טיול בר מצווה בנורבגיה
טיול בר מצווה מסוג אחר, כולל פארקי שעשועים פחות צפופים מיורודיסני, ערים לא פחות יפות מפריז, קרחונים, פיורדים וביקור בכפר הכי קרוב לקוטב הצפוני. לא לחובבי שופינג
| יוצאים לדרך |  | טרונדהיים | | בודה | | נרוויק |
| ||||||
| חוזרים דרומה | | | | | | |
לו הייתי נורבגי, הייתי כנראה אדם טוב יותר: יותר רגוע, יותר חייכני, יותר סבלני, הרבה פחות ציני וביקורתי. אבל ייתכן שהייתי מתאבד מרוב שיעמום. כ-600 נורבגים (ומספר גדול יותר של שבדים) מתאבדים מדי שנה. למה זה קורה לכם, אני שואל נורבגי חביב (יש נורבגי לא חביב?) שפגשתי על גשר צר מאוד בסוף העולם, לא רחוק מהקוטב הצפוני. "אני באמת לא יודע", הוא עונה לי, "אומרים שזה החושך הארוך שקיים אצלנו ברוב ימות השנה, ואולי השיעמום, החיים שזורמים להם באופן קבוע בלי שינויים דרמטיים". הלוואי עלינו כזה שיעמום.
אחרי שחרשתי את נורבגיה מדרום לצפון ומצפון למערב, אני יכול לבשר שגיליתי את המדינה הכי יפה והכי משגעת בעולם. אבל זה לא הכל. לא רק המים זורמים בה בשפע, גם החיים זורמים להם - בשלווה, בנועם, עם המון אמפתיה וחיוכים בערבון בלתי מוגבל. אז נכון, הנורבגים, ובעיקר הנורבגיות, הם אנשים מעט קרירים, מופנמים, אבל מתחת לצינה החיצונית פועם לב חם. ומה לעשות, אני עדיין מעדיף את הקרירות שלהם על הצ'פחות החמימות שרצות חזק במדינה מסוימת וחמה במזרח התיכון.
נורבגיה היא המדינה עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם, וזה בדוק. איכות סביבה בנורבגיה זה לא שם של משרד חסר שיניים לחלוקת ג'ובים, אלא ערך חשוב ומכובד. כי איכות סביבה זה תרבות במובן הרחב ביותר של המלה, ותרבות היא במקום הראשון בארץ האגמים, היערות והבתים הצבעוניים.
יש כאלה שמחפשים את השאנטי שלהם בהודו החמה, הדחוסה והכאילו שלווה. אני מצאתי את השאנטי שלי בנורבגיה הקרירה והפרועה. אין כאן מקדשים מפוארים ומורים רוחניים לחיים, אבל רוב האנשים פה חיים טוב והם אפילו די מאושרים.
נסעתי לנורבגיה עם בני דניאל, שקיבל מתנה מסבתא וסבא שלו: טיול טרום בר-מצווה במקום שיבחר. והוא, שכבר מגיל צעיר ביותר היה באירופה וגם במזרח הרחוק, בחר בקיץ הלוהט ביעד חריג קצת ובעיקר קריר.
הרהורים על בלונד
בנורבגיה, לא רק שעוצרים להולכי רגל במעבר חצייה, אלא שכבר 50 מטר לפני המעבר הנהג מאט ומחכה עד שתעבור בשלום ותעלה על המדרכה ממול. כשאתה רוצה, כנהג, להשתלב בתנועה, גם אם עקפת בטעות וגם אם "לא מגיע" לך, יעצרו לך, יפנו לך את הדרך וממש יתחננו שתשתלב בתנועה. ועוד יגידו לך תודה. ממש כמו אצלנו בארץ, לא?
נורבגיה היא אחת המדינות הבודדות בעולם בה עדיין מחבבים ישראלים. יש בה קהילה גדולה של נוצרים שאוהבים מאוד את ישראל וגם את הישראלים. אחת הסיבות לכך היא שהישראלים שמגיעים לנורבגיה נמנים עם הזן המעודן יותר, לא בדיוק מהחבר'ה שמפרקים ברזים בבתי מלון או שצועקים מקצה אחד של החנות לקצה השני שמוכרים כאן תחתונים במחיר מבצע.
ועוד משפט, על הנורבגיות: הן באמת בלונדיניות. כמעט כל נורבגית יותר בלונדינית ממיכל ינאי, יותר סקסית מאורלי ויינרמן ויותר יפה ממירי בוהדנה. עניין של טעם? לא רק. בלונדיני זה לא רק צבע, זה גם אופי. אי שם בצפון המדינה, בעיירת הנמל בּודֶה, עלו בי הירהורים פילוסופיים על אופי האדם. הגעתי למסקנה שבשלב זה של חיי אני מעדיף אנשים עם אופי בלונדיני. לפני שכל מיני נודניקים יתנפלו עלי באישומי גזענות, מצב הבהרה: אני מדבר על אופי.
