שותלים אוכלים: כך תכינו לעצמכם גינה אורגנית בבית

בכל פעם שאנחנו נוגסים בשסק טרי שנקטף מעץ השכנים (עם רשותם, זה בסדר), אנחנו גונחים בתוגה ונזכרים איך לפירות ולירקות היה טעם אחר כשהיינו קטנים. אז אפשר היה לשפשף תפוח על המכנסיים כדי להוריד את האבק ולאכול בדרך הביתה מהירקן. והיום? צביקה קורן, תזונאי: "הירקות והפירות מכילים כיום רעלים וחומרים כימיים מדשנים וריסוסים, ששומרים על הצמח ומאריכים את חיי המדף שלו. חלק מהחומרים הכימיים מתנדפים, אבל חלקם חודר לפרי. לכן רצוי להשתמש באוכל אורגני".

מה הופך גידול לאורגני? חגי רבן, מגדל וחבר באיגוד המגדלים האורגניים בישראל: "בעבר כל החקלאות היתה אורגנית, במונחים המקובלים כיום. אבל החל מהמאה ה19- נכנסו לשימוש נרחב בחקלאות דשנים כימיים, חומרי הדברה סינתטיים ומיכון חקלאי מסוגים שונים. הגישה החקלאית המטריאליסטית מתמקדת בצמח בלבד או בבעל החיים בלבד, עם התייחסות מועטה למכלול הסביבתי שבתוכו הם מתקיימים, ממנו מושפעים ועליו משפיעים.

"החקלאות האורגנית המודרנית קשורה בתצפיותיו של האנתרופוסוף ד"ר רודולף שטיינר. לתפיסתו, התוצאה החמורה ביותר של הגישה החקלאית החדשה ושל השימוש בדשנים וברעלים סינתטיים היא איבוד כושרו של המזון לספק לאדם את האנרגיה הדרושה לקיום בריא - פיזית, מנטלית ורוחנית".

המגדל האורגני לא מסתפק בהימנעות משימוש ברעלים, אלא מתייחס גם לאיזון בין צמחים, חיות ואדם, ולקשר בין המערכות השונות בטבע. מפרט הגינה הביתית שלפניכם שואב גם מעקרונות תורת הפרמה קלצ'ר, הרואה בחיים מעגל הוליסטי, שאין בו פסולת או חומרים מיותרים. מה זה אומר? שאת כל הדרוש לנו ניתן להשיג מחומרים זמינים בקרבת הבית, שאפשר וכדאי למחזר פסולת ומים, שגם לחרקים יש תפקיד שימושי, ושהכל תלוי בשילוב הנכון בין הצמחים.

גינה אורגנית משלבת עצי פרי, צמחי תבלין וירקות. מומלץ לשתול קודם צמחים ישראליים מקומיים: עצים כמו רימון, שזיף, זית, תפוח, תאנה, דקל ושאר שבעת המינים, וצמחי תבלין כמו מרווה, אזוב (זעתר), נענע, מליסה ולבנדר. הללו מתאימים לתנאי הקרקע והאקלים הישראלי, ויוצרים סביבה מאוזנת בגינה. הם מסתדרים בלי הרבה מים, הארומות שלהם יוצרות ניחוח מגונן נגד חרקים (על כך נרחיב בהמשך), ושורשיהם פותחים ומתחחים את האדמה בקלות, ומחדירים אליה אוויר.

לצד העצים המקומיים אפשר לשתול מינים אקזוטיים כמו קיווי, פיג'ויה, פפאיה ואפילו שסק (שהתאקלם פה לא רע אבל לא נחשב מקומי) וכמובן את הירקות.

כדאי לשלב בכל אזור בגינה מספר שתילים ממינים שונים עם צמחי תבלין רב שנתיים, כמו רוזמרין, זעתר, אורגנו, פיגם וכו', להעשרת המגוון ולדחיית חרקים.

הגינה האורגנית משלבת בין צמחים רב שנתיים, כמו אספרגוס, ארטישוק וכרוב ניצנים (שלא מעייפים את האדמה בתחלופה כל שנה, ולא מפריעים לאוכלוסייה של החרקים שחיים בה), לבין צמחים עונתיים, כמו עגבניות, חצילים, פלפל, חסה, דלועיים ותירס (אותם נזרע בחודשי האביב לגידול בעונת הקיץ), כרוביים, ירקות שורש וחסה (אותם נשתול החל מהסתיו לגידול בחורף).

