחד מהם הוא מתנדב שיכול בכל רגע לבטל את התנדבותו ולחדול מלהיות טייס בחיל האוויר. אבל הם בחרו לקרוא לסרבנות, וגם הסבירו בראיונות רבים כי המלחמה בטרור אינה מלחמה קיומית לישראל אלא רק הגנה על מה שהם קוראים "כיבוש".
הם אומרים כי מי שרק מתכנן רצח המוני באזרחי ישראל אינו בגדר "פצצה מתקתקת", כי מחבל שאינו חוגר עדיין את חגורת הנפץ שלו אינו מטרה ראויה לסיכול. הם יודעים כי סירוב הפקודה שלהם וקריאתם לאחרים לסרב פקודה עלולים לגרום עוד באותו יום לרצח המוני באוטובוס או בבית קפה. אך הם מעדיפים שלא להתלכלך במלחמה המזוהמת.
הם רוצים מלחמה נקייה, סטרילית. ואם מדינת ישראל אינה יכולה לספק להם מלחמה כזאת, שבה לא יוכתם שריונם הנוצץ בדם שכניהם של הרוצחים – הם לא מוכנים להילחם, ושתלך המדינה, והמלחמה המלוכלכת שלה, לעזאזל. והם רותמים את יוקרתם, דרגותיהם והערכת הציבור כלפיהם למלחמתם הפוליטית נגד מדיניותה של ממשלה חוקית.
אין לי ספק שמכתב הטייסים הוא בגדר המרדה, ובמלחמה שבה אנו נתונים אף מעשה בגידה. עריקה היא עבירה קלה מבגידה. היא אישית. אבל 27 טייסים, מלח הארץ, בחרו לבגוד. בגידה היא הפרה חמורה של אמון, כך כתוב במילון. ובהקשר לאומי היא מתן סיוע לאויב. במכתבם מסיעים הטייסים החותמים לאויבי ישראל, הקרובים והרחוקים.
לא מבלי דעת עשו כך. הם, מלח הארץ, שקלו ממושכות, ובחרו להתיז חופן מלח בעיניה של המדינה הדמוקרטית הנלחמת על קיומה לפי מיטב הבנתם של קברניטיה שנבחרו כדין (והמפקדים שמינו אותם קברניטים, שוב כדין). והם עשו כך כדי שמדינת ישראל תפסיק להילחם, כדי שתתעוור לרגע, כדי שתשותק.
אחדים מהם התראיינו והצטלמו בקסדות טיסה המסתירות את פניהם. כך קובעים נוהלי ביטחון שדה. תמיד ידעתי שטייסים בשירות סדיר אינם חושפים את פניהם כדי שאם חלילה ייפלו בשבי יקשה על שוביהם לזהות אותם. אבל איני יודע מדוע על החותמים להסתתר. אני בטוח כי חלק מאויבינו ישמחו לדעת מי הם, שהרי סיוע כזה אין הם מקבלים בכל יום. וכיוון שחלק מהסרבנים גם הסבירו כי אינם רוצים להיחשב "פושעי מלחמה", בוודאי ובוודאי ירצו לתת פרסום מלא לשמם ולתמונתם, כדי שהכל יכירו אותם.
בגידה היא מלה קשה וטעונה בכל מקום. בישראל שאחרי רצח רבין היא כמעט אסורה בשימוש. הפכתי והפכתי בכל המילונים בשפה העברית ולא מצאתי מילה אחרת היכולה לתאר את המעשה. אני יודע שמלים יכולות להיות נשק. גם הטייסים שחתמו על המכתב ידעו זאת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
