שיתוף ילדים ברשת

שיגעון שיתוף הקבצים באינטרנט, שלרוב מוזכר בנשימה אחת עם הורדת קובצי מוזיקה פיראטיים, משמש לאחרונה יותר ויותר גולשים לביצוע עבירה מסוג מטריד בהרבה: פדופיליה. על פי הערכות המשטרה בבריטניה ובארה"ב, באמצעות תוכנות שיתוף קבצים כמו eMule, קאזה, אוברנט ואחרות, מחליפים ביניהם פדופילים אלפי תצלומים של ילדים בתנוחות מיניות.

מאז הפיכתו לרשת מסחרית, מהווה האינטרנט אמצעי תקשורת זמין ונוח עבור פדופילים. על-פי הערכה של יחידת פשעי המחשב בשבדיה, 80% מהתקשורת בין פדופילים מתבצעת דרך הרשת. יחד עם זאת, האינטרנט הוביל לשקיפות רבה יותר של הפעולות הבלתי חוקיות של הפדופילים ולמודעות גדולה יותר בציבור לסכנה שהם מציבים. בימים שלפני האינטרנט, איתור הפדופילים והמעקב אחריהם היה מסובך בהרבה. השוטרים נדרשו אז לעבודת רגליים מאומצת ולמעקבים בין-יבשתיים כדי לאתר את מפיצי התכנים. כיום אתרי הפדופילים נגישים בכמה הקלדות מקלדת - גם עבור השוטרים.

בשנתיים האחרונות נחשפו מספר רשתות פדופילים באירופה ובארה"ב. בחודש ספטמבר האחרון התגלתה בגרמניה רשת של מאות בני-אדם מ-166 מדינות, שהעבירו באינטרנט תמונות וסרטים פורנוגרפיים שבהם מעורבים ילדים. בחודש ינואר עצרה משטרת בריטניה כ-1,300 בני אדם במסגרת אחד המבצעים הגדולים בהיסטוריה נגד פדופילים באינטרנט. מומחים, אגב, מטילים ספק אם מבצעי ראווה כאלה, המיועדים נגד צרכני הפדופיליה (המשתמשים, שמורידים את התכנים) ולא נגד מפיצי התכנים, יכולים להועיל בצמצום התופעה, שאינה "וירטואלית" כלל.

הפדופילים עוברים לרשתות השיתוף

אבל במקום להסתכן בהפעלת שרת ולאפשר למשטרה להתחקות אחר עקבותיהם באמצעות כתובת אינטרנט קבועה, יותר ויותר פדופילים משתמשים בתוכנות שיתוף קבצים מבוזרות כמו קאזה, מורפיאוס וגרוקסטר. בתוכנות שיתוף הקבצים התכנים הפדופיליים זמינים הרבה יותר, לכל אחד, חינם. במקרים מסויימים, מפיצי הסרטים והתמונות מחליפים את שמות הקבצים לשמות סרטים מצויירים מבית דיסני, או לסדרות טלוויזיה פופולריות לילדים, וכך נחשפים אל החומר ילדים, אשר כלל לא חיפשו אחר חומר פורנוגרפי.

המרכז הלאומי למעקב אחר ילדים נעדרים ומנוצלים לרעה בוושינגטון קבע באחרונה, כי מספר הדיווחים על תכנים פדופיליים ברשתות שיתוף קבצים גדל בשנה האחרונה ב-400 (!) אחוז. גם אופי התמונות והסרטים המופצים בתוכנות אלה משתנה. אם באתרי האינטרנט הפדופילים עשו ניסיון להסוות את פעילותם באמצעות הפצת תמונות רכות של ילדים בעירום, התכנים הפדופיליים המופצים באמצעות 

זמרות או ילדות

עבודת מחקר חדשה שנערכת בימים אלה במרכז הבין-תחומי בהרצליה על-ידי שני חוקרים בהנחייתו של ד"ר מייק דהן, מנסה לחשוף את הקלות הבלתי נסבלת של חשיפת ילדים לחומר פורנוגרפי באינטרנט. "הכל התחיל מחיפוש אחר חומרים על הזמרת הבריטית הנודעת אניה", אומר בועז פיילר, שכותב את עבודת המחקר יחד עם גיא רייפנברג. "להפתעתנו, ברשימת התוצאות הופיעו מספר סרטים בעלי אופי פורנוגרפי קשה, שבו משתתפים ילדה אוקראינית בת 10 ואביה המתעלל בה מינית ונפשית".