נורבגיה, כמה שזה לא נראה עליה, עברה הרבה מלחמות ומרחצאות דמים עד שהגיעה לשלווה ולנחלה. עד גילוי הנפט בים הצפוני, לפני כ-40 שנה, היא היתה מדינה לא עשירה במיוחד, שהתפרנסה בעיקר מחקלאות, בעיקר ימית, ומשפע המים שנוצלו להפקת אנרגיה. היום נורבגיה הא מדינה מובילה ומשגשגת, מה עוד שחלק ניכר ממרחביה הפנויים טרם נוצל לרווחים כלכליים.
הנורבגים, ברובם, עובדים קשה, אבל יודעים לחיות וליהנות מהחיים. הם ישרים, הגונים, צנועים. אלה שמשתעממים ומרגישים תקועים בצפון הקר, יכולים תמיד להדרים לאוסלו או סביבתה כדי ללמוד, לעשות קריירה ולהצליח.
שני פארקי שעשועים
איך נוסעים עם ילדים לנורבגיה בלי לדאוג יותר מדי? צריך שהטיול יכלול שלושה נתונים בסיסיים: נופים מרתקים שמאפשרים טיפוס הרים ונסיעות ברכבל, פארקי שעשועים ומסעדות מעניינות. קניות זה סיוט לילדים, אבל עשיתי עם דניאל הסכם: כל יום מותר לי להיכנס לעשר חנויות (קניון נחשב לשתי חנויות). כמובן שעמדתי בהסכם. מראש זה לא היה טיול קניות: המחירים כאן בשמיים והמבחר פחות מגוון מאשר בארץ, בפריז, בלונדון או במילנו.
עם נתוני הפתיחה האלה נחתנו בקופנהאגן, דנמרק. בילינו יום שלם בפארק השעשועים 'טיבולי' במרכז העיר, הסתובבנו במדרחוב, שטנו בתעלות ואחרי יומיים לקחנו את האוטו השכור ונסענו צפונה, עם עצירה אחת בגטבורג היפה בשבדיה, שגם בה יש פארק שעשועים ענקי, הכי גדול בסקנדינביה.
שני הפארקים האלה, אגב, נעימים יותר וצפופים פחות מ'יורודיסני', ודומים קצת באווירה ובאופי ל'אפטלינג' בהולנד, 'אסטריקס' בצרפת ו'פארק אירופה' בגרמניה.
בין אוסלו לקוטב הצפוני
עברנו את הגבול לנורבגיה. לא עצרנו באוסלו (נעצור בה בדרך חזרה) והמשכנו צפונה, בכביש אי-6 לכיוון טרונדהיים, בירתה הראשונה של נורבגיה, עיר ציורית ומקסימה שיושבת בין אוסלו לקוטב הצפוני. אפילו בית כנסת יש כאן, למי שרוצה, וקהילה יהודית קטנה.
טרונדהיים, עיר עם נמל גדול ותחנת רכבת פעילה, היא פרשת דרכים. ממנה, בעצם, מתחיל המסע האמיתי לחוג הקוטב הצפוני: הנוף פראי יותר, ההרים גבוהים יותר, האגמים כחולים יותר, הפיורדים יפים יותר, הכבישים צרים יותר ומזג האוויר קר יותר.
המרחק בין אוסלו לכף הצפוני, השפיץ של אירופה היבשתית (ים בּרֶנץ ואוקיינוס הקרח הצפוני מפרידים בינו לקוטב) הוא כ-2,200 ק"מ. אבל זה מטעה: לכאורה לא מרחק פנטסטי, אבל רוב הכבישים פתלתלים וחלקם עוברים באזורים גבוהים ותלולים. משום כך, הנסיעה נטו נמשכת כמה ימים טובים. חוץ מזה, מי שאוהב לטייל תוך נהיגה יודע שהמקומות המעניינים באמת לא נמצאים תמיד על הדרך הראשית. קשה אפוא לא להתפתות לסטייה מהמסלול הראשי למסלולי משנה קטנים שחושפים נופים קסומים ותמונות מרתקות של הצייר המחונן בעולם - הטבע.
אחת הסטיות באזור טרונדהיים היא מזרחה לכיוון העיירה ררוס, הגבוהה ביותר בנורבגיה. פעם היא היתה עיר מכרות גדולה והיום עיירה קטנה עם כמה אלפי תושבים, שתי מסעדות שוות, קונדיטוריה, כמה חנויות קטנות, מוזיאון ונוף חלומי. הדרך לררוס ובחזרה לכביש הממשיך צפונה מדהימה לא פחות מהעיירה עצמה.
