עין-הוד: תערוכה לציון חמישים שנה לכפר

אז איך התחיל הכל?

מרסל ינקו היה צייר מפורסם בארץ ובחו"ל וגם אדריכל במקצועו. רשות הגנים הלאומיים, רכוש נטוש וקק"ל פנו אליו לסייר בעין הוד ולסייע בהחלטה מה לעשות עם הכפר הנטוש. עין הוד היה אז כפר עזוב מתושביו הערבים שנמלטו מהמקום עם פרוץ מלחמת השחרור. באותו זמן חשבו להרוס את הכפר.

ינקו נבעת למראה הניפוץ וההרס, והציע לבנות אותו ולשחזרו במקום להרסו. הצעתו, הייתה ליישב במקום אמנים מכל הארץ ולהקים כפר אמנים שיתופי. מספר הצייר אפרים ליפשיץ: "בשנת 1953 פנה אליי ינקו לעזור לו באופן דחוף לאסוף קבוצה של כ- 20 אמנים שיעלו לעין הוד ויישבו אותה. הוא אמר שבעלות לא גבוהה אפשר יהיה לשפץ את הבתים ולהפכם למתאימים למגורים ולסטודיו של אמנים.

"אחת מהבעיות שסובלים ממנה אמנים רבים היא למצוא מקום בעלות לא גבוהה כדי להפכו לסטודיו. מצאתי את עצמי מתכנן בית למקום מגורים שאפשר יהיה לחיות בו ולצייר. המקום היה ללא חשמל ומים. השתמשנו בלוכסים ובעששיות במשך כ-3 שנים. מים קיבלנו מצינור שמתחו מניר עציון, היישוב הסמוך לעין הוד שבאותו זמן עזר בכל הלב לתושביו החדשים. תנאי החיים היו פרימיטיבים, סבלנו מעקרבים ונחשים, קוצים וברקנים".

יונה הלל מספר: "ינקו פנה לאבא שלי, הלל ישעיהו, בבקשה שיעזור לו. לאבי היה בית חרושת לצבעים הראשון בארץ והיו לו הרבה קשרים. אז עלה הרעיון לפנות לאבא חושי, ראש עיריית חיפה, שיתמוך בכפר. הוא התלהב ושלח לכפר פועלי דחק (עולים חדשים שעבדו בעבודות יזומות). בהמשך גם יצר פנה לחברת החשמל וביקש לקשר את הכפר לרשת החשמל הארצית. פועלי הדחק עזרו להקים את האמפיתיאטרון על חורבות מבצר צלבני שהיה הבסיס לכפר הערבי. מצאנו במקום מטבעות מהתקופה הרומאית והצלבנית".

איך התפרנסתם אז בכפר?

שאלתיאל: "משרד העבודה פתח קורס לקרמיקה שאותו ניהלה ולימדה ג'ין מאיר. כל מי שהשתתף בקורס קיבל משכורת חודשית. השתתפו בקורס גם עולים חדשים מחיפה וטירת כרמל".

היו אנשים מפורסמים שביקרו בכפר?

"כן, בוודאי. באותו זמן ביקרו כאן אמנים מפורסמים מכל עולם כמו הצייר מארק שאגאל, רופינו טאמיו ממקסיקו, מאנה כץ, ארט, מרתה גרהם שביקרה את גרטוד קראוס ועוד. היו גם שחקני קולנוע מפורסמים כמו סופיה לורן, דני קיי. מקרה מצחיק קרה כאשר יום אחד אינגריד ברגמן נכנסה לגלריה, ניגשה אליה חברת כפר ואמרה לה: "או, כמה שאת דומה לאינגריד ברגמן!".

השנים היפות בכפר

פעם נהגתם לחגוג מסיבות פורים מיתולוגיות

"כן, למסיבות היו באים אנשים מכל הארץ וזה היה הענף החשוב לכסף הציבורי בקופת הכפר. כבר חודשים לפני פורים האמנים היו מציירים על קירות בתיהם ומקשטים את מרכז הכפר. הכל היה בהתנדבות ולמען קופת הכפר שהיתה תמיד דלה ביותר. החגים הראשונים נערכו לאור גנרטור, לוכסים ועששיות, כי לא היה חשמל בכפר. הכפר היה מפוצץ מרוב אנשים וגדולי המצחיקנים הופיעו בו כמו אורי זוהר וידידיו, דן בן-אמוץ ועוד, בבוקר למחרת יכולת לראות שני אמנים מפורסמים מנסים להזיז את הבית של אחד מהם לקול צחוקם של הנוכחים במקום. או היית רואה את הפסל טוביה יוסטר דוהר לבוש כאביר ברחובות הכפר".

יש בתערוכה המון שלטים על סדנאות אמנות. איזה מין סדנאות אלה?

"ינקו האמין שאמנות תצמח מאמנויות היד כמו פסיפס, קרמיקה, אריגה, ליטוגרפיה, תכשיטים וכדומה ולכן במסגרת הציבורית הוקמו סדנאות אלו ובתערוכה שאנו עכשיו עורכים ל-50 שנה לעין-הוד אנו מראים את הסדנאות ותוצרתן".

תוכלו לשתף קצת מהווי החיים במקום?

"ביום אנשים עבדו והתפרנסו בסטודיו או מהוראת אמנות ולפנות ערב כולם היו הולכים לשבת בבית הקפה שהפך למרכז החיים בכפר. במיוחד מפורסמת התקופה בה שמואל ודג'וניה אופק ניהלו את בית הקפה שהיה תמיד מפוצץ מאנשים וריח הטשולנט שלהם הגיע למרחוק. גרטוד קראוס אהבה לשחק שם שח אחה"צ ואסור היה לנצח אותה, לפעמים גם רקדה על שולחנות עם מאיר דהאן או ישראל רובינשטיין, אילקה ואביב היו שרים לאור השקיעה ואילקה היה מנגן עם חליל סוף את שירי ארץ ישראל היפה לקול התנים בערב. כן עין הוד היתה פעם על המפה..."