עבודת המחקר עדיין בעיצומה, אך השניים כבר העלו מספר השערות מפתיעות, המנפצות את התפישות המקובלות בנוגע לפדופיליה. "בניגוד לתפישה הרואה בפדופילים סוטים חולניים, אנחנו משערים שהמניע לנטיית הפדופילים באינטרנט הוא תרבותי", אומר פיילר. "בכל העולם המערבי יש עלייה עצומה במספר הפדופילים. הדבר הקשור לסולם הערכים המעוות שמקודם על-ידי התרבות הפופולרית ותרבות הצריכה - אנשים צעירים מוצגים כאובייקטים, פעמים רבות בצורה מינית".

"לעתים קרובות, הקבצים הפדופיליים מופצים תחת שמות כמו 'כריסטינה אגילרה' או 'בריטני ספירס' - זמרות צעירות שהופעתן פרובוקטיבית, מינית ומתירנית. כאשר בדקנו את ספריית הקבצים של המשתמשים, המחזיקים בתכנים פדופיליים, גילינו כי הם מחזיקים גם בשירים של אותן זמרות. כלומר, כל התרבות נעה לעבר מתירנות מינית של צעירים, והצגתם כאובייקטים. הפדופיליה הפכה לסמן קיצוני של תופעה מקובלת".

דיסני מביא פורנו

חומרתה המלאה של התופעה משתקפת במחקרים שהוגשו לקונגרס האמריקאי במרס 2003. מחקרים אלה קבעו, כי הנגישות אל החומר הפדופילי היא כה רבה, עד כי ילד שמחפש סרט מצוייר עלול לקבל למחשב הביתי חומר פורנוגרפי פדופילי מבלי שרצה בכך. לפי המחקרים, חיפוש יחיד בעזרת מילות חיפוש באנגלית כמו קטין או גילוי עריות, יכול להניב עד ל-1,286 תוצאות, שמתוכן 540 קבצים (42 אחוז) בערך הם בעלי תכנים פדופיליים קשים.

כמו כן, מגלה המחקר כי חיפוש של שמות סרטים מצויירים או כוכבי נוער הציג תוצאות, שמתוכן 34 אחוז היו תכנים פורנוגרפיים, 14% פורנוגרפיה מצויירת, 7% ארוטיקה המראה קטינים ו-1% של פורנוגרפיה עם ילדים - 56% בסך הכל. לפי נתונים אלה יש סיכוי גדול, שקטינים המחפשים חומר על כוכב טלוויזה חדש או על סידרה מצויירת חדשה, ייתקלו בחומרים פורנוגרפיים.

על-פי מחקרי הקונגרס, 44% מכל התמונות המורדות דרך תוכנות שיתוף הקבצים הן של פורנוגרפיית ילדים, 29% של פורנוגרפיית מבוגרים, 13% כוללים תמונות ארוטיות של ילדים. 14% בלבד מהתמונות אינן פורנוגרפיות. בעקבות זאת הגבירו רשויות אכיפת החוק את שיתוף הפעולה ביניהן כדי לאתר את מפיצי התמונות ולהציל את הילדים הנראים בהן.