מיקום הגינה משתנה מבית לבית, או כפי שהגדירה זאת אחת היועצות לכתבה, "סינדרום המנדט הבריטי": משרתים ואדונים. באחוזות הקדומות האדונים חיו בחלק הקדמי של הבית עם גינת פרחים ומדשאה, והמשרתים בחלק האחורי, שם נמצאה גינת הירק. הסגנון הזה התקבע גם בימינו, למרות שלא לכולנו יש משרתים בחצר האחורית. אלא שגינה אורגנית, בשונה מגינת ירק רגילה, היא מחזה מרהיב שאפשר וראוי להציגו לראווה בקדמת הבית.

מבחינה פרקטית, השטח אמור להיות לא סלעי או חולי מדי, ואם מדובר בעציצים, כדאי להשיג עציצים עמוקים ככל האפשר. גינת ירק וצמחי תבלין צריכה לפחות 8 שעות שמש ביום. המיקום האופטימלי יספק לה הצללה חלקית בקיץ ושמש מלאה בחורף. לפני השתילה, שימו לב למצב הקרקע: אם צמחו עליה עשבים רבים - מצבה טוב, אם צמח עליה עשב ממין אחד או כלל לא, מצבה בעייתי.

אם בחרתם למחזר מים (ראו סעיף 6), מקמו את הגינה קרוב לצינורות הפליטה של מי הבית המשומשים. אל תשתלו מתחת לעצים שנותנים צל ומעכבים נביטה (כמו באקליפטוס), ואם האזור חשוף לרוח, רצוי לשתול סמוך לעצים חוסמים שעמידים לרוח, כמו זית, תאנה ושקד.

לפי תורת הפרמה קלצ'ר, כל אדמה, ולו הבעייתית ביותר, אפשר לתקן ולרפא. הריפוי נעשה באמצעות חיפוי: כיסוי האדמה ודישונה. אדמה חשופה היא אדמה חולה: חשיפה לשמש, גשמים חזקים ורגלי אדם מונעים מהשלשולים והנמלים להתקיים בה. בטבע, שטחי האדמה מכוסים בצומח טבעי, עשרות צמחים וחרקים שחיים יחד בצורה הרמונית ומפרה, ואת זה אנחנו מנסים לחקות: חיפוי ורבגוניות.

כדי ליצור אדמה אוורירית ולחה, פרשו עליה קרטונים והניחו עליהם שכבה עבה של קומפוסט (זבל אורגני) ומעליה שכבה עבה של קש (40-30 ס"מ). את כל שכבות החיפוי יש להרטיב, כל שכבה בנפרד, לפני הנחת השכבה הבאה (את הצמחים שותלים דרכן, הסבר בהמשך).

כמו בטבע, החיפוי מחלחל לתוך האדמה באטיות, מעשיר אותה באוויר ובדשנים אורגניים וחוסם נביטת עשבים שוטים. בהמשך הוא יפחית למינימום את ההשקיה, מאחר והוא שומר על לחות לאורך זמן. את החיפוי אפשר להכין מיד לפני השתילה, ובהמשך לחדש עם כל עונת שתילה.

קומפוסט (זבל אורגני) אפשר להכין לבד, או לקנות מוכן. אם בחרתם לקנות, רצוי למצוא יצרן מוכר המאושר כיצרן אורגני, בעל סימון ופירוט תכולה על האריזה. בזמן הכנת השטח מפזרים קומפוסט בשיעור של חצי דלי למטר מרובע באדמות חוליות, וחצי מזה בקרקע כבדה. בהמשך יש להוסיף חופן לכל שתיל עם השתילה, להניח בגומת השתילה, ולחזור על פעולת הדישון מדי שנה.

קומפוסט ביתי מכינים מפסולת מזון מהמטבח, עיתונים ועלים או עשבים מן הגינה. את כל אלה משרים בקומפוסטרים (חביות מיוחדות הנמכרות בכל מועצה מקומית במחירים זולים), או בבור שאותו מייחדים למטרה זו בגינה. אחרי מספר שבועות כל השמחה הזו הופכת לדשן, הדומה במרקמו לאדמה שחורה וידידותית למשתמש. מניסיון אישי של אחת שמפחדת מתולעים וסירחון, זה באמת לא מגעיל.

