מלחמת התמלוגים של אקו"ם

בתקופה האחרונה מתגברת מגמת בתי-המשפט לתת גיבוי מלא לאקו"ם (ארגון קומפוזיטורים ומלחינים בישראל) במלחמתם כנגד השמעה ציבורית של יצירות מוזיקליות בלא תשלום תמלוגים. הדברים הגיעו לכדי כך שביקורות אקו"ם נערכות לא רק באולמות אירועים ובבתי-עסק המשווקים מוסיקה לפרנסתם, אלא גם במסעדות, בתי-קפה, משרדים ואפילו מכוני כושר ומספרות.

אין מחלוקת כי יוצר רשאי לקבל תמלוגים עבור השימוש ביצירותיו, אך נשאלת השאלה האם המגמה שנוצרה אינה בבחינת "מדרון חלקלק" שאינה מקיימת עוד את הרציונל העומד בבסיס החוק. נראה, כי הזדעקותם של בתי-המשפט להגן על זכויות היוצרים צברה תאוצה ומתקדמת כבר מכוח עצמה, תוך איבוד התכלית שעמדה בבסיס החוק וההגנה על זכויות היוצרים.

לפי החוק, כי מבצע זכאי לתמלוג ראוי על השמעה או הצגה של ביצועו, וכי כל המשמיע לשם תועלתו הפרטית ומשמיע בציבור יצירה שיש בה זכות יוצרים שלא בהסכמתו של בעל זכות היוצרים, דינו מאסר שלוש שנים וקנס.

בית-המשפט העליון קבע באחרונה (רע"א 5141/02 אקו"ם נגד גלי צה"ל) כנימוק לאיסור השמעת יצירות מוגנות על-ידי תחנת הרדיו גל"צ, כי ליוצר זכות קניין ביצירתו, וזכות זו (המעוגנת בסעיף ‎3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) היא זכות יסוד במשפטנו. טענתו של פלוני, כי הוא רשאי להשתמש בקניינו של אדם בלא הסכמתו, רק משום שהוא דורש עבור השימוש מחיר הנראה בעיני פלוני מופרז - לא תוכל להישמע.

לזכות היוצרים משמעות לא רק במובן הגנתו של הקניין הקיים והיא נועדה גם להבטיח את היצירה העתידית. ההנחה היא, כי מלאכת היצירה דורשת השקעת משאבים וכי לולא הגן הדין על היוצר, במובן זה שניתן לו ליהנות מפירות היצירה במידה שתהפוך את ההשקעה לכדאית עבורו, הייתה היצירה מתמעטת והולכת.

קנס של 20 אלף שקל על מספרה

אקו"ם, בגיבוי בתי-המשפט, עושה באחרונה שימוש נרחב בסנקציה שמעמיד לרשותה החוק במקרים של הפרת זכויות יוצרים ביצירות מוגנות: הטלת קנס בסך שבין 10,000  ל-20,000 שקל על המפר – לכל מקרה מוכח של הפרה. במקרה קיצוני הטיל בית-המשפט את הקנס על מספרה שהשמיעה בחלל החדר שידורי רדיו שכללו יצירות מוגנות (ת.א. (שלום-ת"א) 90117/99 אקו"ם אג' קומפוזיטורים בע"מ נ' ונדה קרן).

במקרה זה, בעת שהושמעו היצירות במספרה, נכחו בה צוות העובדים, וכן ארבעה לקוחות. בית המשפט קבע כי המספרה היא מקום ציבורי, ולפיכך השמעת היצירות בו היתה בחזקת השמעה פומבית. לפיכך חויבה המספרה בתשלום של 20 אלף שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.

לדעתי, בית-המשפט שגה בהחלטה זו. על הפרת זכויות יוצרים בשל השמעת שידורי רדיו ל"רבים" ושלא לצורך "פרטי" להימדד על-פי הסכמת או העדר הסכמת היוצר להשמעה. הרי אם קיבל הוא (או הארגון המייצג אותו – אקו"ם) תמלוגים עבור השמעה ל"רבים" אין עוד בכך הפרת זכויות יוצרים.

כאשר נעשה שימוש במקלט רדיו (להבדיל מנגן דיסק או קלטת) לשם השמעה ל"רבים" אז ממילא שולמו כבר התמלוגים המתאימים ליוצר על-ידי תחנת הרדיו. בכך באה לידי ביטוי הסכמת היוצר להשמעת היצירה ברבים. דרישה לתשלום תמלוגים עבור צד המקלט (להבדיל מצד המשדר) מהווה לכאורה דרישה לתשלום תגמולי כפל עבור השמעת יצירה לציבור שממילא רשאי כבר לשומעה. 

אם זו תהיה המדיניות השיפוטית המקובלת, הרי ממילא יש לאסור השמעת יצירות מוגנות במסגרת שידורי רדיו גם במוניות, מעליות, מרכזיות טלפון, רכב ממנו בוקעת מוזיקה או אף במקלטי טלויזיה המוצבים בבתי-עסק. האם בכך ייוושעו היוצרים בישראל? האם בכך תימצא ההגנה הראויה על זכויות היוצרים?

ההיגיון הבריא והשכל הישר מלמדים כי לאחר שנתן יוצר את הסכמתו לשידור רדיו של היצירה לציבור הרחב – נתן הוא הסכמתו לכל המאזינים (להאזנה לשידור הרדיו המקוון גרידא). לא מספר הרמקולים או מספר הנוכחים המקרי בקרבתו של כל אחד מהם הוא המדד לקביעת קיומה או אי-קיומה של הפרת זכויות יוצרים.

ב"אכיפת יתר" עלולה אקו"ם לגרום ל"שפיכת המים עם התינוק" ובהימנעות שיטתית של בעלי עסקים מהשמעת יצירות מוגנות (כפי שעשתה "אגד" למשל משהורתה לחדול מהשמעת שידורי רדיו באוטובוסים ומכך מנעה מאקו"ם גם את התמלוגים שהיו משולמים לה עד כה) ולפגיעה דווקא ביוצרים עצמם בסופו של יום.

לכן, ראוי היה כי בתי-המשפט, בלהיטותם להגן על זכויות היוצרים (הראויות להגנה) לא יאבדו את המטרה שעמדה בפני המחוקק מלכתחילה, קרי: הסדרת השימוש בזכויות אלה ומתן גמול הולם ליוצריהן ולא הכשלת כל אפשרות לנצלן למטרתן. על כך כבר נאמר ש"מרוב עצים לא רואים את היער".