עד הכף הצפוני
התחנה הגדולה הבאה אחרי טרונדהיים היא בודה, שהיא גם התחנה האחרונה של הרכבת, למי שבוחר לנוע באמצעי תחבורה זה. לא ממש כדאי, כי זה סיפור מאוד יקר. מצד שני, רכבת חוסכת אלפי קילומטרים של נהיגה, ואפשר כמובן לקחת קרון שינה. חבל שאי אפשר לשים אוטו על רכבת.
בבודה אפשר לחזות בקיץ בשמש חצות. אתה מטייל ברחוב ב-12 בלילה, והשמש זורחת. מכאן אפשר לשוט מערבה לאיי לופטן - ארבעה איים מדהימים המחוברים ביניהם על ידי גשרים ומנהרות. אפשר גם לבחור בטיולים שמשלבים שיט במעבורת, לכפרים יפים בסביבה.
מבודה אפשר להגיע לכף הצפוני בשתי דרכים: במכונית או באוטובוס (במטוס רק עד לעיירה לקסֶלב, ומשם ממשיכים ברכב). בשני המקרים היבשתיים מדובר בדרך ארוכה ומפותלת, אבל מקסימה ומרתקת. אני אוהב לנהוג בכבישים כאלה, שיש בהם לא מעט מתח וסכנות.
הגוף מריח את הקוטב
התחנה הבאה היא עיר הנמל נרוויק, שסיפורה צרוב בתולדות מלחמת העולם השנייה. לפני שמגיעים אליה כדאי לעצור בדרך, להשקיף על חוף הים ולהרגיש איך הגוף מריח את הקוטב. הרי הענק החשופים כאילו בוקעים מהים, בעוד זרמי מים חזקים פורצים מהאדמה, והכל על רקע שמיים בצבעי כתום-כחול-סגול.
ככה אלוהים ברא את העולם, תאמינו לי. אני מסתכל צפונה, אל המקום בו נפגשים השמיים והמים, ונדמה לי שאני רואה שהעולם עגול. מה שרואים משם לא רואים מכאן.
מנרוויק הצפנו עד טרומסה, ואחר כך אלטה, כשבדרך חלפנו על פני כפרי דייגים ועברנו על גשרים ענקיים המתוחים מעל הפיורדים. אנחנו עמוק בחוג הקוטב הצפוני. מזרחה משתרעת ארץ הלאפים, שמתחברת בהמשך עם שבדיה ופינלנד. מערבה - הים הנורבגי. צפונית לנו האמרפסט, העיירה הצפונית בעולם, והונינגסווג, הכפר הצפוני בעולם, בטווח יריקה מהקיר הצפוני של היבשת.
ביקור בקרחון בריקסדאל
עד כאן. חוזרים דרומה. יש לי ילד קטן במושב האחורי, אנחנו מתחילים להיות קצרים בזמן וגם צריך להשאיר משהו לפעם הבאה. חוץ מזה, לכיפת הקרח של העולם אי אפשר להגיע ברכב.
בדרך חזרה סטינו לכיוון מערב כדי לבקר בקרחון הענק בריקסדאל, בין טרונדהיים לעיר הכי ציורית והכי ממוסחרת בנורבגיה - ברגן. הקרחון המדהים, שצבעו כחול עמוק, מתנשא לגובה 1,700 מטר מעל פני הים ושטחו מאות קמ"ר. עולים אליו ברגל במשך כשעה (בקיץ, לא עכשיו), בדרך עפר העוברת בין מפלי ענק, שהם המים המפשירים מהקרחון. אפשר לעלות גם עם סוסי פוני או בקרוניות (שוב, לא עכשיו). מטפסי הרים וקרחונים מצטיידים בלבוש מתאים ויכולים לטפס על הקרחון עצמו.
מבריקסדאל חזרנו לעיירות שבסביבה. אופציה חביבה כאן היא שיט בין הפיורדים, אבל אנחנו כבר סימנו את אוסלו. בטיול כזה צריך גם לדעת מתי ועל מה לוותר, אי אפשר להספיק הכל.
ואוסלו? עיר יפה, מלאת אקשן, שהזכירה לי בחלקים מסוימים שלה את פריז השוקקת והסקסית.
וכבר קופנהגן. כדי להמתיק את החזרה לארץ עצרנו שוב ב'טיבולי', פארק משעשע ביותר שדניאל מאוד אוהב, בעיקר את רכבות ההרים שבו. פתאום היה נדמה לי שכל הטיול הזה לצפון נורבגיה היה מסע ברכבת הרים - מדהים ומרגש, יפה ומרתק.
הקיץ כבר נטש די מזמן את נורבגיה, שמספקת ריגושי חורף לא פחות מרתקים. באשר לי, הטאץ' הארקטי עשה לי את זה. בגלגול הבא אני מקווה להיות נורבגי, או לפחות שבדי
לפנייה לכתב/ת 