בעזרת דוקרן (מכשיר מחודד שאפשר לרכוש בכל משתלה) מפנים את הקש והקומפוסט, מחוררים את הקרטון, יוצרים גומה או חור ומכניסים את השתיל עם גוש אדמה רטובה סביבו. מחזירים את הקומפוסט והקש למקום ומשקים. אם רוצים לזרוע עושים את אותה הפעולה, ופשוט מכניסים אל האדמה את הזרע.

חשוב לא להשקות יותר מדי, לדאוג לניקוז טוב של תעלות קטנות בין הערוגות בחורף ולהקפיד על אדמה לחה בקיץ. אדמה רוויה במים לא מאפשרת פעילות מיקרוביאלית יעילה בקרקע ומונעת התפתחות שורשים. שימו לב לאן זורמים המים בגינה בחורף, ושם חפרו את התעלות, בערוצי הזרימה הטבעיים. הובילו את התעלות אל בור ניקוז, או שתלו עץ במקום הנמוך ביותר בגינה, לניצול מקסימלי של כל טיפת מים מיותרת.

בקיץ מומלצת השקיה יומית בכמויות קטנות, בהתאם לאזור ולכמות הצמחים. בגינה ממוצעת תספיק כמות של שלושה ליטר למטר מרובע ליום. הכי חשוב: להקפיד שלא יהיה רטוב מדי, עד לרמת שלוליות או מים עומדים (המבחן הפשוט הוא לקחת גוש בוץ ולזרוק על הקיר. אם הוא נדבק, זה רטוב מדי). עצים רב שנתיים צריכים בקיץ השקיה של פעם בשבוע, ורובם, אחרי ההתאקלמות, לא זקוקים להשקיה כלל.

שני מקורות המים העיקריים לגינה הם מי גשם ומי הבית. בבתים פרטיים אפשר להעביר מים מהמקלחת, מכונת הכביסה, כיור המטבח וכיור האמבטיה אל הגינה. קל מאד לעשות זאת: פשוט קודחים חור בקיר ומשחילים צינור רחב המוביל מהבית אל הגינה. ואם אתם חוששים למצוא בפטרוזיליה שלכם אקונומיקה מהביקור האחרון של העוזרת, ישנם יצרני חומרי ניקוי ידידותיים לסביבה, כמו חברת "אקו גרין", שהוציאה סדרת מוצרי ניקוי המבוססים על צמחים ומינרלים בלבד. מי גשם ניתן לאסוף בחביות מן המרזבים, להשתמש בהם בימים יבשים ולהרגיש שעשיתם משהו בשביל הכינרת.

הכלל החשוב ביותר במניעת מזיקים הוא שתילה נכונה, ובעיקר מגוונת. אם שתלתם בערבוביה צמחים רב שנתיים, צמחים עונתיים וצמחי תבלין, ויסות המזיקים נעשה באופן טבעי. החרקים נרתעים מניגודים, ולכן נמשכים פחות אל הגינה. הארומה של צמחי התבלין מערפלת את חושי החרק, והוא מתרחק. גם ערבוביה של צבעים וסוגי עלים שונים בגבהים שונים נראית לו יותר מאיימת.

פתרון נוסף הוא הזמנת חרקים וחיות בר מועילות. אפשר לשלוח להם הזמנה אישית בדואר האלקטרוני, או פשוט ליצור מקווה מים קטן (זה יכול להיות אפילו צמיג קבור באדמה עם ניילון מתחתיו), המכיל צמחי מים. הבריכה תמשוך לגינה חיות וחרקים ידידותיים, כמו שפיריות, קרפדות, קיפודים וציפורים, שניזונים מחרקים מזיקים. כדאי לשים בתוכה חמצניה - גלגל קטן שמזיז את המים (להשיג במשתלות), כדי שלא יימשכו אליה גם יתושים, שאוהבים מים עומדים.

