צרכנות

קולנוע ביתי: המדריך השלם

מי שרוצה לשדרג את חוויית הצפייה בבית יכול היום להשיג מערכת קולנוע ביתית ב-1,500 שקל, אבל גם להוציא 200 אלף שקל - הכול לפי האיכות והתקציב. חנויות ורשתות מציעות מערכות שונות ומשונות, עם מגוון אפשרויות. להלן מדריך: מה חשוב לדעת לפני שקונים. לגזור ולשמור

נעם רשףפורסם: 28.11.03 , 08:46

לצמד המלים "קולנוע ביתי" יש סקס אפיל דומה לזה של "ביטוח מנהלים" או בורקס פינוקים. אתה מבין מה זה ברמה מעורפלת למדי, אבל ברור לך שאתה רוצה את זה. בקולנוע ביתי גלומה ההבטחה של העברת חוויית הצפייה בסרט מהקולנוע לסלון - מינוס התור, החנייה בתשלום מופקע, הבייביסיטר וגריסת הפופקורן הרעשנית של הבחורה משורה 6. נשמע כיף.

אבל מה זה בעצם קולנוע ביתי? איך יכול להיות שתחת הכותרת הזו נמכרות מערכות ב-1,500 שקל וגם ב-200 אלף שקל? בישראל נמכרה אף מערכת קולנוע ביתית אחת, אחת בלבד, בסכום האגדי של 3 מיליון שקל (!). חנויות ורשתות שונות מציעות מערכות שונות ומשונות עם מגוון מינוחים לא ברורים ואותיות לועזיות במפרט. מה באמת חשוב, איך תבדקו את המוצרים השונים וכמה זה אמור לעלות לכם? בכתבה נתייחס למוצרים שניתן לרכוש היום בארץ ונחשבים לסטנדרטיים, ולא לחידושים האחרונים שעדיין לא הפכו מסחריים ממש.

קולנוע ביתי, כמו כל דבר כנראה, מורכב משלושה חלקים - די.וי.די, רסיבר ורמקולים. הרסיבר הוא החלק היחיד שזקוק כאן להסבר: הוא אחראי לקבלת אותות הקול מהדי.וי.די (או מכל מקור אחר) והעברתם לרמקולים. מה עם מסך, אתם שואלים? אל אפשרויות המסך נגיע אחר-כך, אבל הוא לא נכלל בהגדרה הראשונית של מערכת קולנוע ביתית.

מה החשיבות של החלקים השונים במערכת? תלוי את מי שואלים. חן הראל, מנהל הוליווד סינמה סטור, מציע חלוקה מתמטית כזו: 40% הרמקולים, 30% הרסיבר, 20% הדי.וי.די ו-10% החיווט (חוטים). מומחים אחרים טוענים שחשיבות כל המרכיבים זהה. זכי שוב, סמנכ"ל חטיבת מוצרי צריכה בישפאר הום-טק, יבואנית סוני, טוען שעדיף קודם כל להשקיע במסך משובח. עניין של טעם ומה שחשוב לכם בסרט.

מה צריך לבדוק בכל אחד מחלקי המערכת?

הדי.וי.די

מחירי הדי.וי.די נמצאים כבר תקופה ארוכה בצניחה חופשית. למרות שהראל ואחרים ממליצים לקנות מכשיר ממותג, הרי שגם הם מסכימים שההבדלים בין המכשירים השונים היום קטנים. אפשר לקנות די.וי.די טוב גם ב-500 שקל. מה אנחנו רוצים מדי.וי.די? שיידע לקרוא את כל סוגי הדיסקים, להוציא למסך תמונה איכותית במגוון שיטות, ולנגן גם דיסקים שצרבנו במחשב הביתי. מה חשוב לבדוק:

מכשיר מולטיזון: חברות הסרטים חילקו את העולם לשישה אזורים. אם סרט יוצא בארה"ב חצי שנה לפני הגעתו לישראל, החברות לא רוצות שתוכלו לצפות בדי.וי.די שלו לפני ההפצה לבתי-הקולנוע המקומיים. עניין של כסף. הפתרון: מכשיר די.וי.די שנמכר בישראל, שפועל בשיטת zone 2, לא יוכל, תיאורטית, לנגן סרט שמותאם ל-zone 1, כלומר ארה"ב. אלא שרוב המכשירים הנמכרים היום הם מולטיזון, כלומר תומכים בכל האזורים השונים ומאפשרים צפייה בכל סרט.

