שישי-שבת בגליל המערבי

בית גידול טבעי

'יער הקופים' ביודפת הוא לא גן חיות רגיל כי אם בית גידול טבעי לחיות בר. כאן אפשר לצפות בהן בתנאי סביבה כמה שיותר טבעית. האטרקציה המרכזית היא קופי-הסנאי הקטנים והחמודים וקופי המקק הגדולים יותר. בנוסף, תפגשו במקום ביעלים, אלפקות, תוכים ועופות מים, לצד חיות בית שונות.

בעבר היתה זו פינת החי של מושב יודפת וב-1994 הוחלט לפתוח אותה לקהל. היום משתרע 'יער הקופים' על כ-30 דונם חורש טבעי. המגע הישיר עם החיות חביב מאוד ומאפשר הצצה לעולם מרתק.

האחראים על המקום פתחו אותו גם בפני חיות הזקוקות לטיפול, חום ואהבה כשהמטרה היא לשקם אותן ולשחרר לטבע ברגע שזה אפשרי.

פתוח כל יום מ-09:00 עד 16:00 (בשבת עד 17:00). הקופה נסגרת שעה לפני שעת הנעילה. טל': 9801265 - 04.  

נניח למלחמות

מיודפת הדרמנו קצת כדי לטפס אל פסגת הר עצמון. בפסגה תופסים תצפית יפה לעבר בקעת בית נטופה (רואים את מאגר בית נטופה ואת תעלת המוביל הארצי הפתוחה), רכסי הגליל התחתון, הרי הגליל העליון, הגולן, הכנרת, הכרמל ומפרץ חיפה. לא פלא ששמו הערבי של ההר הוא ג'בל דיבה, הצופה. בימי המרד הגדול ברומאים שימש המקום כבסיס קדמי של המורדים. קרבות קשים התחוללו כאן, ועם ההכרעה הרומאית נפתחה בפניהם הדרך אל יודפת.

אנחנו בנופש, אז נניח למלחמות. מהר עצמון עשינו את הדרך למושב מנות, באזור יחיעם. כאן נעשה את הלילה.

גם תחנת מידע למטיילים

ורד כהן, בעלת 'בקתות נוף ההר', מחזיקה ארבעה צימרים בישוב מנות, שיושב מעל נחל כזיב וטובל בנוף פסטורלי. שניים מהצימרים הם בקתות עץ המיועדות למשפחות עם ילדים (נעימים ונחמדים, מסודרים ומאורגנים בקפידה), שני האחרים בקתות אבן מעוצבות (שילוב עץ ואבן בקירות, קשתות אבן, נישות לנרות, ג'קוזי, אח עצים, מרפסת נוף עם מיטות שיזוף - מפנק במיוחד).

ורד, שמכירה טוב טוב את כל האזור, היא גם תחנת מידע למטיילים ותשמח לתכנן איתכם את מסלול היום הבא או להזמין לכם מקום במסעדה מותאמת לטעמכם. אפשר לקבל אצלה ארוחת בוקר כפרית, לשכור אופניים ואפילו לצאת לפיקניק בחיק הטבע עם סלסלה טעימה לדרך (אם אתם לנים בצימר).

'בקתות נוף ההר', טל': 9806035 - 04, 905566 - 055.

שישי בערב. אנחנו ב'האווז הירוק', מסעדה במושב בצת, הצמוד לעיירה שלומי. המסעדה ממוקמת בלב המושב ובעודכם יושבים תוכלו לראות משק פורח וגינת תבלינים, פירות וירקות שאותם תטעמו תיכף בצלחת. רני בן-דב, בעל המסעדה, עוסק בגידול אווזים. לסוג שהוא מגדל קוראים אווז ירוק משום שהוא ניזון בעיקר ממזונות ירוקים. את האווזים מגדלים במרעה, לא במכלאות מצופפות. את הבשר המוגש במסעדה מעשנים במתקן לעישון בשרים המוצב בחצר המסעדה.

פתחנו במתאבני אנטיפסטי והמשכנו עם סטייק עוף בחזה אווז מעושן במרווה, חזה אווז ביין פורת וציר בקר, וכבד אווז ברוטב אוכמניות. שטפנו עם יין מצוין ולא ויתרנו על קינוח עשיר. הארוחה נורא אסתטית ובית העץ משרה אווירה נעימה.

'האווז הירוק', בצת, טל':9875593 - 04, 669867 - 052 (להזמין מקום מראש).

זה עוד רחוק?

שבת בבוקר. היעד: נחל כזיב ומונפור. התחלנו את ההליכה ממצפה הילה, ישוב שהוקם במסגרת תוכנית המצפים בגליל ויושב על מצוק מעל נחל כזיב. בכניסה למצפה הילה יש מגרש חנייה שבו אפשר להשאיר את הרכב. מסלול הטיול הוא מעגלי ולכאן בדיוק תחזרו עם סיומו.

ירדנו אל נחל כזיב בחורש סבוך (במסלול המסומן בשחור), מלווים על ידי עצי אלון, אלה ועצי קטלב אדומי גזע. עצי דולב ענקיים מצלים על מי המעיין הזורם. השביל כולו מכוסה במרבד כתמתם-חום של עלי שלכת וכרכומים מוכתמים בכתום עז.

הירידה בחורש הסבוך אל הנחל נעימה. כשהדרך נפגשת עם שביל המסומן בירוק, פונים מזרחה אל עין-טמיר, שהוא מעיין הנובע מתוך סלע. מימיו זורמים אל הנחל לאורך 3 ק"מ. את קירות המעיין מעטרות שערות שולמית ירוקות. בעין טמיר נוצרו בריכות מים שמאוד נעים להשתכשך בהן במהלך הטיול.

רוב מי נחל כזיב, אגב, נתפסים במשאבות לשימוש ישובי הסביבה, כשמקורות מחויבת להקצאה קבועה לזרימה חופשית, כדי לא לפגוע בנוף הצומח של הנחל.

לאורך הנחל שיחי פטל רבים שמחייבים עוד הפוגה, חניית פטל אם תרצו. אוספים אנרגיה, חותכים מערבה, פוסעים לאורך הסימון הירוק, ותיכף העלייה למבצר מונפור.

זה השלב שבו מתחילים לפגוש מטיילים מיוזעים שהחלו את המסלול מהצד ההפוך לנו. בפי כולם שאלה זהה: "זה עוד רחוק?". הסברנו להם שכאשר מגיעים לפטל ולבריכות המים, שוכחים הכל.

הגענו עד לסימון האדום שמכוון למונפור. המבצר ממוקם במרומי שלוחה ומשקיף אל נחל כזיב. הדרך (במסלול האדום) אליו יפה ונוחה, אם כי תלולה. מי שלא ממש מת על עליות יכול ללכת לאט עם כמה חניות בדרך. מה שלא יהיה, בסוף זה מגיע.

המבצר הצלבני הגדול מרשים ומשומר היטב. נקודות התצפית ממנו יפות וחולשות על כל האזור. כאן תסיירו בין מגדלי שמירה, בורות מים, אולם טקסים, חדרי חדרים. ועכשיו, שבו ודמיינו את בנאי הצלבנים במאה ה-12 מרימים את הדבר הענק הזה.

מבט אחרון על הסביבה, טעינת מצברים, שוב פגישה עם הסימון האדום והביתה אל מגרש החנייה בו השארנו את הרכב. הטיול כולו נמשך כ-5 וחצי שעות (בהליכה נינוחה), כולל השתכשכות והפוגת סנדוויצ'ים ופטל. חשוב לצאת מצוידים בכובע ומי שתייה.