גם פרחים (צהובים בעיקר, אבל גם כלניות, נוריות, פרחי בר או פרחי שום) מושכים טורפי מזיקים, כמו חיפושית משה רבנו וגמלי שלמה. בכלל, אם תעקבו אחר המזיק למשך כמה ימים, אתם עשויים לגלות תוך זמן קצר שיש בגינה מי שנהנה מנוכחותו ודואג לשמור אותו בפרופיל נמוך.

כנגד מזיקים שלא השתכנעו אפשר להכין בקלות בבית משרים שונים, להכניס למרסס ולהתיז על הגינה. למשל:

משרה לבנדר. תרסיס ממים בהם בושלו ענפי לבנדר לזמן קצר ידחה נמלים ופרודניה (זחל אוכל עלים).

מיץ ניקוטין. משרים טבק במים, מסננים ומרססים במים החומים. מרחיק ערצבים, כנימות וחרקים.

אפר ועפר. אפר לבן של מדורה הוא דשן נפלא וגם דוחה מזיקים, נמלים וחלזונות.

ענפי שיבא. המונחים בין הערוגות מרחיקים שבלולים ונמלים.

דחליל. להרחקת ציפורים אין כמו הדחליל המיושן, עליו תולים פעמונים וחפצים מתנפנפים שיפחידו את המנקרות.

אם לא מתחשק לכם להכין לבד, נסו תכשירים המבוססים על שמן הנים (אזדרכת הודית), שיעילים נגד טווח רחב של פגעים, אינם רעילים לאדם ואינם יקרים. מה עוד? חברת "ביו-בי" מציעה, שימו לב, חרקים למכירה. מדובר בלא פחות מלוחמה ביולוגית: אם תפזרו בגינה צרעות, יתושים ופשפשים מהזן הנכון, טוענים שם, הם יחסלו את כל המזיקים המרושעים. ונשאלת השאלה: ומי יאכל עכשיו את כל הצרעות המפחידות שהתנחלו אצלכם?

כדאי להשתמש בשיטות קטיף שמאריכות את משך התנובה של הצמח: אם מדובר בחסה, למשל, לתלוש רק עלים צדדיים ולאפשר לה להמשיך לגדול. אם הירק נראה בשל ומוכן, לעולם אין לתלוש אותו מהשורש (אלא אם מדובר בירקות שורש, כמובן).

יש לגזור את הצמח ולהשאיר את השורשים באדמה, כדי לא להפריע לאוכלוסיית היצורים התת קרקעיים שאחראים על האיזון והפוריות בה. ואיך יודעים שירקות השורש בשלים? פשוט מסתכלים על העלים: כגודל הנוף של הצמח מעל האדמה, כך הנוף מתחתיה. עלים גדולים מלמעלה מבשרים על גידול יפה למטה.

בגינה חד שנתית, אחרי הקטיף, יש לקצור את כל הצמחייה מעל האדמה צמוד לפני הקרקע, לשים עליה חיפוי חדש ולשתול שוב. אם יש לכם תרנגולות, כדאי להשתמש ב"צ'יקן טרקטור". המצרכים: תרנגולות ורשת קשיחה. הוראות הכנה: יוצרים מהרשת קונוס גדול, מניחים על שטח הגינה הקצור ומכניסים את התרנגולות. התרנגולות ינקרו באדמה, יחפרו בה בציפורניהן, יהפכו ויתחחו אותה בעדינות. אחרי מספר ימים אפשר להודות לכל תרנגולת באופן אישי (זר פרחים יספיק), להעביר את הקונוס והתרנגולות לאזור אחר בגינה ולשתול זרעים חדשים.

חשוב ליצור מחזור זרעים בתוך הגינה ולשמור על זרעים מירקות ופירות שאכלנו, כדי שנוכל לזרוע שוב. חברות הזרעים המוכרות יוצרות זרעים עקרים, שעוברים הכלאות וטיפול כימיקלי ואינם יוצרים פירות המכילים זרע. זרעים אורגניים "נקיים" ניתן להשיג בחברת "נטע": מקורם במגדלים מוסמכים ומפוקחים, והם עומדים בקריטריונים בינלאומיים של איכות (הזמנות בפקס: 08-8690451).

