הילדים הם האויב

למרות התפיסה הרווחת, לפיה מדינת ישראל מגינה על ילדיה, מחויבת לרווחתם ומטפחת את "דור העתיד" – בפועל תמונה זו רחוקה מאוד מהמציאות. למרות, שישראל אישררה את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד כבר ב-1991, עקרונותיה עדיין לא מצאו ביטוי בחקיקה מתאימה.

ביום זכויות האדם 2003 (לחצו כאן לפרויקט המלא) המצוין היום (ד'),  אין עדיין חינוך שווה לכולם והקיצוץ המתמשך בתקציבי החינוך רק מגדיל את הפער. שלושים אחוז מכלל הילדים עדיין חיים מתחת לקו העוני ורבים מהם אינם זוכים לשירותי בריאות. הניסיונות לעגן את עקרונות האמנה בחוק נתקלו בקשיים ומרבית החקיקה המקדמת את זכותם של ילדים מוקפאת מסיבות כלכליות. וזו רק תמונה חלקית.

המילים גבוהות – המעשים אפסיים

הילדים במדינת ישראל נתפסים כ"אוייב העם", טוען ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת. לדבריו, ישנו הפער ענק בין הרטוריקה השחוקה המדגישה את חיבתנו ודאגתנו ל"דור העתיד" לבין הזלזול המופגן בצורכיהם וברגשותיהם. "זו הפקרות מוחלטת", הוא אומר "אני נדהם כל פעם מחדש, עד עמקי נשמתי, כמה שהנושא מופקר". לטענת מלכיאור, אין אף גורם ממלכתי שלוקח אחריות בנושא. "רק בשבוע שעבר שמענו בוועדה על נערה בת 13 שחיה עם אדם שאונס אותה, כנראה נרקומן. אף אחד מהגורמים המטפלים, משרד הרווחה או המשטרה, לא הרגיש שזה בתחום אחריותו", הוא מספר.

"פעם דיברו על טובת הילדים ושילמו מס שפתיים", טוענת הח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי, "בשנים האחרונות כבר לא משלמים אפילו את מס השפתיים". כמי שיזמה וקידמה מספר הצעות חקיקה שתגן על הילד, היא מתרגזת מהפער בין המילים הגבוהות לאפסות המעשים. לא פעם דורסים שיקולים פוליטיים את טובת הילדים, היא אומרת ומציינת כדוגמא את פרשת סיכול ניסיון הפיגוע בבית הספר ביוקנעם. "משיקולים פוליטיים הדגישו את ההצלחה במניעת הפיגוע", היא אומרת, "אבל מעבר למסע התקשורתי, מישהו חשב על טובת הילדים? מישהו חשב מה זה עושה להם?"

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, מתון יותר, אבל גם לדבריו "התפיסה שישראל היא חברה המכוונת לילדים, האוהבת לילדים ודואגת לרווחתם - היא בגדר מיתוס. עדיין קיים פער גדול", הוא מציין, "בין החקיקה בישראל לבין עקרונות האמנה הבינלאומית לזכויות הילד".

"כל הניסיונות לעגן את האמנה הבנ"ל לזכויות הילד בחקיקה הישראלית לא עלה יפה", אומר קדמן. עיגון זכויותיהם של הילדים דורש חקיקה רבה - וזו עולה כסף. חקיקה מעין זו, הוא אומר, מתנגשת עם הדרישה המתרחבת להקפאת תקציבים. "חקיקה מתקדמת, שאמורה לקדם את זכויותיהם של הילדים ולהגן עליהם למעשה הוקפאה - והיא ממשיכה להיות מוקפאת מדי שנה בלחץ משרד האוצר".

בין החוקים שהוקפאו מציין קדמן בתחום החינוך את חוק השאלת ספרי לימוד, חוק חינוך חינם לילדים חולים, חוק פעוטות בסיכון וחוק שילוב ילדים מוגבלים במערכת החינוך הרגילה. כך גם נדחתה ההפעלה המלאה של חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה. בתחום הפלילי, נדחתה הפעלתו של התיקון לדיני ראיות והחלתו על עבירות אלימות שקורבנותיו הם ילדים והפעלתו של החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות המשמשים קטינים.

