תעשיינים: "האירופים, בעצם, דפקו את הפלסטינים"

שר התמ"ת, אהוד אולמרט, עורר השבוע סערה במערכת הפוליטית, כשחתם על הסכם עם האיחוד האירופי, לפיו תציין ישראל על סחורות שייוצאו לאירופה את האזור הגיאוגרפי בו יוצרו. ההסכם נועד לסיים ויכוח ארוך בין ישראל לאירופה סביב הגדרת הסחורה  הישראלית. על פי ההסכמים בין ישראל והאיחוד, זוכים מוצרים מישראל להקלות רחבות במכס על הייצוא לאירופה. אלא שהאירופים דרשו להסיר ממוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק את החותמת "Made In Israel", ולמנוע ההקלות במכס ממוצרים אלה.

ההסכם הרגיז מאוד את שר החוץ, סילבן שלום, שטען שהוא מהווה הצהרה פוליטית והכרה דה-פאקטו בגבולות 1967 כגבולות ישראל. במקביל התגייסו התעשיינים לצד אולמרט, ומיהרו לפרסם נתון שלא פורסם עד כה: מדי יום מעכבים האירופים כ-4,000 משלוחים של סחורה ישראלית, שנבדקים ב"חשד" שיוצרו בשטחים.

שלושה תעשיינים ותיקים - צביקה ימיני, גזי קפלן ואילן רומאן - מספרים ל-ynet כיצד ממררים האירופים את חייהם, מה המציא המוח היהודי כדי לעקוף את הגזרה, מי ייפגע באמת מיישום ההסכם החדש, ומדוע לא התפרסמה הבעייה עד כה בכלי התקשורת. 

צביקה ימיני: כשפרס היה בממשלה הוא סידר לנו

"ההסכם החדש הציל אותנו", אומר מנכ"ל צאאג, צביקה ימיני. "הבעיה היא לא רק העיכוב, אלא הערבונות שהיינו צריכים להשאיר ליבואנים האירופים. לפי החוק היבש באירופה, חובת ההוכחה היא על היבואן: אם אתה מייבא סחורה מישראל, אתה צריך להוכיח לשלטונות המכס שהיא 'ישראלית', זאת אומרת, לא מהשטחים. כל עוד לא הוכחת, אתה צריך לשלם מכס של 7% מערך הסחורה. מה עשו היבואנים? הם השאירו למוכסים ערבון בגובה המכס, ואנחנו כיסינו אותם".

"הבעיה הייתה קיימת בצרפת, בהולנד בבלגיה, ובמדינות נוספות, והתפשטה ממדינה למדינה. המפעל שלי נמצא בתוך הקו הירוק, אז בסופו של דבר לא שילמתי כלום. אבל עדיין מדובר בנטל רציני על מאזני החברה, כשאתה מעכב 7% מהרווחים שלך על כל קונטיינר שאתה מוכר. חוץ מזה היו יזמים שעיכבו לנו סחורות, וביטלו לנו עסקאות. זה גרם לבלגן אחד גדול".

"אני, למשל, נוסע השבוע לטוקיו, להיפגש עם המנכ"ל של איריס, חברה בינלאומית גדולה לפלסטיקה. איריס רוצה שישראל תהווה עבורה בסיס ליצוא לאירופה. לפני שאולמרט השיג את ההסכם החדש, חששתי מאוד שהם יתחרטו על הרעיון ויחליטו לעבור דרך טורקיה".

לתעשיינים יש לובי פוליטי חזק ודובר חרוץ. איך לא דאגתם לפרסם את כל מה שאתה מספר? 

"היה לנו אינטרס להשתיק את זה. הרי כל הסיפור מתחיל ונגמר בפוליטיקה. את הצרכן לא מעניין מאיפה באה הסחורה. המוכסים והיבואנים היו שמחים לוותר על כאב-הראש. אם היינו עושים רעש, הפוליטיקאים היו מתעקשים ומחמירים את הגזרות. עד לפני כמה חודשים היינו חייבים לסתום את הפה, כי כששמעון פרס היה בממשלה, הוא דיבר עם הפוליטיקאים שלהם בשקט והצליח להשיג לנו הקלות".

"מה שגם מצחיק וגם עצוב בכל העניין", אומר ימיני, "זה שהאירופים, בהפוך על הפוך, דופקים את הפלסטינים. רוב המפעלים בשטחים מעסיקים פלסטינים. כמה ישראלים עובדים באזור התעשייה ברקן? אם מפעלים בשטחים באמת יפסידו וייסגרו, הפלסטינים הרעבים יצטרכו לבוא בטענות לז'אק שיראק, לא אלינו".

יועץ התקשורת של שר החוץ, סילבן שלום, אומר בתגובה לדבריו של ימיני: "שרי החוץ והתמ"ת של ישראל, כולל שמעון פרס, דליה איציק ואנשי שמאל נוספים, התעקשו תמיד שלא להיכנע לדרישה האירופית שאולמרט נכנע לה השבוע, ולא הסכימו לסמן את המחירים".

