גולים איראנים: רון ארד כלוא ליד טהרן

רון ארד חי ומוחזק על ידי המודיעין האיראני בכלא קטן וסודי בצפון טהרן, באיזור הסמוך לכביש פארצ'ין - כך עולה משיחות עם שלושה גולים איראנים, האחד דיפלומט והאחרים אנשי מודיעין לשעבר שהגיעו לאירופה. 

עדותם של שלושת הגולים - שלא ניתן היה לאשש אותה או להפריכה בשום דרך בארץ, חושפת את פרשת העברתו של רון ארד מלבנון לסוריה ומשם לאיראן, והחזקתו בכלא בטהרן. עדותם של השלושה אינה מהווה דו"ח מודיעיני מוסמך, ולפיכך יש להתייחס אליה בזהירות ובחשדנות, עם סייגים וגם סימני שאלה לגבי פרטים רבים שסופרו על ידיהם.

נוכח העדויות החדשות פנו בצהריים (ו') בני משפחת ארד לראש הממשלה בכתב בבקשה להקפיא את עסקת השבויים ולבדוק את המידע החדש אודות רון. "הנך מתבקש להפעיל לאלתר את מוסדות המודיעין של המדינה כדי לאמת את המידע החדש", נאמר במכתב, "בנוסף, הנך מתבקש שלא לבצע כל פעולה למימוש עסקת חילופי השבויים כל עוד המידע לא נבדק".

מסע הייסורים לאיראן

העד הראשון נמלט לפני שנה מאיראן, שם שימש כאיש מודיעין בדרג בינוני במיניסטריון המודיעין האיראני. כיום הוא מתגורר באחת ממדינות אירופה. עדותו התקבלה לפני שלושה חודשים.

העד השני היה חבר במשמרות המהפכה בתפקיד ביטחון שדה, וגילוייו במערב על רציחות פוליטיות שבוצעו לפני שנתיים זיעזעו גם את איראן. לפני שלושה חודשים הוא נאלץ להימלט מאיראן, וכיום גם הוא מתגורר באירופה. עדותו, שהגיעה ל"ידיעות אחרונות", התקבלה בימים האחרונים.

העד השלישי שמסר פרטים על רון ארד הוא דיפלומט איראני, ששירת בשעתו בהודו ובפקיסטן ופגש לפני שנים אחדות את אוסאמה בן-לאדן. בתפקידו במסגרת משרד החוץ האיראני הוא פעל בנושאי חטופים, בני ערובה וטרור. האיש נמלט לפני שש שנים מאיראן ומתגורר כיום באירופה. עדותו של הדיפלומט התקבלה במשך שלוש השנים האחרונות.

עדויותיהם של השלושה מאפשרות, בפעם הראשונה, לשחזר את מסע הייסורים של רון ארד מיום נפילתו בשבי בלבנון, באוקטובר 1986, ועד לשנים האחרונות.

באמצע 1994 הועבר רון ארד מלבנון - לאחר שהאיראנים רכשו אותו ממוסטפא דיראני. בשלב הראשון, רון ארד הועבר למפקדת חיזבאללה בלבנון, שם היו לוחמי יחידת "אלקודס"- יחידת העילית של משמרות המהפכה האיראנים.

בזמן מסויים הוחלט להעביר את רון ארד לאיראן כדי להעמידו לחקירה ביטחונית, ההעברה בוצעה גם מתוך מחשבה שרון ארד הוא נכס יקר מדי מכדי להמשיך ולהחזיק אותו בלבנון, מה גם שהועלה חשש כי ישראל תצליח להגיע אליו ולשחררו. המודיעין האיראני העדיף שליטה מלאה על גורלו של רון ארד, הן כדי לגבות את המחיר הגבוה עבורו והן כדי למנוע אפשרות של מעשה פזיז מצד אנשי חיזבאללה שעלול היה להביא לרציחתו.

בבעל-בק שבלבנון, עוד בטרם הנסיעה לסוריה, הולבש רון ארד במדי משמרות המהפכה האיראנים והועלה על משאית שנסעה לדמשק. במהלך הנסיעה שמרה עליו קבוצה של לוחמים ממשמרות המהפכה האיראנים, המשתייכים ליחידה בשם "ספאה-פאסדראן".

לפי אחת הידיעות, הועבר רון ארד כעבור זמן מה מדמשק לחאלב שבצפון סוריה, שם הוחזק בבניין הסמוך למרפאה של משמרות המהפכה האירנים. הבניין בן ארבע הקומות שימש גם כמיפקדת תיאום בין משמרות המהפכה האיראנים לחיזבאללה.

על פי אותו מקור, לפני העברתו של רון ארד לאיראן הוחלט לבצע בברכיו ניתוח כדי לשתק את החלק התחתון של רגליו במטרה למנוע ממנו כל אפשרות של ניסיון בריחה. הניתוח הזה בוצע מאחר שרון ארד ניסה להימלט עוד בזמן שהוחזק בלבנון, אבל שומריו ירו לעברו ועצרו אותו. הניתוח האכזרי בוצע במרפאה האיראנית על ידי רופא לבנוני. מאז אותו ניתוח רותק רון ארד לכיסא גלגלים.

מקור אחר סיפר כי רון ארד הועבר מדמשק לאיראן במטוס "הרקולס". המטוס נחת קודם לכן בדמשק, שם פרק נשק ותחמושת עבור חיזבאללה. רון ארד הועלה למטוס בדמשק ונחת בעיר טבריז האיראנית. בנמל התעופה האיראני חיכו לרון ארד אנשי יחידה של לשכת שר המודיעין האיראני. שעליה הוטל להעבירו למקום מבטחים. בראש היחידה הזאת עמד קצין בשם סארדאר חמיד וחידי.

המקור שהעיד על כך התבקש לתאר את דרך המעבר ומה נאמר למפקד החוליה. לדבריו, לא גילו לו כי מדובר ברון ארד אלא הודגש שמדובר באדם שצריך לשמור עליו מכל משמר. נמסר כי האיש נכה, יושב על כיסה גלגלים, וכי יש להתנהג אליו במתינות, לא לפתח איתו שיחה ולא להציג לו שאלות.

בנמל התעופה בטבריז הוכנס רון ארד למכונית מסחרית המשמשת כרכב להסעת נכים. השיירה עזבה את נמל התעופה. לפני המכונית המסחרית נסעו שני כלי רכב אזרחיים ובהם אנשי הביטחון. רכב נוסף נסע מאחור. מטבריז נסעה השיירה לעיר אנזלי, הנמצאת ליד הים הכספי. באנזלי שוכן רון ארד בווילה פרטית. 16 חיילים מיחידת "אלקודס" שמרו על הבית.

החקירה הקשה

אחרי תקופה מסוימת הועבר רון ארד, מלווה שוב באותה יחידת ליווי שאספה אותו מנמל התעופה, לעיר אחרת בשם מאקו. שם הועבר לבית השייך למיניסטריון המודיעין של איראן. בבית במאקו עבר רון ארד סדרה של בדיקות גופניות, ולאחר מכן נחקר במשך שבועיים. המקור מסר כי ידע רק על החקירה הראשונה, שלדבריו נמשכה כשבע-שמונה שעות. המקור לא ידע למסור מה היה בחקירה, אבל לדבריו, כאשר החוקרים עזבו את החדר, היתה הבעת פניהם נזעמת.

אחרי שבועיים של חקירות הועבר רון ארד בחזרה לעיר אנזלי. הפעם נלקח לווילה מפוארת מתקופת השאח בפרברי העיר. הגישה לווילה הייתה קשה: כדי להגיע אליה צריך היה לעבור גשר, ובצידי הכביש היו ביצות טובעניות. השיקול להעבירו למקום הזה היה, כמובן, כדי לבודדו ולשמור עליו טוב יותר.

בבית הזה הוחזק רון 12 ימים, ואז הוחלט להעבירו לאיזור העיר לאהיג'אן שבמחוז מזנדראן, דרומית לים הכספי. במקום הזה, איזור של גבעות הנקרא גבעות דו-הזאר, נבנו כמה וילות שבהן מוחזקים במאסר אנשים שונים שזהותם לא ידועה, אבל ברור שמדובר בחטופים, בבני ערובה או בטרוריסטים מסוכנים שממשלת איראן החליטה להסתירם. האיזור נמצא בבעלותו של איש דת, נציגו במחוז של המנהיג הרוחני חמיאני, אבל הוא עומד לרשות מיניסטריון המודיעין האיראני - בין השאר לצורכי מסתור. באיזור הזה יש גם מתקני נופש שאליהם מגיעים מדי פעם אנשי ביטחון, במיוחד אנשי יחידת "אלקודס" וטרוריסטים זרים שאיראן רוצה ביקרם ומארחת אותם.

לדברי אחד המקורות, הוחזק רון ארד באיזור הזה במשך שלוש שנים, ומדי פעם היו מעבירים אותו מווילה לווילה.

בתקופה הזאת - מדובר ב-1998 - בנתה איראן בית מעצר סודי ביותר במזרח טהרן, ליד כביש מהיר שנקרא פארצ'ין. לא הרחק מבית המעצר מצוי מפעל להרכבת טילים. בבית הכלא הזה 118 תאי מעצר. איזור בית הכלא והמפעל סגור, ואין מאפשרים גם לכלי רכב להתקרב לשם.

