תוכנית ויסקונסין הישראלית: תמונת מצב
תוכנית ויסקונסין הופעלה בארה"ב במגמה להקטין את הסתמכות הציבור על גמלאות בסעד וכדי לעודד את הציבור להשתתף בכוח העבודה. הניסוי הישראלי, כפי שמוצע בחוק ההסדרים, מעורר התנגדויות: שוב יפגעו בחלשים
בעוד כחודשיים, אם יאושר חוק ההסדרים, יחל אחד הניסויים המרתקים בשוק העבודה הישראלי. הניסוי, תוכנית ויסקונסין הישראלית, ינסה להגדיל את שיתופם של מובטלים ישראלים - מקבלי גמלאות הבטחת הכנסה שחלקם הגדול מובטלים כרוניים - בשוק העבודה באמצעות יזמים פרטיים שישדכו את אותם מובטלים עם המעסיקים. כיום בארץ משתתפים בשוק העבודה רק 54% מבעלי יכולת ההשתכרות, כאשר בבארה"ב משתתפים כ-69% מבעלי יכולת ההשתכרות בשוק העבודה.
המודל האמריקני
תוכנית ויסקונסין הופעלה לראשונה בימי כהונת ממשל בוש האב במדינת ויסקונסין בארה"ב, שנחשבה אז למדינה בעלת שירותי הרווחה המפותחים ביותר בארה"ב, ונהנתה אז מתקופה של צמיחה. העיקרון של התכנית היה ונשאר 'תשלום בעד פעילות' , כלומר המובטל צריך לפעול, מדי יום כמעט, ולהוכיח שהוא אכן מכוון עצמו לחזרה לעבודה ולא להמשך התלות בתשלום גמלאות. המדינה, באמצעות מרכזי תעסוקה שמופעלים על ידי יזמים פרטיים, פועלת להכשרת המובטל לעבודה ולהסרת חסמים בדרכו לעבודה, למשל, הסעות או דאגה לטיפול בילדיו. בויסקונסין טופלו בתחילת התכנית 108 אלף משקי בית שהתבססו על גמלאות הרווחה וב-1995 כבר ירד מספרם ל-65 אלף משקי בית התלויים גמלאות הרווחה.
מדינת ויסקונסין לא חסכה בתקציב בעקבות הפעלת התוכנית, מאחר ורוב הכסף שנחסך מתשלום הגמלאות הופנה לשירותים תומכי עבודה. ממשל קלינטון אימץ את התכנית, והותיר לכל מדינה שיקול דעת לגבי אופן הפעלת מרכזי התעסוקה. ברוב מדינות ארה"ב, הפעלת התוכנית צימצמה ב-50% את מספר התלויים בלשכות הרווחה.
הגרסה הישראלית
במודל הישראלי של התוכנית ישתתפו 14,500 מובטלים, אמהות חד-הוריות וגרושות המקבלות דמי מזונות מהביטוח הלאומי, בארבעה אזורים: ירושלים, דרום, מרכז וצפון. אותם מובטלים יטופלו על ידי מרכזי תעסוקה שיופעלו על ידי תאגידים בינלאומיים, שירשמו חברות בארץ ויפעלו באמצעות כח אדם ישראלי. במרכזים תקבע תוכנית אישית לכל מובטל, בהתאם לנתוניו, ומי שלא יצליח להשתלב בעבודה יחויב לעבוד בהתנדבות בקהילה. למסרבים תישלל הגמלה לחודשיים. מובטל שירצה לערער על שלילת הגמלה, יחויב בתשלום עבור הערעור, כשגובה התשלום עדין לא נקבע ("לא עשר אגורות, אך גם לא 500 שקל", אמר היועץ המשפטי של משרד האוצר, גיא קריגר, בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת). עלות הניסוי מוערכת בכ-100 מיליון שקל.
יוזמי המודל הישראלי מודאגים מהעליה ההולכת וגדלה במספר מקבלי הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, התבססות שוק העבודה הישראלי על עובדים זרים, וכשלון שירות התעסוקה בהשמת מובטלים בשוק העבודה. "ההמונים צובאים על שערי הביטוח הלאומי ולא על מקומות עבודה", אומר אחד מיזמי התוכנית. "התוכנית משנה את נקודת המוצא של התהליך, ומכוונת שהבטחון הסוציאלי יושתת על עבודה ועל תפוקה".
לפי היזמים, למרכזי התעסוקה יהיה אינטרס כלכלי מיידי בהשמת מובטל ישראלי בכל מקום עבודה, גם כאלו שתפוסים כיום על ידי עובד זר, ולכן יהיה גמיש וזריז במתן פתרונות לאותו מובטל כדי שזה יוכל לשוב למעגל העבודה. כך יוכל המרכז להסדיר לאותו מובטל הסעה למקום עבודה, לדאוג לטיפול ילדיו אצל אומנת, ולאו דווקא במעון יום, ולשפר את הופעת המובטל בראיון העבודה, למשל, באמצעות טיפול שיניים. לכן, אומרים היזמים, התאגידים הזרים המוצעים במיכרז הניסוי עדיפים בשל נסיונם והידע שצברו.