תמיכה בדיסקים צרובים: הכוונה לתמיכה בפורמטים vcd ו-svcd. מדובר בשיטות המספקות תמונה איכותית יותר מווידיאו אך מוצלחת פחות מזו של די.וי.די. התמיכה בשיטות אלה מאפשרת צפייה בסרטים שצרבנו מהמחשב על דיסקים רגילים. הערה: מכיוון שיש ערב רב של תקני vcd, לא בטוח שסרט בפורמט כזה ייראה טוב במערכת שלכם, ואם כן - ייתכן מאוד שבמכשיר אחר איכות הצפייה תהיה שונה לחלוטין.

פחות חשוב אבל כדאי שיהיה: תמיכה בפורמט jpeg, המאפשר הצגת תמונות ממצלמה דיגיטלית שצרבתם על דיסק, והשמעת קובצי מוסיקה באם.פי.3.

כל די.וי.די יודע להשמיע תקליטורי מוסיקה רגילים. איך יודעים במה המכשיר תומך? לפי הלוגואים שמוטבעים על חזיתו.

יציאות קול ותמונה: חשוב לבדוק שלדי.וי.די יש יציאות קול ותמונה אנלוגיות ודיגיטליות, כדי לאפשר חיבור למקסימום מכשירים. יציאת הקול הבסיסית נקראת - RCA יציאת סטריאו אנלוגית. יציאת הווידיאו הבסיסית נקראת RF. בנושא הקול נדון בחלק שיתמקד ברסיברים. לגבי התמונה - החיבור הבסיסי מכונה קומפוזיט, והוא מספק את איכות התמונה הבסיסית. דרגה מעליו נמצא חיבור s-video, המספק איכות תמונה משופרת. עוד רמה למעלה נמצא חיבור קומפוננט, המספק תמונה באיכות מעולה, והולך והופך נפוץ יותר. איכות התמונה המקסימלית תתקבל בחיבור בשם "פרוגרסיב סקאן", הפחות נפוץ בטלוויזיות ובמכשירי די.וי.די. כדאי לבחור בדי.וי.די שתומך בכל השיטות, בכפוף לתקציב כמובן. חשוב מאוד: לבדוק באילו חיבורים תומכת הטלוויזיה שלכם. הדי.וי.די אולי יודע להוציא אותות שיספקו תמונה משופרת, אבל אם הטלוויזיה לא יודעת לקרוא אותם - אין לזה משמעות. בכל מקרה, סביר שתצטרכו לחבר לטלוויזיה שני כבלים נפרדים להעברת תמונה, כיוון ששידורי טלוויזיה רגילים מהממיר של יס או של הכבלים מגיעים באיכות משלהם.

הנדסת אנוש: בדקו אם הצג של הדי.וי.די קריא וברור גם בחושך, אם הכפתורים נוחים וממוקמים היטב, אם השלט נוח לתפעול ושאר ירקות שיהפכו את התפעול לידידותי יותר.

מכשירי די.וי.די סבירים אפשר היום להשיג במחירים שמ-500 שקל ומעלה.

שורה תחתונה: מבוקש מכשיר ידידותי ונוח, שתומך במגוון מקסימלי של טכנולוגיות ושיטות שידור.

הרסיברים

הרסיבר מפענח אותות מהדי.וי.די ומעביר אותם לרמקולים. חלק מהדגמים כוללים גם רדיו, כדי שתוכלו להאזין לרזי ברקאי לפני הקרנת בוקר, למשל. בתמונות של רסיברים תראו לרוב את חזיתם המצודדת וההיי-טקית. אבל מה שמעניין אותנו הוא הפוטנציאל הטמון באחוריהם החטובים. רסיבר טוב צריך לכלול מספר גדול ומגוון של חיבורים בשיטות פענוח הקול השונות, כדי לאפשר איכות מקסימלית וחיבור של כמה שיותר מכשירים - מערכת סטריאו, קונסולת משחקי וידיאו וכו'. הרסיבר צריך כמובן להגביר את הקול היטב, ולתקשר בהרמוניה עם הרמקולים ושאר חלקי המערכת.