המקור שמסר על בית הכלא הזה, שם אולי מוחזק רון ארד עד לימים אלה, התבקש לתארו. לדבריו, מדובר בקומפלקס של שלושה בניינים, שנבנו מבטון. כל אחד מהם הוא בן שלוש קומות, שתי קומות תת קרקעיות וקומה אחת מעל פני הקרקע. שטחו של כל תא מעצר כ 20 מ"ר. אין בתא חלונות, אבל יש בבניין מערכת מיזוג אוויר. בכל חדר הותקנו שתי מצלמות טלוויזיה ומערכת חיישנים אלקטרוניים כדי לפקח 24 שעות ביממה על העצור. פעמיים ביום מאפשרים לאסירים לצאת לאוויר הצח. כל אחד יוצא בנפרד לטיול, מבלי שיש לו כל אפשרות להיפגש עם אסיר אחר.

המקור שסיפר על בית הכלא שירת במתקן הזה. פעם בשבועיים הוא היה מגיש דו"ח ביקורת על הנעשה בכלא. הדו"ח הועבר למיניסטריון המודיעין, והעתק ממנו נשלח ללשכת המנהיג הרוחני חמאני.

איך ידעת כי מדובר ברון ארד ולא באדם אחר? נשאל המקור ששירת בכלא.

המקור טען כי מתוקף תפקידו היתה לו גישה לתיקי האסירים, והדו"חות שכתב לגבי כל אסיר תויקו בתיקיהם האישיים, ולכן ידע שמדובר ברון ארד. המקור, שהתבקש לתאר את רון ארד, סיפר שהיה רזה מאוד. הוא העריך את משקלו בכ 60 ק"ג. הוא היה ישוב על כיסא גלגלים. היה לו זקן לא עבות. על פניו נחרשו קמטים רבים, מבטו היה בוהה, ועצב היה בעיניו.

האם שוחחת עם רון ארד?

המקור סיפר כי החליף כמה מילים בערבית עם רון ארד. לדבריו, הוא שאל אותו לשלומו, וזה השיב משהו בערבית, ואולי פלט גם מילה בעברית.

מקור אחד סיפר כי כאשר רון ארד היה בכלא בטהרן ב-1998, הוא אושפז פעמיים בבית חולים בשל אירוע לב. מבית הכלא הוא הועבר לבית חולים ג'מאראן, בית חולים למחלות לב הממוקם בצפון טהרן. בית החולים הזה נבנה במיוחד עבור האייטוללה חומייני לאחר שעבר מהעיר קום והשתכן בטהרן. מדובר בבית חולים קטן, בן שתי קומות, שטחו כ 300 מ"ר, אבל הוא מצויד במכשור הקרדיאלי המשוכלל ביותר.

איך הגעת לבית החולים הזה? נשאל המקור לידיעה. האיש סיפר כי בתוקף תפקידו כאחד הפקחים של יחידת האבטחה של בית החולים הוא היה מבקר שם תדיר, וכשהעבירו את רון ארד לבית החולים הוא קיבל הוראה לשלוח לשם יחידת אבטחה ולפרוס 16 אנשי ביטחון במסדרונות שליד החדר ובסביבות הבניין. ההוראות הקפדניות היו לא להרשות לאיש להיכנס לבית החולים, פרט לרופאים ולאחיות, ולא לאפשר לאיש לשוחח עם רון ארד.

המקור סיפר כי פעמיים-שלוש נכנס לחדרו של רון ארד, אלא שבאותה העת הוא היה רדום ולא יכול היה לדבר איתו. המקור הוסיף כי ממראה פניו של רון ארד ניכר היה שעבר ייסורים רבים, אבל גם שניחן בכושר עמידה.

רון ארד היה מאושפז בבית החולים ג'מאראן במשך עשרה ימים, ולאחר מכן הוחזר למתקן הכליאה. חלפו כמה חודשים, ובתחילת 1999 אושפז רון ארד שנית בבית החולים בשל אירוע לב. לאחר שהחלים הוא הוחזר לבית הכלא.

"בעדות יש יותר מגרעין של אמת"

מידע חיובי אחר על רון ארד הגיע לישראל מעדות משנת 1997. לפי העדות הזאת, הוחזק רון ארד בכלא אווין שבצפון טהרן. אחד הסוהרים בכלא טען שהעביר לרון ארד ירחון באנגלית העוסק בענייני תעופה. המקור מסר עדות בשבועה בשנת 1996.

יצוין כי בנוסף למידע האמור על רון ארד, שלושת המקורות חשפו במערב מידע על שבויים אחרים. השלושה נחקרו, בין השאר, גם על ידי גורמי מודיעין מערביים. סביר מאוד להניח שהחלקים הרלבנטיים לישראל, כולל סוגיית רון ארד, הועברו לגורמי המודיעין בארץ.

מומחה לענייני איראן העריך שבדו"ח שגובש על סמך העדויות יש "יותר מגרעין של אמת", מה גם שמדובר בשלושה מקורות.