איפה המפיצים

התכנים הפדופיליים ברשתות שיתוף הקבצים רחוקים מלהיות "וירטואליים". 30 משפטים שנערכו בבריטניה חשפו התעללות בילדים שהופצה באמצעות רשתות שיתוף קבצים. מספר לא קטן של גולשים פעילים חשוד בהפקת חומרים פדופיליים חדשים, כאשר לעתים הקורבנות הם ילדיהם של החשודים, ילדים של השכנים או ילדים שפותו להצטלם.

יחידת פשעי המחשב של שבדיה מחזיקה באחד המאגרים הגדולים של תכנים פדופילים בעולם, הכולל כחצי מיליון תמונות וקטעי וידאו. פרוייקט קופין (Copine) המופעל על-ידי אוניברסיטת קורק באירלנד, כולל יותר מ-600 אלף תכנים פדופיליים. מאגרים אלה מאפשרים לרשויות אכיפת החוק להתחקות אחר מקור התמונות וקטעי הווידאו המופצים ברשת, אך יכולתם לפעול נגד פורנו ילדים ברשתות שיתוף הקבצים היא מוגבלת. אף שחלק ממפיצי התכנים נלכדים, לעתים חולפים חודשים או שנים עד שהמשטרה מצליחה לאתר את הקורבנות.

בניסיון להתחקות אחר התמונות, החוקרים מסתמכים על שתי שיטות עיקריות: טביעות אצבע אלקטרוניות שמשאיר מפיץ הקבצים, וניתוח מדוקדק של התמונות בניסיון לאתר רמזים המובילים למדינה או לאיזור מסויים. נבדקים, בין השאר, שקעי טלפון, פריטי ריהוט, שטיחים ועוד.

במקרים רבים, החוקרים מצליחים לגשת לתיקיות המשותפות הכוללות קבצים, שבוחר המשתמש לשתף עם שאר המשתמשים, ולאתר בהם תכנים פדופיליים לא חוקיים. אך במקרים רבים לא מדובר במפיץ המקורי של התכנים - אלה, לרוב, מתוחכמים יותר ויודעים לטשטש את עקבותיהם - אלא בגולש שהוריד את התכנים, לעתים מבלי להיות מודע לתוכנם האמיתי.

במקרים מסויימים הקורבן הנראה בתמונה חווה התעללות בחדר ריק מרהיטים, ולמשטרה אין די רמזים כדי לאתר את מיקומו. מקרה קשה שנחקר כעת על-ידי המשטרה בארה"ב נוגע לילדה הכלואה בתוך דירה ועוברת התעללות שוב ושוב. תמונות חדשות שלה מופצות באמצעות קאזה ורשתות שיתוף קבצים אחרות, אך ה-FBI אינו מצליח לאתר את מיקומה.

ממשלת בריטניה החליטה באחרונה לעדכן את חוק הפשעים המיניים ולהגדיל את עונשם המרבי של פדופילים המשתמשים באינטרנט למטרות מיניות משבע שנים ל-10 שנים. על-פי החוק המעודכן, שדורש את אישור הפרלמנט, נאסר להיפגש או לארגן פגישות עם קטינים מתחת לגיל 16 מתוך כוונה מינית. החוק מיועד נגד פדופילים, הסורקים את הרשת בחיפוש אחר קטינים (הליך הקרוי באנגלית grooming), אך גם נגד מבוגרים שאינם פדופילים מובהקים, המתיידדים עם קטינים באינטרנט ומנסים בשלב כלשהו לפתח את הקשר לכיוון המיני. כמובן שהוויכוח המתעורר כאן הוא לגבי היכולת להוכיח בבתי-המשפט, כי לנאשם כלשהו היתה כוונה מינית שלא מומשה.

בארץ: עלייה

ומה קורה בארץ? לפי סקירת מדור מחקר פלילי באמ"ן, בין השנים 1996 ל-2000 חלה בישראל עלייה של 36% במספר התיקים, שנפתחו בגין עבירות מין כנגד קטינים. כותבי המחקר הישראלים משערים, כי קיים קשר בין העלייה החדה שחלה בעת האחרונה בהפצת חומר פדופילי קשה ברשתות שיתוף הקבצים, הפופולריות כל-כך בארצנו, לגל המקרים של ניצול מיני של ילדים בישראל.