מדשאה, מבחינת הפרמה קלצ'ר, היא שממה חד גונית. אבל כיוון שרבים מאתנו זקוקים לה בגלל הילדים ואוהבים אותה בגלל הפרקטיקה, מצאה הפרמה קלצ'ר פתרון: דשא אכיל. כלומר, יוצרים דשא שמורכב מצמחים שאפשר לדרוך עליהם, אבל גם לאכול אותם או ליהנות מהם כצמחי מרפא. רבים מעשבי האביב מתאימים למטרה זו. תלתן ואספסת (שנפלאים בסלט וגם מזבלים את האדמה), נענע וארכובית (צמחים משתרעים) ורוב פרחי הבר הארץ ישראליים מצוינים גם הם למטרה זו.

גם אם אין לכם דונם וחצי אדמה ליד הבית, אלא רק כמה עציצים ואדנית אחת שפונה למטבח של השכנים, עדיין תוכלו להיות חקלאים אורגניים גאים. לפניכם חמשת צמחי התבלין הכי שימושיים והכי פחות מפונקים, שיכניסו קצת ירוק, טעים ובריא למטבח שלכם.

1. זעתר. תבלין ארץ ישראלי מובהק, חיוני במטבח הים תיכוני, מתאים ביותר לגבינות ולסלט ירקות ערבי. בנוסף, הזעתר ידוע כמפחית כאבי ראש, מחזק זיכרון ואפילו משפר כוח גברא. הצמח זקוק לעציץ מאוורר, עם אדמה גירית ופתח תחתון לניקוז נוזלים ומניעת ריקבון. חשוב לגזום את הזעתר כשמתחילה הפריחה (בדרך כלל בין אפריל לספטמבר) ולפני הסתיו גוזמים שוב, לחיזוק הצמח. הזעתר הוא אזוב קיר הרגיל לצל ומעדיף שמש לא ישירה. השקו מדי כמה ימים, והשתמשו בעלים אחרי ייבוש במקום חשוך ויבש.
2. גרניום ריחני (אוטרה). צמח מרפא המתאים לטיפול בבעיות עור, דלקות ופצעים. שתיית תה גרניום מגבירה את ייצור החלב אצל נשים מיניקות, ושטיפת השיער במי הצמח מונעת נשירה. בנוסף, הגרניום מבריח זבובים ויתושים. ניתן להעשיר איתו דבש (על ידי טבילת העלים בתוך הדבש וחימום קל) ולהוסיף את עליו הריחניים ליין, סירופ, ריבות, פודינג ושתייה קרה. הגרניום זקוק לארבע שעות יומיות של אור, דישון פעם בחודש והשקיה מדי יומיים.
3. מליסה. הצמח היעיל ביותר להרגעה ולחיזוק הלב ומערכת העצבים. המליסה טעימה ובריאה כמשקה תה צמחים, וניתן להוסיף את העלים לכוס יין, משקה פירות ואפילו לעוגה. בנוסף, ניתן לשפשף רהיטי עץ בעלים הטריים וליצור ברק וריח לימוני נעים בבית. מומלץ לשים כמה שתילים באדנית על אדן החלון ולדאוג למספר שעות יומיות של שמש, השקיה קבועה ואדמה לחה. עם הזמן המליסה מזריעה את עצמה וגדלה בקלות.
4. נענע. צמח נפלא להעשרת סוגי מאכלים רבים, ויעיל גם להרגעת כאבי ראש ומיגרנות. הנענע מוסיפה טעם מרענן וניחוח מיוחד לסלטים, גבינות וקינוחים, ותה הנענע המפורסם מתאים להרגעת מיחושי בטן וגזים. את הנענע קל לגדל באדנית. יש לה שלוחות תת קרקעיות רבות וזריזות, ולכן קל להרבות אותה. חשוב להקפיד על השקיה בשפע ושמש ישירה במשך מספר שעות ביום.
5. מרווה רפואית. המרווה מוסיפה ארומה ייחודית לגבינות ולסלט ירקות, וידועה בעיקר בשל טעמה המריר וסגולתה כנגד הצטננות. נוהגים להשתמש בה להכנת קטורת ביתית לטיהור אנרגטי של הבית ולהרחקת חרקים. המרווה נוחה לגידול בעציץ וזקוקה למעט מאוד מים ולדשן פעמיים בשנה. מומלץ לקנות ייחורים מוכנים ולא לחכות לזרעים, כיוון שתהליך הצמיחה ממושך.