אפשרויות פענוח הקול: DTS ודולבי דיגיטל 5.1 - שתי שיטות פענוח צליל דיגיטלי שמספקות איכות משובחת וצליל היקפי (סראונד). תוכלו לשמוע את שאגות הקהל מאחוריכם ואת ראסל קרואו מבתר גלדיאטורים מימין לשמאל באיכות מעולה, כשהצליל מתחלק לשישה ערוצי קול (לא להתבלבל עם מספר הרמקולים). שתי השיטות עובדות על-פי עקרונות דומים. בנוסף חשוב שתהיה תמיכה בפרולוג'יק - 2 המאפשרת חיבור אנלוגי שיספק לכם צליל היקפי גם בצפייה בטלוויזיה רגילה.

אופציונלי: הסאונד המתקדם ביותר מגיע בטכנולוגיות חדשות מבית DTS ודולבי, דוגמת THX שפיתח ג'ורג' לוקאס עבור ההוצאה המחודשת של סרטי מלחמת הכוכבים. מדובר בשיטות שמצריכות מערכת יקרה ומעט מאוד סרטים מותאמים להן. לא ממש רלוונטי כרגע.

חשוב: אם הסרט לא תומך בשיטת פענוח מסוימת, כלומר הוקלט למשל בערוץ קול אחד בלבד, המערכת היקרה שרכשתם לא תועיל.

שמיעת מוסיקה: הרסיבר צפוי להחליף את מערכת הסטריאו הישנה, ולכן ממליץ הראל לבדוק שהוא תומך בחמישה ערוצי סטריאו, כלומר: אפשרות לשמוע מוסיקה בחמשת הרמקולים. אחרת תשמעו רק בשני רמקולים בסטריאו. שובי דווקא ממליץ על האזנה למוסיקה בשני רמקולים בלבד, כיוון שעוצמת הרמקולים השונים במערכת אינה זהה. לדבריו, עדיף לשמוע את המוסיקה בצמד הרמקולים הקדמיים בלבד.

התאמה לרמקולים: חשוב לבדוק שהרסיבר והרמקולים מתאימים זה לזה, אם לא קניתם אותם כיחידה אחת. אם הרמקולים והרסיבר פועלים בהספקים שונים, עלולה איכות הקול להיפגע. מומלץ שהחיבור בין הרמקולים לרסיבר יבוצע בהברגה, ולא בשיטת תחיבת חוטים לתופסנים קפיציים.

שיטות הגברה: קשה לבדוק מהי בדיוק שיטת ההגברה, ולא תמיד המוכר יידע לומר לכם. השיטה המיושנת נקראת STK, והיא יוצרת עיוות בצליל בהגברה. שיטה בשם mosfet תספק סאונד איכותי יותר. מומלץ פשוט להאזין ולשפוט את איכות הצליל בעצמכם.

יש רסיברים שאפשר להעביר דרכם גם את חיבורי הווידיאו השונים לטלוויזיה. היתרון - פחות כבלים שרק מחכים שתסתבכו בהם ותיפלו.

רסיבר ממותג טוב יעלה החל מ-2,000 שקל.

שורה תחתונה: מקסימום חיבורים שונים, באיכות הגברה מעולה.

הרמקולים

מערכת קולנוע ביתית כוללת 5.1 רמקולים. מה זה אומר? חמישה רמקולים וסאב-וופר, האחראי על הצלילים הנמוכים. במקרה של רמקולים הגודל בהחלט קובע: נעדיף אותם גדולים כמה שיותר.

איזה סוג: רמקולים יכולים להיות תלויים על הקיר (קטנים), מוצבים על מדף (בינוניים), או רצפתיים (גדולים). הבחירה תתבצע גם לפי שיקולי גודל החלל ואסתטיקה. אם תבחרו ברמקולים קטנים, מומלץ ללכת על מותג איכותי כדי לקבל איכות קול סבירה. יש גם אפשרות לרמקולים שקועים בקיר - אסתטי אבל מצריך הכנה מוקדמת (העברת כבלים בקיר, חציבה ושאר מטרדים).

איך מסדרים את הרמקולים: הרמקול המרכזי יוצב לרוב מעל או לפני הטלוויזיה. הוא זה שמשמיע את רוב הדיאלוגים, את מה שמתרחש במרכז המסך. הרמקולים הקדמיים - ימין ושמאל - אחראים על שאר הצלילים, מה שמכונה עלילת הסרט. צמד הרמקולים האחוריים מספק את אפקט הסראונד, הצליל ההיקפי. הסאב-וופר אחראי על הבסים, צלילים נמוכים, ומיקומו חשוב פחות. בסופו של דבר חשוב למקם את הרמקולים פחות או יותר בגובה האוזניים, ולדאוג שאתם תהיו במרכז השטח המרובע שהם יוצרים.