העדר חקיקה מותיר את עתידם של ילדים רבים תלוי באוויר, אומרת גוז'נסקי. "אין היום בישראל חוק המעגן את זכויות ילדים ונוער בסיכון", היא אומרת, "עבדתי על חוק כזה שעבר בקריאה ראשונה אך חקיקתו לא הושלמה - ואני תוהה מתי תושלם". העדר חוק שכזה מותיר את תקציב הטיפול בילדים בסיכון - תלוי אך ורק בטוב לבו של שר האוצר. סיכוייהם של ילדים אלה לקבל סיוע ולהתפתח – תלוי בעומק הקיצוץ בתקציב. "בהעדר חקיקה בנושא, ילדים אלה לא יוכלו אפילו לפנות לבג"ץ ולטעון שהמדינה מזניחה אותם והם אינם מטופלים", אומרת גוז'נסקי.

ילדים לא מוגנים

בספטמבר 2003, לאחר 6 שנים של עבודה, הגישה הוועדה לזכויות הילד, בראשות השופטת סביונה רוטלוי, את מסקנותיה לשר המשפטים, טומי לפיד. עם הגשת שלושת הדו"חות הראשונים של הועדה הדגישה השופטת רוטלוי את חשיבות החקיקה בתחום זכויות הילד. השופטת ציינה כי החוקים הקיימים אינם מספקים וכי לא די להכריז השכם והערב על חשיבותם של הילדים ועל היותם "אוצרה של המדינה". המדינה צריכה להכיר בפועל, באמצעות חוקיה ומעשיה, בחשיבותם של הילדים ובהיותם בני אדם.

בין השאר, התייחסה הועדה לנושא זכויות הילדים בתחום הפלילי. היום, מרבית ההגנות על זכויות הקטין החשוד בעבירה אינן מעוגנות בחקיקה מחייבת, אלא בנוהל פנימי של המשטרה המנוסח באופן עמום ומסויג. הועדה המליצה בפני שר המשפטים לעגן את זכויות הקטין משלב חקירתו ועד השמתו במוסדות סגורים, כולל הזכות לקבלת מידע ולהשתתפות בכל שלב משלבי ההליך הפלילי. (לפרטים על דו"חות הוועדה בראשות השופטת רוטלוי - לחצו כאן).

 האמנה לזכויות הילד  מפרטת את זכויותיו של קטין הנחשד בפלילים. גם בעניין זה לא משקפת המציאות בישראל את האמנה המתייחסת לזכותו של הקטין להליך הוגן, לצורך בנקיטת שיטות משפט וענישה השונות מאלו המופעלות כלפי מבוגרים ולהגנה על קטינים כעדים בהליך פלילי. בנושא הזה כבר הכינה ועדת רוטלוי את המצע החוקי לתיקון המצב בארץ. ח"כ מלכיאור, בתפקידו כיו"ר הועדה לזכויות הילד בכנסת, כבר התחייב לפעול ליישומם בחוק של המלצת ועדת רוטלוי. עתה נותר להמתין כמה זמן תארך החקיקה, ואם תושלם- באיזו מהירות תיושם.

על פי האמנה, ההכרה בזכות הילד לחינוך כוללת חינוך שוויוני, חובה ובחינם. כמו כן קובעת האמנה כי על המדינה להשקיע את מירב המאמצים להבטיח ביקורים סדירים במוסדות החינוך ובמניעת נשירה.

והמציאות? בישראל, כבר מזמן חדל החינוך להיות חינוך חינם. תקציבי החינוך מתקצצים מידי שנה ועל ההורים מועמסים "תשלומי רשות", "תשלומי רצון", "דמי השתתפות" ועוד תשלומים המגדילים את חלקם של ההורים ומקצצים בחלקה של המדינה. כל התשלומים, בשמותיהם השונים, למעשה מסבסדים פעילות חינוכית מובהקת מטעם בית הספר כחלק מתוכנית הלימודים.

"אין בישראל חוק חינוך שמבטיח חינוך לילדים לפי הנורמות של האמנה", אומרת גוז'נסקי. "חוק שתהיה בו אמירה ברורה שהחינוך צריך להיות שוויוני. אין חוק שמכיר בזכות הילדים לעמדה או לדעה משלהם בתחומים הנוגעים להם, כמו תחום החינוך". לדבריה, "כל מערכת החינוך מכוונת למבוגרים ולא לזכויות הילד".

"אצלנו מדברים על כמה החינוך חשוב", אומר הרב מלכיאור, "ובשנה הבאה ישלחו תלמידים הביתה ב-12:00. אצלנו קיים הפער הכי גדול בעולם בין אלו שיכולים לאלו שלא יכולים. בתחום החינוך - אנחנו ברמה של תאילנד. בנושא של ילדים - אנחנו עמוק בתוך העולם השלישי".

הרצוי מול המצוי

בעוד האמנה מפרטת בשפה בהירה את הרצוי - מציג קדמן, בפרסומו "זכויות הילד- הלכה למעשה", את המצוי (המועט, מיותר לציין).

האמנה קובעת ש"זכותו של כל ילד לרמת חיים המתאימה להתפתחותו הגופנית, השכלית, הרוחנית, המסורתית והחברתית של הילד". למרות זאת על פי דו"ח העוני האחרון - בישראל 2003 כמעט שלושים אחוז מכלל הילדים חיים מתחת לקו העוני.

על פי האמנה, על המדינה להבטיח מניעת העסקתם של ילדים וניצולם הכלכלי בדרך שעלולה לפגוע בבריאותם, חינוכם, או בהתפתחותם התקינה. אבל מי שרק מבקר בכל שוק עירוני, כמו שוק מחנה יהודה בירושלים, יכול לראות במו עיניו איך ילדים מועסקים גם בשעות שבהן הם אמורים להימצא במוסדות לימוד. לדברי קדמן מערך האכיפה של חוקי העבודה ושל עבודת ילדים ובני נוער בישראל הינו בעייתי ואינו מאפשר אכיפה רצינית.

האמנה מחייבת להגן על ילדים מפני אלימות, התעללות לסוגיה, הזנחה ופגיעה על רקע מיני. המדינות החתומות על האמנה נדרשות לנקוט בצעדים ובאמצעים כדי להגן על ילדים בסיכון. על פי הסקרים והמחקרים שנערכו בעשור האחרון בנושא זה, אומר קדמן, לא קיבלו רוב הילדים בסיכון בישראל טיפול או סיוע ממשי, מלבד פגישות עם עובד סוציאלי.

להיות ילדי עולים - שמעמד הוריהם לא הוסדר, ילדים של תושבי מזרח ירושלים - שרישום הוריהם בתעודות הזהות לא הוסדר, ובעיקר ילדיהם של עובדים זרים ובכלל זה גם ילדים שנולדו כאן.

"חסר גם חוק בנושא רפואה מונעת לילדים". מוסיפה גוז'נסקי. "רוב הילדים, מעל גיל 10, כבר לא הולכים לרופא, רק ילדים קטנים או קשישים הולכים בדרך כלל לרופאים. בישראל רואים בעיות כמו התמכרות לעישון או לאלכוהול בעיות מוסריות ולא בריאותיות. צריך להגדיל את מספר הרופאים והאחיות בבתי הספר כדי למנוע התנהגויות מסוכנות. כל שקל שנוציא ברפואה מונעת הוא חיסכון אדיר לגבי העתיד. כל מי שיודע כמה עולה לטפל בילדה אנורקטית - יודע כמה אפשר יהיה לחסוך".