הוגש בג"ץ נגד הסכם הקרקעות של דנקנר בעתלית

כן מוסר אולמרט: "גם הטענה כי משפחת דנקנר תרוויח עשרות מליוני דולר מצוצה מדמיון הטוענים, שהרי בהעדר תוכנית בניה מוסכמת ומאושרת- איך אפשר לשער מראש מה תהיה התועלת הכלכלית"?

"בסך הכול", מסכם אולמרט, "מדובר בעיסקה שנעשתה לפני 7 שנים. הרבה לפני שהגיע השר אולמרט למינהל".

ממינהל מקרקעי ישראל נמסר בתגובה:

"ההסכם אינו נותן למשפחת דנקנר הטבות מפליגות. עד שנת 95' היה מקובל, שבעלי קרקעות חקלאיות ישלמו 51% מערך הקרקע, כמו בעלי קרקע עירונית, בתמורה למלוא הזכויות לייזום על השטח. מכיוון שהקרקע האמורה בעתלית היא לא קרקע עירונית ולא קרקע חקלאית אלא "משהו באמצע", החליט המינהל בשנת 1996 החליט לעדכן את ההסכם עם תעשיות מלח, כך שהיזמים יקבלו 40% מהזכויות, בתור פשרה בין 49% המגיעים להם לקרקע עירונית ל-27% המגיעים להם לקרקע חקלאית".

כן נמסר מהמינהל: "מר וכסלר לא הוזמן כלל לדיון בוועדת הכנסת. נציגי היועץ המשפטי לממשלה לא הודיעו אם יגנו או לא יגנו על העתירה לבג"ץ, אלא אמרו שלדעתם, החלטת מועצת ישראל תקבל תוקף חוקי רק אם וכאשר תאושר על ידי שר האוצר".

עיקרו של ההסכם מאפשר לחברות המלח של הדנקנרים קידום תוכניות לאלפי יחידות-דיור באילת ובעתלית, על שטח כולל של 2,000 דונם - לגביהם יש לחברות המלח חוזה-חכירה (ולא בעלות). הקרקעות הללו מוחזקות כיום על-ידי החברות בחוזים לצורכי תעשייה ובריכות המלח.

ההטבה הגדולה היא בחלוקת הזכויות. בעוד שחברות אחרות, שסגרו עיסקות על מקרקעין דומה, מקבלות לא יותר מ-27%, במקרה הזה, יחולקו הזכויות בין המינהל לבין חברות המלח - בעתלית ביחס של 50:50 אחוז; באילת יוענקו 30% מהזכויות לחברות ו-70% למינהל מקרקעי ישראל. היזמות תישאר של המדינה. כל הוצאות הפינוי בקרקעות יחולו במלואן על החברות המתחייבות לפנות את המפעלים תוך שנתיים.