"רשויות אכיפת החוק בישראל מתמקדות במרדף אחרי מפעילי האתרים הפדופיליים, אך מספרם של אלה קטן כל הזמן", אומר בועז פיילר, "ברוב האתרים הקרויים פדופיליים מוצגות בגירות המתחזות לקטינות. אתרים פדופיליים אמיתיים מחליפים כתובת כל שלושה חודשים, ומי שמצליח להגיע אליהם נאלץ לשלם לא מעט כסף עבור השירות. ברשתות שיתוף הקבצים הכל יותר פשוט - התכנים נפוצים מאוד ובחינם". 

כותבי המחקר הישראלים משערים כי קיים קשר בין העלייה החדה שחלה בעת האחרונה בהפצת חומר פדופילי קשה דרך רשתות שיתוף הקבצים הפופולריות כל כך בארצנו לגל המקרים האחרונים של ניצול מיני של ילדים שחוותה מדינת ישראל.

מה אומר החוק?

חוק המחשבים הישראלי אינו מתייחס ספציפית להפצת תכנים פדופיליים באמצעות האינטרנט. חוק העונשין קובע עונש מרבי של שבע שנים על פרסומי תועבה. יו"ר ועדת המשנה למסים והיי-טק בועדת הכספים של הכנסת, ח"כ אהוד רצאבי, מתכוון ליזום תיקון של חוק המחשבים כך שתהיה התאמה בין חוק העונשין לחוק המחשבים בנושא זנות ותועבה לרבות הפצת פדופיליה ברשת. "לדעתי, העונש הקבוע בסעיף אינו מספיק וצריך להחמיר בענישה", הוא אומר.

עו"ד חיים רביה, מומחה למשפט באינטרנט, אינו חושב שיש צורך בשינוי חוק המחשבים. חוק העונשין קובע כי המפרסם פרסום תועבה בו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו מאסר חמש שנים. המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו שבע שנות מאסר. המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין דינו מאסר שנה (אלא אם כן הוכיח שעשה זאת באקראי ובתום לב).

לדברי רביה, פרסום לצורך העניין הוא כתב, דבר דפוס, חומר מחשב, או כל מוצג חזותי או שמיעתי אחר לביטוי מלים או רעיונות. כלומר, בחוק הנוכחי יש התייחסות מספקת לפדופיליה, לדעתו. "אכיפה של חוק העונשין בהקשר של פדופיליה, קשה כמו כל אכיפה בסייברספייס, אבל אני לא חושב שהיא בלתי אפשרית", הוא אומר.

ומה אומרים במשטרה? שם מצביעים על מצוקה תקציבית. "משטרת ישראל מבצעת פעולות איסוף וחקיקה רבות באופן שוטף כנגד פדופילים באינטרנט, ולא אחת בשיתוף פעולה בינלאומי. במשטרה מודעים לנושא הפצת התכנים הפדופילים ברשתות, ואנו פועלים ככל יכולתנו בהתאם למשאבים וסדרי העדיפויות".

על אף הגברת המאמצים במישור החוק והאכיפה נגד הפצת התכנים הפדופיליים בתוכנות שיתוף הקבצים, החוקרים מודעים לכך שהצלחת המאבק עלולה לדחוף את הפדופילים להסוות את זהותם באמצעות תקשורת מוצפנת ורשתות שיתוף קבצים מבוזרות ואנונימיות כמו Freenet, שמאפשרות למשתמש ליהנות מאנונימיות מוחלטת כאשר הקבצים שהוא מפיץ מוצפנים ושמורים ברחבי הרשת, הרחק ממחשבו.

נתקלתם בתמונות פדופיליות? דווחו עליהן בקו החם של ה-IWF.