שתף קטע נבחר
 

הרפס: הוירוס הרדום שרק מחכה לפרוץ

מאות אלפי ישראלים נושאים בגופם את וירוס ההרפס הגורם לשלפוחיות מכאיבות בשפתיים או למחלת מין מכאיבה. גם כשאינו גורם למחלה, עשוי הנגיף להדביק את בני הזוג במגע מיני לא מוגן. השבוע חל שבוע ההרפס הבינלאומי. כל מה שרציתם לדעת על הנגיף החמקמק

הוא מסתתר בתוככי הגוף וממתין לשעת אמת, ואז – פורץ במלוא תפארתו וגורם לשלפוחיות בשפתיים או באיברי המין, גרד וכאב. נגיף ההרפס המצוי בעליה בשנים האחרונות, כבר הדביק כ-400 אלף ישראלים, ומאיים להמשיך ולהדביק רבבות בשנים הקרובות. לרגל שבוע ההרפס הבינלאומי, הנה כמה עובדות על הנגיף החמקמק.

 

שני זנים עיקריים של נגיף ההרפס פוגעים באדם. בעבר נהוג היה לשייך את הזיהומים בשפתיים לנגיף הרפס מסוג 1, ולמחלת המין להרפס סוג 2. כיום ידוע שהחלוקה אינה מוחלטת, וכי שני הזנים עלולים להדביק הן את השפתיים והן את איברי המין.

 

שלפוחיות מכאיבות בשפתיים

 

הרפס השפתיים, הנגרם ברובו ע"י נגיף "הרפס סימפלקס סוג 1" עובר לרוב באמצעות מגע בנשיקה. אולם בשל עליית שכיחות המין האוראלי בשנים האחרונות, הרי שהוירוס נמצא לאחרונה גם באיברי המין.

 

לרוב, נותר הנגיף רדום בעור ואינו מותיר סימנים, אולם עם ההתפרצות מופיעות שלפוחיות, לרוב בקבוצה, על רקע עור אדום. השלפוחיות מכאיבות אולם חולפות לרוב לאחר כשבוע.

 

לאחר ההדבקה הראשונית, נודד הוירוס לתאי העצב בעור, שם הוא נשאר במצב רדום עד להתפרצות הבאה, הנגרמת לרוב בעקבות חום, לחץ, מחזור חודשי, וחשיפה לשמש. ההתקף עלול לחזור אחת לכמה שבועות, חודשים או שנים.

 

עדיין לא קיימת תרופה המחסלת את וירוס ההרפס, אולם ניתן להקל עליו באמצעות מריחת קרם "אציקלוויר" והימנעות מחשיפה לשמש. ניתן להקל על הנפיחות באמצעות חבישה של קומפרסים קרים. אם נוצר זיהום נוסף על השלפוחיות, יש צורך לטפל באנטיביוטיקה.

 

זו לא פטריה

 

מחלת המין מתאפיינת בעיקר בשלפוחיות באיברי המין, גרד וכאב. למרות זאת, אחוז גבוה מאוד ממקרי ההרפס אינם מאובחנים מאחר שבלמעלה מ60% מהמקרים לא ניתן למצוא את הסימנים הקלאסיים המאפיינים את המחלה. כדי להגיע לאבחון מדוייק, יש להיעזר בבדיקות מעבדתיות.

 

לאחר ההדבקה נותר הוירוס בגוף בצורה רדומה, ומסיבות שאינן ברורות עדיין יכול להתפרץ בכל עת. מספר ההתפרצויות משתנה מחולה לחולה. אולם ההדבקה בנגיף יכולה להתרחש גם כאשר אין סימנים קליניים למחלה. במחקרים קליניים שנעשו בעולם נמצא שכ- 70 אחוז ממקרי ההרפס הגניטלי הועברו ע"י בני זוג שלא היה אצלם ביטוי קליני למחלה.

 

הסיבה לכך היא שבהעדר סימנים קליניים, חשים החולים בטוחים בקיום יחסי מין, אלא שלרוב הם אינם יודעים שיש סבירות גבוהה שגם במצב זה תיתכן הפרשה של הוירוס מאברי המין, ולפיכך קיים הפוטנציאל להדבקת בן או בת הזוג שלא בזמן התקף.

 

"נשים רבות באות לרופא בתלונות חוזרות של גרד או צריבה והרופא אומר להן שזו פטריה בשעה שזה הרפס", מספר ל-ynet פרופ' יעקב בורנשטיין, מנהל מחלקת נשים בבית החולים הגליל המערבי בנהריה, "הרפס לא מאובחן הוא מדבק, והמסוכן ביותר הוא לנשים בהריון שם הנגיף עלול להדביק את הילוד ולגרום למחלה קשה מאוד".

 

בורנשטיין מסביר כי לאחרונה שוקלים רשויות הבריאות בארה"ב לערוך בדיקת דם מקיפה לאוכלוסיות בסיכון כמו נשים בהריון או נשים המתלוננות על תופעות של גרד, עיקצוצים, פצעים, כיבים או צריבה באיבר המין. "המודעות של האוכלוסיה בכל העולם נמוכה בזמן שהנגיף עובר במהירות מאחד לשני ומסכן עוד ועוד אנשים", מוסיף אורנשטיין.

 

הטיפול במחלה כולל טיפול אנטי-ויראלי הניתן עם התפרצות קלינית של ההתקף או, באופן קבוע, לתקופה ממושכת, למניעת הישנות של ההתקפים. הטיפולים האנטי-ויראליים הנפוצים ביותר כוללים תכשירים כזובירקס ולטרקס.

 

ארגון ההרפס העולמי נערך למענה טלפוני לכל שאלה בנושא ההרפס וינהיג פורום און ליין באתר בו יענו לפונים נשיא הארגון צ'רלס אבל וד"ר אנדריאס סטרנד, מומחה עולמי בתחום ההרפס. שאלות בנושא הרפס ניתן להפנות גם בפורום מחלות זיהומיות ובפורום גינקולוגיה, כאן ב-ynet.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סי די בנק
הרפס. מדביק גם ללא סימן (אילוסטרציה)
צילום: סי די בנק
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים