"חנה מרון היא קרן האור שלנו"

בצהרי יום שישי התכנס עולם התיאטרון הישראלי לחגוג את יום הולדתה ה-80 של כלת פרס ישראל והגברת הראשונה של תיאטרון הקאמרי, חנה מרון. במהלך האירוע, אותו יזמו חברי אנסמבל תיאטרון הרצליה שביסודו השתתפה מרון לפני כשלוש שנים, הצדיעו למרון שחקנים, אנשי תיאטרון ובמה, חברים ובני משפחה.

את חלקו האמנותי של האירוע פתח מקבץ קטעים מתוך "ערב ברכט", מופע מיצירותיו של המחזאי הגרמני ברטולד ברכט בעריכתה ובימויה של מרון, שעתיד לעלות בתיאטרון הרצליה בקרוב.

שמעון פרס, שהגיע לברך את כלת יום ההולדת, אמר: "תמיד התפעלתי מחנה כשחקנית וכאדם. מעבר להעמדת פנים ודקלום דברי בדיה, שחקן דגול הוא קודם כל איש גדול שיודע לחדור לנפש וחנה תמיד הצליחה לשכנע אותי בכושר משחקה וגרמה לי להזדהות עם הנפשות אותן גילמה. חנה היא אישה אמיצה, חזקה וצלולה שאינה מחפשת פופולריות או נוחות ואומרת תמיד את אשר על ליבה בפה מלא וללא הסוס. היא שימשה דוגמה ומופת ולא חששה להיות בודדת או בין הבודדים שהרימו דגל כשמסביב סערו הרוחות. החג שלך, חנה, הוא חג מאוד משמח עבורנו. אנו גאים בך - את הנושאת בגופך את פצעי האינתיפאדה ונושאת בלבך את התקווה לשלום בצירוף מדהים – רק שתמשיכי לנו לכולנו, להיות האחת והאהובה".

עוד בין המברכים הייתה חברתה לצוות מקימי אנסמבל תיאטרון הרצליה, השחקנית לאורה ריבלין: "ראיתי אותך בחידוש של 'הוא הלך בשדות' באולם התיאטרון בנחמני וידעתי שאני רוצה להיות שחקנית. כנערה ידעתי באיזה בושם השתמשת, מה מספר המכונית הלבנה שנהגת ובאיזה בית קפה ישבת. את 'פונדק הרוחות' ראיתי לפחות 30 פעם. אני עדיין ממשיכה להתעשר וללמוד ממך, להתעשר ממך כפרטנרית וכאדם. למדתי מנוכחותך שלשחקן בעולם יש זכויות ומחויבויות והוא צריך לקחת אותן ולהתעקש עליהן כאמן וכאזרח. זה מה שהרגשנו עם הקמת האנסמבל. לתיאטרון יש ערך אקטיבי ומילה שנאמרת על הבמה חשובה לדמוקרטיה כמו לתיאטרון. אני מאחלת לך ולנו למלא את ההיכל ואת אוהל התיאטרון בתוכן ויצירה היום ובזמנים פחות אפלים כי מוכרחים".

אהוד מנור שעלה לברך אמר כנציג אמני המילים: "חנה מרון מתחרזת עם תיאטרון, כשרון, זכרון ודמעות בגרון, יתרון, עקרון, שכרון וגם עם המוהיקני האחרון. מה נאחל לה? בריאות, שמחה, נחת, גילה דיצה ורון. כל שנותיך בפניך לא שינו אף היום".

"שטופת אהבה"

את ההצגה גנבה דנה אינטרנשיונל, שביצעה במיוחד עבור מרון את השיר "הלו דולי" מתוך המחזמר בו כיכבה מרון בעבר. בסופו של השיר עלתה כלת השמחה על הבמה למחיאות כפיים סוערות של הקהל שעמד על רגליו דקות ארוכות. בהתרגשות גדולה ובדמעות בעיניים אמרה: "כל העסק הזה מביך אותי, אני מתנצלת אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי לרקוד עם דנה אינטרנשיונל. אני מודה לכם שוויתרתם על ארוחת הצהרים בשביל לבוא לכאן. אני שטופת אהבה והוקרה. זה אולי לא הרגע לדבר על מה שהיינו רוצים שיהיה ונעזוב לרגע את הפוליטיקה המחורבנת, אבל אנשים משתגעים בארץ הזו. ובכל זאת לי יש מזל, כי יש לי את התיאטרון, שם אני יכולה לבטא את עצמי ואם זה נכון מה שאמרו עלי פה שהצלחתי במשך שנים לתת משהו לצופה כזה או אחר, אז אני מאושרת. להיות שחקן זה מקצוע נורא, זה מקצוע קשה ונפלא. אני מודה לכם".

במהלך האירוע הוענק למרון תואר אזרחית כבוד של העיר הרצליה כאות הוקרה על מפעל חייה בתיאטרון. יעל גרמן, ראש העיר אמרה: "חנה מרון נושאת את לפיד התיאטרון האיכותי בתקופה של רייטינג, היא קרן האור של התרבות בתקופה חשוכה של קיצוצים".