צלילים: חשוב להאזין ולבדוק שהרמקולים מתמודדים בכבוד עם צלילים נמוכים וגבוהים.

איכות חומרים: בדקו שהחומרים מהם עשוי הרמקול איכותיים. למשל, מומלץ שהטבעות מסביב לממברנה - אותו חלק רוטט ממנו יוצא הצליל - יהיו מגומי כדי שיחזיקו מעמד זמן רב. מומלץ לקחת רמקולים עם תיבת תהודה איכותית מעץ.

מומלץ מאוד לא לבצע שילובים של רמקולים מחברות שונות, אלא לקחת חבילת רמקולים של אותו יצרן.

להקפיד גם על חוטים איכותיים - עדיף עם חיבורים מצופי זהב או כסף. מומלץ להעדיף חוטים עבים יותר ככל שהרמקול גדול ורחוק יותר - 6-1.5 מ"מ. סט רמקולים טוב עולה החל מ-2,000 שקל.

שורה תחתונה: גדולים, מעץ, וחיים בהרמוניה עם הרסיבר.

המסך

מגוון המסכים להקרנה הביתית שלכם עצום ורב. חוץ מהטלוויזיה המוכרות נולדו לא מעט תחליפים עם חסרונות ויתרונות, מעריצים שרופים ומתנגדים קנאים ברמות של סכסוך הודו-פקיסטן. בחירת מסך מתאים היא עניין של טעם, גודל חלל וגודל תקציב:

טלוויזיות רגילות, 38-14 אינץ': הטלוויזיות עבות הכרס המוכרות לכולנו. יש גם טלוויזיות עם מסך שטוח (לא דק, שימו לב להבדל), כשמה שחשוב הוא לא רק העובדה שהמסך אכן שטוח פיזית - אלא הטכנולוגיה שבפנים, דוגמת טריניטרון של סוני או פלטרון של טושיבה. מסך שטוח מאפשר זווית צפייה רחבה יותר (גם הדוד הנודניק שיושב בצד יראה) ומונע השתקפות אור.

בטלוויזיות יש ניואנסים שחשוב לשים אליהם לב: יש אפשרות לבחור טלוויזיה עם קצב רענון של 50 או 100 הרץ. ב-100 הרץ קצב רענון התמונה גבוה פי-שניים, כלומר פחות הבהובים ותמונה חלקה יותר, וגם המכשיר יקר יותר. יש ויכוח על מידת השיפור המתקבלת. יש גם טלוויזיות widescreen מלבניות, המאפשרות צפייה במסך בעל יחס מידות דומה ליחס של מסך קולנוע. למה הכוונה? כשמדברים איתכם על תצוגת 3X4 (רוחב 4, גובה 3) מתכוונים לתמונה רגילה. 9X16 היא טלוויזיה מלבנית. מדובר במסך שמתאים בעיקר לפריקים של קולנוע: שידורי טלוויזיה רגילים ייקלטו בו עם פסים שחורים בצדדים ולמטה, אלא אם תשתמשו באפשרות הזום אין" של הטלוויזיה, במחיר תמונה פחות מוצלחת. רק סרטים שתומכים במסך מלבני (חפשו את המלה anamorphic או widescreen על הדיסק) יאפשרו לכם לנצל את יתרון המסך היקר שרכשתם.

מחירי טלוויזיות: מכ-2,800 שקל ל-29 אינץ' ועד 21 אלף שקל ל-38 אינץ'.

טלוויזיות עם מקרנים אחוריים, 61-43 אינץ': במקום שפופרת יש בטלוויזיה מקרן, שמקרין את הסרט על המסך. האיכות לא מוצלחת יחסית למסכים מתקדמים, אבל השילוב של גודל מפלצתי ומחיר נמוך יחסית - מפתה. כ-10,000 עד 26 אלף שקל.

