מנהרות הנפט: טיול שאסור לדבר עליו

קחו אוויר: אנחנו הולכים לחשוף בפניכם אתר טיול שהוא סוד מדינה, או לפחות היה כזה במשך שנים רבות. קוראים לו 'מנהרות הנפט'.

גם אם נדמה לכם שביקרתם כבר בכל פינה בנגב, חרשתם כל נקיק וכל ג'בל בדרום הארץ, רוב הסיכויים שלא הייתם במנהרות הנפט. ההפסד כולו שלכם.

כדי להגיע למנהרות יצאנו מרמת נגב לכיוון מצפה-רמון. מול עבדת ירדנו לשעה קלה לחוות המשוחזרות של פרופ' מיכאל אבן-ארי, מי שבימים של חזון בן-גוריון על הפרחת הנגב הלך ושיקם סכרים, בורות ותעלות, שבעזרתם עשו הנבטים הקדומים חקלאות באזורים הצחיחים הללו. החוות האלו היו פעם ירוקות וגדלו בהן צמחי תבלין ועצי פרי, אבל בימינו אפשר לראות רק את שרידיהן.

אחרי מנוחה קצרה חזרנו לכביש ונסענו לכיוון מצפה-רמון.

איך מגיעים למנהרות? כמה עשרות מטרים דרומית לעבדת יורדים מהכביש הראשי שמאלה, מתחת לגשר, אל שרידיו של הכביש הישן עליו נסעו לפני 1982 למצפה. אחרי עוד כמה עשרות מטרים יורדים שוב שמאלה, לעבר דרך עפר כבושה וסבירה גם לרכבים רכים ועדיני קפיצים. נוסעים על דרך העפר כ-200 מטר וחולפים ליד ישוב גדול יחסית של שבט הג'נביב (לא מופיע במפה). ממשיכים לנסוע עוד כ-20 דקות, עד שהדרך מתעקלת ובשלב מסוים כבר לא ניתן לנוע עליה במכוניות רכות, אלא רק ברכבי ארבע-על-ארבע או רגלית.

יורדים בעיקול ימינה ואז ניצבים על בימת עפר כבושה וענקית. כאילו יד נעלמה חתכה פרוסה מההר והכינה בימה גבוהה שמשקיפה על המכתש הגדול, כשבקצה רואים את הר צין והמפעל שלצידו. הנוף אומנם מרהיב ביופיו, אבל האטרקציה הגדולה היא שני הלועות הגדולים המשקיפים עלינו מקצה בימת הכבוד - מנהרות הנפט של מדינת ישראל.

עקפנו ערימת אבנים שצנחה לה בכניסה לבור הגדול הראשון ונכנסנו פנימה. המחזה לא ייאמן: מנהרה שגובהה שבעה מטרים, רוחבה 8-7 מטרים ואורכה 300 מטר לפחות. ככל שנכנסים יותר ויותר פנימה הולך האור ונעלם, עד שבשלב מסוים יש צורך בפנסים כדי לנוע לעבר קצה המנהרה. לקראת הסוף נפער מימין עוד פתח ענק בגובה מרשים של 20 מטר, שמוביל למנהרה שניה, מקבילה. הצינה הנעימה, החושך המוחלט וההד העצום שמופק מכל ציוץ וציקצוק לשון, עושים את שלהם.

התנאים המדהימים האלה הפכו את מנהרות הנפט ליעד נחשק למסיבות של ה"עשירון העליון" (לא בסולם הכלכלי, בסולם אנינות המטיילים). המלווה שלנו, חיליק מגנוס, מנהל יחידת החילוץ של חברת הביטוח 'הראל', וחבריו, ערכו כאן מסיבת עצמאות עוצרת נשימה לפני חמש שנים. גם צמרת המטה הכללי חגגה כאן, כולל ארוחת ערב אינטימית, ואחר-כך הלך בעקבותיהם מלון 'פונדק רמון', שפינק באתר הזה את האח"מים שלו.

לא כמו בשבדיה

מגנוס מספר על תולדותיהן של מנהרות הנפט: "זה קרה קצת אחרי מלחמת יום הכיפורים, עם פרוץ משבר האנרגיה העולמי ועליית מחירי הנפט. ממשלת ישראל החליטה שכדי להיערך טוב יותר לאמברגו, כדאי לאגור נפט במנהרות חשאיות ושמורות היטב בלב הנגב. למקום הובאו העובדים וציוד הכרייה המשוכלל של מכרות תמנע, שנסגרו תקופה קצרה לפני כן, וגם מומחים משבדיה, שם נעשה שימוש

במנהרות חצובות בסלע. אלא שבשבדיה המנהרות נחפרו בסלעי גרניט ולא בסלעי קירטון וגיר, כמו כאן בנגב. בניסיונות שנערכו התברר מהר מאוד שכל הנפט שנאגר חילחל ונעלם".

המשבר העולמי התפוגג בינתיים, עם הדטאנט בין הרוסים לאמריקנים והודות להזרמה של הסעודים, וממשלת ישראל הבינה שכל עניין מנהרות הנפט הוא פלופ. החפירות נפסקו.

"בהתחלה עוד אסור היה לדבר על המקום הזה", אומר מגנוס, "אבל אט-אט הוא הפך למוקד עלייה לרגל למטיילים מנוסים, שהגיעו לכאן בעקבות שמועות שעברו מפה לאוזן. ב-1994, כאשר רבבות בני ישראל הצטיידו בג'יפים ארבע-על-ארבע, החלו להגיע מטיילים רבים שנכנסו למנהרה עם הג'יפים, גרמו נזק והשאירו פיח ולכלוך. זה נפסק עם הקריסה הקטנה שהיתה בפתח המנהרה הגדולה, ועכשיו אפשר להיכנס אליה רק ברגל".

אגב, שלט של רשות הטבע והגנים מזהיר וקורא לא להיכנס פנימה בכלל, ככל הנראה עקב נפילת הסלעים בכניסה למנהרה לפני כמה שנים. אז אם אתם רוצים לערוך מסיבה לא שגרתית לחבר'ה או הפתעה מדהימה לבן או בת הזוג, זה המקום. רק קחו בחשבון שזה מחייב הכנות רבות, והכניסה על אחריותכם.