התוכנית זכתה לתמיכה רשמית של משרד האוצר, ושל שר האוצר, בנימין נתניהו, עוד כשהיה ראש הממשלה, אך הדיונים בה נסחבים כבר חמש שנים, ורק עתה היא נכללת בחוק ההסדרים לשנת 2004. משרד האוצר שכר את משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן לצורך הכנת מיכרזי התכנית.
הביקורת: התוכנית כוללת בעיקר סנקציות, אין התייחסות לבעיות האמיתיות
הדיון בתכנית והביקורת שהוטחה בה בוועדת העבודה והרווחה נסבו על מרכיבי התכנית ולא על רעיון העומד מאחוריה. גם רוב הארגונים החברתיים מסתייגים ממרכיבים כאלו או אחרים בתוכנית אך לא מההגיון העומד מאחרי התכנית. החריפה במבקרים היא ברברה סבירסקי ממרכז אדוה לשוויון וצדק חברתי, הרואה בתכנית 'קופת צדקה'. "מדברים על התכנית מאז 1999 ואנחנו היום בסוף 2003. אני אמרתי עוד ב-1999 שהתכנית תהיה עלה תאנה, ובארץ היא תתורגם לקיצוץ בקצבאות ואז יזרקו איזה פירור. זה כמו שהעלו גיל פרישה לנשים אך לא מעודדים מעסיקים להעסיק עד גיל מבוגר או פותחים תכניות הכשרה לגיל השלישי. תמיד עושים חלק אחד ואז פותחים קופת צדקה חדשה".
"אין ויכוח על חוסר היכולת של שירות התעסוקה, אבל למה להפעיל מרכזי תעסוקה באמצעות תאגידים בינלאומיים? בארה"ב הבעיה היא תעסוקה של נשים שחורות, אבל כאן נשים ערביות צעירות לא עובדות, חרדים לא עובדים. אפשר להעסיק ישראלים בבנייה אם ישלמו להם את השכר ששילמו המעסיקים לפני שגילו את הפועלים הרומנים והסינים, ואפשר גם להעסיק ישראלים באופן חלקי בסיעוד, אך אין סיכוי להעסיק ישראלים בחקלאות, ברמת שכר המשולם שם כיום. רוב מקבלי הבטחת הכנסת הם נשים, כ-65%, אז ישלחו אותן לעבוד בבניין? אני לא יכולה להתלהב מהתוכנית כי הבעיות הן יותר מבניות".
גם עו"ד עינת אלבין, המייצגת את הפורום למאבק באבטלה, מסתייגת מהתוכנית. "יישום התוכנית במשק השרוי במיתון כבד אינו פתרון אמיתי לבעיית האבטלה הגואה", היא אומרת. "יש צורך בצעדים דרסטיים לצמצום מימדי האבטלה, בעיקר בייצור מקומות עבודה רבים במשק הישראלי. התוכנית, כיום, מעמיסה נטלים מיותרים על הבלתי מועסקים, ומתעסקת יותר במקלות מאשר בגזרים". במפתיע, גם יזמי התכנית סבורים שעדיף היה לקיים את הניסוי בהפעלת התכנית לפני הקיצוץ המסיבי בקצבאות.
בדיון בוועדת העבודה והרווחה התבררה שבריריות התמיכה הממשלתית בתוכנית. משרד הרווחה לא שותף בהכנת הניסוי, נציגי המוסד לביטוח לאומי הציגו עצמם כמי שכפו עליהם את הניסוי, והמנכ"לית החדשה של שירות התעסוקה, אסתר דומיניסיני, ביקשה ששירות התעסוקה יוכל גם הוא לנהל מרכז תעסוקה. ח"כ יהלום ביקש מהיועץ המשפטי של משרד האוצר להציג בפני הוועדה הצהרת עקרונות לגבי דרך הפעלת הניסוי ודרש הבהרות לגבי גובה האגרה שתגבה ממסורב עבודה שיבקש לערער על שלילת הגמלה. ח"כ יהלום ביקר את אי שיתוף משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה בתכנית, את פתיחת הניסוי לתאגידים זרים בלבד, ובעיקר על שילוב מקבלות דמי מזונות מהביטוח הלאומי בתכנית הניסוי. יהלום סיכם את הדיון באמרו שמשרד האוצר "הציג רק את המקלות בתוכנית, לא את הגזרים".
לפנייה לכתב/ת 