מקרנים קדמיים: בארקו, בפי העם (שם של חברה שהפך לשם כללי). מקרן שתלוי לרוב מהתקרה ומקרין את הסרט על מסך לפי בחירתכם - מסך ייעודי, סתם קיר, או סדין נקי במיוחד. הסטנדרט כיום הוא מקרן קטן (המשקל של הדגמים המתקדמים מגיע ל-6 ק"ג בלבד) בטכנולוגיית אלומה אחת (בניגוד לשלוש אלומות קודם לכן), שמעניק איכות מוצלחת למדי. קיימות שתי טכנולוגיות נפוצות: DLP ו-LCD (אל תתבלבלו עם המסכים השטוחים, אליהם נגיע מיד). הראל ממליץ על DLP, שובי טוען שב-LCD התמונה נאמנה יותר למקור. תבדקו מה נעים לעיניכם יותר. המחיר - 25-15 אלף שקל. המקרנים הזולים יותר יספקו תצוגה של עד 100 אינץ', היקרים יגיעו ל-400-300 אינץ' באיכות טובה. הם גם מספקים חוויית widescreen אמיתית. חסרונות: מקרן נגיש פחות בגלל מיקומו (תלוי לרוב על התקרה, חייב להיות בדיוק מול הקיר) ומציע אורך חיים נמוך מאוד יחסית לטלוויזיות. לא משהו שיאפשר לילדים לראות הופ בבוקר.

טלוויזיות פלזמה וטלוויזיות LCD: כאן מדובר על שני סטנדרטים שהניסיון להשוות ביניהם מעורר רגשות, יצרים ומחלוקות ברמת דרבי משולב במשחק מכריע על האליפות. בשני המקרים מדובר בטלוויזיות דקיקות שניתן לתלות על הקיר כמו ציור אלגנטי. הפלזמה ותיקה יותר ויש לה יתרון גודל, עם מסכים שמגיעים עד 60 אינץ' ויותר. ה-LCD חדשה יותר ומגיעה כרגע בגדלים של 32-14 אינץ' בלבד.

שני סוגי המסכים נושאים על גבם מיתוסים והשמצות שונות ומשונות. לגבי פלזמה טוענים כי יש דליפות גז מהמסך (מדובר בטכנולוגיה המבוססת על גז בשם קסנון), וכי יש לה בעיה של צריבת תמונות המופיעות זמן רב על המסך (למשל, הלוגו של ערוץ 10 יישאר על המסך גם כשתעבירו לערוץ אחר). הראל טוען כי מדובר במחלות ילדות שתוקנו: סיפור הגז הוא מיתוס בלבד, והדגמים הקיימים כוללים טכנולוגיות רענון מסך שמונעות צריבת תמונה.

מומלץ לבדוק שהן קיימות בדגם שאתם שוקלים לקנות. עוד נקודה למחשבה: פלזמה צורכת חשמל הרבה יותר מטלוויזיה רגילה, כיוון שהיא מייצרת חום וזקוקה למנגנוני קירור.

מנגד טוען אשר אהרן, מנכ"ל ראלקו, יבואנית שארפ, כי למסכי ה-LCD אורך חיים רב יותר. הוא מדבר על כ-18 שנה לעומת כשלוש שנים לפלאזמה - נתון שהראל דוחה - ועל איכות תמונה טובה בהרבה. הטענות נגד ה-LCD נוגעות לבעיה בעת צפייה מצידי המסך וכן לכך שעצמים נעים על המסך משאירים אחריהם מעין שובל. אהרן טוען כי גם כאן מדובר במחלות ילדות שנפתרו. ה-LCD יכול לשמש גם מסך מחשב, בניגוד לפלזמה.

שני סוגי המסכים יקרים. על פלזמה תשלמו כ-28 אלף שקל ל-42 אינץ' ו-85 אלף שקל ל-60 אינץ'. המסך הכי גדול בטכנולוגיית LCD - 32 אינץ' - יעלה לכם 30 אלף שקל. המחירים יורדים במהירות, בעיקר של ה-LCD (מפני שתהליך ייצור הפלזמה מסובך ויקר יחסית). אהרן מעריך כי מסך LCD 20 אינץ', שעולה היום כ-13 אלף שקל, יעלה ב-2005 פחות מ-5,000 שקל - מה שיהווה נקודת מהפך בתחום הטלוויזיות האלה.

מה בינתיים? למי שיש לו כסף למסכים בסדר גודל כזה, מומלץ פשוט לצפות בכמה מסכים ולהחליט מה נראה לו יותר.

איפה להציב את המערכת?