גזי קפלן, אוסם: הצרפתים עשו לנו את המוות

המשנה למנכ"ל אוסם, גזי קפלן, מספר שהמחלוקת עם האירופים סיבכה את אוסם בתביעות משפטיות. "צבר מייצאת סלטים למערב אירופה בעשרות מיליוני אירו. מפעל צבר, כמו כל המפעלים שלנו, נמצא בתוך הקו הירוק, אבל לפי החוק הצרפתי, כל עוד לא הוכח אחרת, אתה בפלסטין ולא בישראל. היבאונים הצרפתים, שנאלצו לעבור עיכובים מיותרים ולשלם ערבויות יקרות למכס, הגישו נגדנו תביעות של מיליונים".

"למרבה המזל", מספר קפלן, "בתי המשפט בצרפת לא הספיקו לדון בתביעות, ובינתיים אולמרט חתם על ההסכם החדש. עוד לא דיברנו על כך עם היבואנים הצרפתים, אבל אין לי צל של ספק שהם יימשכו את כל התביעות שלהם".

גם קפלן, המשמש כיו"ר ענף המזון בהתאחדות התעשיינים, מודה, שעד להשגת ההסכם העדיפו התעשיינים להסתיר את קיומה של הבעיה. "יש דברים שעדיף שלא לרוץ וליבב עליהם בתקשורת", אומר קפלן, "הבעיה הכי מסוכנת עלולה להתעורר עכשיו, אם אחרי כל הרעש יצליח סילבן שלום לשכנע את שרון לבטל את ההסכם. במקרה כזה, הבעיה, שעד עכשיו הייתה קיימת בעיקר בצרפת, עלולה להפוך לחרם כללי של כל אירופה. לאולמרט אסור לוותר". 

אילן רומן, אזור התעשייה עטרות: גוש-שלום אשמים

"אני דווקא לא נתקלתי בבעיות שימיני וקפלן מדברים עליהן", אומר יו"ר אזור התעשייה עטרות, אילן רומאן. עטרות שוכנת בצפון ירושלים, בשטח שהאירופים רואים בו חלק מהשטחים הכבושים. "יש כאן מפעלים שמייצאים לאירופה", מספר רומאן, "ועד היום, לא הוטלו עליהם מכסים ולא סגרו בפניהם אף דלת. אני גם לא מודאג מהעתיד. נראה לי שהאירופים רצו לשלם מס שפתיים. שיהיה כתוב  בפרוטוקול שהם נגד סחורה מהשטחים. אבל אפילו אם האירופים באמת יתעקשו ליישם את הגזרה, אנחנו נמצא דרכים להסתדר".

איך?

"יש לנו שיטות. יש דברים שעדיף לא לפרסם. בכלל מי שאשם בכל הסיפור זה התקשורת, ואנשי 'גוש שלום', שהפיצו באינטרנט בכל העולם רשימות של המפעלים בשטחים. גוש שלום ניסו לסכן את התעשייה הישראלית, בדיוק כמו שהערבים עשו עם החרם. שלא יתפלאו שאומרים עליהם שהם אויבי ישראל. והם אידיוטים, כי 70% מהעובדים בעטרות, ו-90% מהעובדים באזור התעשייה בברקן, הם פלסטינים. אם המפעלים באמת ייקלעו לקשיים, הפלסטינים יפוטרו ראשונים".

"אנחנו לא התערבנו בפעילות האירופית", אומר פעיל גוש-שלום, אורי אבנרי, בתגובה לטענותיו של רומאן, "הפצנו מידע על התעשייה בהתנחלויות בישראל, לא באירופה. הממשלה גרמה נזק קשה ומצער לתעשייה הישראלית בתוך הקו הירוק, בגלל התעקשותה שלא לקיים את הסכמיה עם אירופה ולסמן את תוצרת ההתנחלויות".

כך עוקפים את הגזירה

תעשיין מהשטחים, שסירב להזדהות, הסביר מהן ה"שיטות" שהתעשיינים נוקטים בהן כדי לעקוף את הגזירה: למפעלים רבים בשטחים יש סניף או משרד בתוך הקו הירוק, וכאשר הם שולחים סחורה לאירופה, הם כותבים על האריזה את הכתובת ה'כשרה'. אותו תעשיין טוען, שמאז שנחתם ההסכם החדש החלו מפעלים שונים לשכור לעצמם משרדים חדשים בתוך הקו הירוק, או לעדכן את רשם החברות בכתובות פיקטיביות.

"הבעיה קיימת לא רק באירופה", מסביר אותו תעשיין, "לצבא ארצות הברית, למשל, אסור לקנות נשק באזורי מריבה, וזה כולל את השטחים הכבושים שלנו. אבל הם קונים. איך עושים את זה? התעשייה האווירית, מייצרת את המסוקים שלה במפעל בשטחים. אבל למרבה המזל, יש לה גם מפעלים בתוך הקו הירוק, אז האמריקנים פשוט לא יודעים מאיפה מגיעה הסחורה".