המחיר של טייסת 201
השריון וכוחות החי"ר הישראליים לא היו היחידים שהופתעו על ידי המצרים והסורים בצהרי שישה באוקטובר 1973. גם "האחת", המובחרת בטייסות חיל-האוויר, ספגה מיד עם תחילת המלחמה ובמהלכה מכות קשות. בשבוע שעבר חתם מי שעמד בראשה על עצומת הטייסים הסרבנים. כך מגלה פרק בספר "מלחמת יום כיפור - זמן אמת", המובא כאן לראשונה
16 בספטמבר 2003, 21:30, תל-נוף
הם הגיעו מכל קצוות הארץ כדי להשתתף במפגש חברים של הטייסת, למפגש ראשון לרגל שלושים שנה למלחמה. היחיד שלא הגיע היה דווקא האיש שרבות וטובות דובר עליו באותו ערב - ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי.
שלוש סיבות עמדו מאחורי המפגש המיוחד: מלאות שלושים שנה למלחמה הארורה שגבתה מהטייסת מחיר כה כבד; חשיפתו לראשונה של סרט, שצולם במלחמה על-ידי טלי גודר, אז צלם בשירות מילואים באגף הצילום של בסיס חצור שתיעד במצלמת 16 מ"מ את פעילות "האחת", במשך כל תקופת המלחמה ועד שובם של טייסיה מהשבי המצרי והסורי; הסיבה השלישית הייתה סרט בן שעה שהכין מנשה רז, בעצמו איש חייל האוויר לשעבר, עבור ערוץ 10.
6 באוקטובר 1973 - משימת התאבדות
"בשעה 13:58, כאשר רוב האנשים עסוקים בהכנות לתקיפת T-4, שדה-התעופה שאותו הייתה 'האחת' צריכה לתקוף במסגרת פקודת נגיחה י"א, נשמעה הסירנה הראשונה". במשפט זה נפתח הדף הראשון של שישה באוקטובר בספר הטייסת. "רביעייה ראשונה רצה ואחריה עוד רביעייה ועוד רביעייה. תוך שנייה התרוקנה הטייסת מאנשים. רק לאחר שכולם קיבלו אישור לזנק לפטרולים מעל מקומות חיוניים ולמפגשים, ולחיפוש מטוסי אויב, היה ברור - המלחמה פרצה".
ביום הראשון של המלחמה, ולמעשה גם ביומיים שלאחר מכן, התקופה הקריטית והקשה ביותר בתולדות חיל-האוויר בכלל ו"האחת" בפרט, הוטל פיקוד הטייסת על כתפיו של רון חולדאי, אז טייס צעיר בן 29 בלבד, שמילא את מקומו של י', בן מושב נהלל, שהיה בסיור לימודים בארצות-הברית.
כך מתאר חולדאי ביומן הטייסת את רגע פרוץ המלחמה: "201, אז הטייסת המובילה של חיל-האוויר, שבה מקבץ הטייסים המוכשרים ביותר של צה"ל, לא רק שהייתה מיותמת ממפקד, אלא בעיקר ללא מודיעין מתאים לגבי ההתרחשויות האמיתיות בגזרות השונות, בים, ביבשה ובעיקר באוויר".
ב-7 באוקטובר יצאה "האחת" למטס שני. היעד שקיבלו הטייסים שהמריאו בשעה 11:30 בבוקר היה אחר. שם הקוד של המשימה היה "דוגמן 5". המשימה: השמדת מערך הטילים. היעד: סוריה.
כך תיאר את הדברים חולדאי, עדיין ממלא מקום מפקד הטייסת, ביומנו, זמן קצר לאחר המלחמה: "ההליכה לדוגמן 5 לוותה בוויכוח המפורסם האם לשנות את הנתיבים או לא. כבר היה ברור שיש ריכוזי סורים בנקודת החצייה. התשובה שקיבלנו במטה - ואמנם גם נראה לי, שאין זמן לשנות. עדיין היינו במנטליות שהתקיפה חייבת להתחשב בכל הטייסות. בכל זאת ניתנה הנחיה לשנות ולא לצאת ממש מעל הנקודה אם רואים נ"מ".
הטון הרגוע שבו נוסחו דבריו של חולדאי ביומן הטייסת, לאחר המלחמה, לא ממש תואם את הגרסה השלטת בקרב טייסי "האחת". מרביתם טענו בתוקף, אז כמו גם היום, כי נשלחו לבצע משימה שהייתה על סף התאבדות, ולו היו מפקדיהם במטה חיל-האוויר משנים את נתיב הטיסה כפי שדרשו, הדברים היו נראים אחרת.
מספר גוריון, אחד הטייסים: "היה קטע ב'דוגמן 5', שידענו לא רק שאין לנו מודיעין, אלא שאנחנו הולכים לטוס לתוך נ"מ, שניכנס פנימה יותר ברמת-הגולן, לתל-פרס, מקום שמעליו היינו אמורים לטוס. במצב כזה, לנ"מ הסורי הייתה עבודה קלה מאוד. כל מה שהוא היה צריך לעשות היה לכוון כלפי מעלה לשמים בצורה אנכית. פשוט לירות כלפי השמים בנתיב שנקבע לנו, ולדאבוננו לא הסכימו לשנות אותו. טסנו ישר לתוכו ממש לתוך קיר של קליעים וטילים. אמרנו לעמוס לפידות, עמוס, אי-אפשר, זה לא ילך. בוא נזיז את הנתיב. מה הסיפור. כל מה שביקשנו זה להזיז את הנתיב, 4-3 מייל דרומה".
למרות דרישותיהם החוזרות ונשנות של בכירי 201, שביקשו להגן לא רק על טייסיהם אלא גם על עצמם, בתור אלו שעמדו להשתתף במבצע - עמד עמוס לפידות, מפקד הבסיס, בסירובו.
לפידות מאשר, 30 שנה אחרי, את טענות הטייסים באשר להשתלשלות האירועים, אך דוחה את האשמה שהופנתה כלפיו: "המושג סירבתי לבקשה הוא לא רלוונטי. אני פניתי למטה בעניין, אם איני טועה, נעניתי שהכול תפור, שזה מבצע מורכב ומסובך ואי-אפשר להזיז נתיבים. נקודה".
בשעה 11:30, חמש דקות לאחר תחילת הפעולה, איבדה טייסת החוד של חיל-האוויר שישה מטוסים: ארבעה ננטשו, חלק מטייסיה נפלו בשבי הסורי, ושניים נחתו נחיתת חירום ברמת דוד ונפגעו קשה.
לאחר התחקירים הוברר באופן טרגי שדרישת אנשי הטייסת ממפקדם להסיט את הנתיב הייתה נכונה. ההוכחה לכך הייתה שטייסות אחרות שטסו בנתיבים סמוכים לא נתקלו באש נ"מ מהסוג או בעוצמה שבה נתקלו אנשי "האחת". זה המטען שעמו מסתובבים טייסי "האחת" כבר 30 שנה.
8 באוקטובר 1973 - המפקד י' נעלם
יומיים לאחר תחילת המלחמה שב ארצה מארצות-הברית י', מפקד הטייסת. אך במקום להגיע ישר לטייסת, נסע לביתו ולא יצא משם יומיים.
אחד הטייסים סיפר: "כולנו חיבבנו את י', אבל הוא לא היה טיפוס חזק. כשהוא היה בדרך לארץ ושמע את כל הסיפור עם 'דוגמן 5' וכל ההרוגים ושאר הטייסים שנפגעו ואף אחד לא ידע מה המצב שלהם, זה שבר אותו. י' לא היה סתם מפקד טייסת, הוא סחב על הגב שלו מועקה לא קטנה מפרשה ביטחונית אחרת.
"בנוסף הוא גם סבל מג'ט-לג ולא חש בטוב. בשלב מסוים הבינו כמה אנשים בטייסת, בעיקר הבכירים, שהוא לא רוצה לחזור לטוס. לא היו לו הרבה חברים קרובי נפש בטייסת, אבל כל מי שהיה יכול שוחח איתו בביתו וניסה לשכנע אותו לחזור לטייסת. אנחנו ניסינו לשכנע אותו לחזור מיד לטוס ולרכוש מחדש את הביטחון העצמי, ולהרגיש שזה לא סוף העולם. רק יומיים לאחר ששב מחו"ל הוא הגיע לראשונה לטייסת. אם מישהו שאל איפה הוא, התשובה הייתה שהוא בבית, חולה. לאף אחד לא היה זמן או יכולת להתעסק עם זה. כולם היו עסוקים בטיסות".
בנקודה זו קיימת הסכמה גורפת בטייסת שגם כאן, כמו ב"דוגמן 5", אירע כשל פיקודי של מפקד כנף 4, אז אל"מ עמוס לפידות. אחד הטייסים מספר: "תפקידו של מפקד הכנף לבוא אל מפקד הטייסת הביתה ולומר לו חד-משמעית, 'אתה מפקד טייסת. אם אתה לא מגיע מיד לטייסת, אז אתה כבר לא המפקד'. אבל הוא לא פנה אל י' מאותה סיבה שהוא לא הסכים לשנות את הנתיבים ב'דוגמן 5'. זה בפירוש כשל פיקודי, כשל מערכתי".
"שלא ילמדו אותי איך לטפל במפקדים שאני אחראי עליהם", מגיב בכעס לפידות. "זה לא לגיטימי בעיניי שטייס כלשהו, לא משנה אם זה סגן או סגן-אלוף, צעיר או ותיק, לא משנה מי, יעיר לי הערות על האופן שבו טיפלתי במקרה הזה".
ב-8 באוקטובר שב י' לפקד על הטייסת. ב-13 באוקטובר הוביל יחד עם הנווט ז'טלני מבצע לתקיפת שדה-התעופה הבינלאומי של דמשק. בדרך, מעל בית-לחם, נטשו השניים את מטוסם בשל בעיה טכנית. במהלך הנטישה שבר י' את גבו ולא שב לפקד על הטייסת. במקומו הוזעק איתן בן-אליהו, דמות חזקה וכריזמטית, והוא הצליח להשיב לטייסת את רוח הקרב.
באותו יום, אגב, יצאה מהדורה מיוחדת של בטאון חיל-האוויר. כותרתה זעקה בגאווה: "מטוסי החיל הולמים לניתוק 400 טנקים מצריים: הגשרים המצריים כורעים תחתם". בידיעה ידע הכתב לספר: "המצרים הקימו כ-11 גשרים למעבר התעלה. בתקיפות האוויר שנמשכו עד לשעת מסירת הידיעה הושמדו או נפגעו לפחות תשעה מגשרים אלה. לשריון המצרי התוקף הוסבו אבדות ניכרות בקרבות השריון מן האוויר". הדיווח הזה היה רחוק מאוד מהאמת.
שמו של י', בלי שהציבור ידע על כך, נמצא שוב בכותרות. הוא אחד החתומים על מכתב הטייסים הסרבנים בשבוע שעבר.
לפנייה לכתב/ת 