כללי אצבע למיקום מערכת קולנוע ביתית הם עניין חמקמק. שובי מציע מרחק מינימלי למיקום המסך: גודל המסך כפול שתיים. כלומר - מרחק של 58 אינץ' ממסך של 29 אינץ'. עדיין, כמובן, יהיו חובבי קולנוע מאושרים שיישבו עם מסך 60 אינץ' בחדר שגודלו כתא במעשיהו. חוץ מנושא מיקום הרמקולים, שבו כבר דנו, הכול עניין של טעם ומגבלות הדיור שלכם.

מכשירים זולים

אם תחברו את מחירי המינימום שהצגנו בקטגוריות השונות תגלו, שמערכת קולנוע ביתית בסיסית תעלה לכם כ-5,000 שקל, בלי מסך. אז איך מוכרים בסקאל מערכות ב-200 דולר, ובאינטרנט מערכות באזור ה-1,000 שקל?

בשוק יש המון מערכות לא ממותגות באיכות נמוכה. הראל מזהיר כי מדובר בטכנולוגיות פרימיטיביות, ברכיבים שנשחקים מהר ובסיכון של העדר חלקי חילוף במקרה של תקלה. הכול נכון, אבל אם התקציב לא מאפשר יותר, תוכלו לקבל בזול שדרוג רציני לאיכות צפיית הסרטים שלכם. בהחלט מתאים במצב הנוכחי של ארצנו הממותנת. בדקו את מצב המינוס וקחו החלטה. יש כאן הימור מסוים, ולא מדובר במערכת לשנים ארוכות, אבל המחיר הוא ללא תחרות.

מילון מושגים

תמונה

די.וי.די (digital versatile disc): טכנולוגיה המאפשרת דחיסת מידע על תקליטור בנפח גדול עד פי 28 מאשר על גבי דיסק רגיל (סי.די רום). מאפשר אחסון מידע בדחיסה שתספק תמונה וקול ברמה אופטימלית.

מולטיזון: תמיכה בששת אזורי השידור שלהם נחלק העולם. יאפשר צפייה בכל סרט מכל מקום.

מולטיסיסטם: תמיכה בשיטות השידור האירופית (PAL) והאמריקנית (NTSC).

VCD (video CD)/ SVCD (super VCD): שיטות המספקות איכות נמוכה מזו של די.וי.די אך גבוהה מזו של וידיאו. מאפשרות לדחוס את הסרט בנפח קטן יותר מאשר על גבי די.וי.די, על גבי דיסקים רגילים.

קומפוזיט, s-video, קומפוננט, ופרוגרסיב סקאן - חיבורי וידיאו בין הדי.וי.די למסך, המספקים בהתאמה איכות גבוהה יותר ויותר של תמונה. חשוב שגם מכשיר הדי.וי.די וגם הטלוויזיה יתמכו בהם.

אנסי לומנס (ANSI lumens): עוצמת ההארה במקרנים. ככל שהאנסי גבוה יותר התמונה בהירה יותר.

קול

סראונד: צליל היקפי, המאפשר השמעה של פסקול הסרט מכל הכיוונים בהתאם למתרחש על המסך: מטוס שעובר משמאל לימין, קול צעדים מאחורי גבו של הגיבור וכו'.

DTS ודולבי דיגיטל 5.1: סטנדרטים של פענוח קול דיגיטלי, המספקים צליל היקפי באיכות גבוהה. הפסקול מחולק לחמישה ערוצי קול, וערוץ נוסף מיועד לאפקטים מיוחדים. מחייבים תמיכה של הדי.וי.די, של הסרט בו אנו צופים ושל הרסיבר.

דולבי ופרולוג'יק: סטנדרטים של עיבוד קול אנלוגי. מספקים צליל היקפי ברמה נמוכה יחסית.

THX: שיטת פענוח קול מתקדמת התומכת ב-6.1 רמקולים. נתמכת על-ידי מעט מערכות וסרטים, ומייקרת את המערכת.

אם.פי.3: שיטת דחיסת מידע המאפשרת יצירת קובצי קול קטנים - כעשירית מגודלו של קובץ המקור.

סאב-וופר: יחידה שתפקידה לספק את הצלילים הנמוכים, הבסים.

רסיבר: מקבל את אותות הקול מכל מקור המחובר אליו - די.וי.די, קונסולת משחק, טלוויזיה, וידיאו - מפענח אותם ומעביר אותם לרמקולים.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו