איך חיים בלי משכורת
א.ק. מקריית מלאכי לא קיבל משכורת חצי שנה וע.ר. מראש העין לא קיבל משכורת כבר שנה. איך מסתדרים בלי משכורת? בצמצום, מהלוואה להלוואה, ובעיקר בקושי רב
כותרות העיתונים זעקו אתמול באדום: "16,500 איש ללא משכורת". לא, לא מדובר במובטלים: מדובר באנשים שלא מקבלים משכורת כמה חודשים למרות שהם עובדים.
קצת מספרים: על פי נתוני ההסתדרות, 16,500 עובדים ברשויות המקומיות ובמועצות הדתיות מתקיימים חודשים ארוכים ללא משכורת. במצטבר מדובר ב-66,500 חודשי משכורת, שתשלומן מעוכב מפני שלרשויות ולמועצות פשוט אין כסף לשלם את המשכורות. מהנתונים עולה, כי במחצית מהרשויות המקומיות הערביות מעכבות תשלומי שכר, באופן כמעט קבוע. מדובר ב-4,500 עובדים ב-35 רשויות מקומיות.
גם במיגזר היהודי המצב לא טוב: רבות מן הרשויות לא משלמות שכר באופן סדיר. העיכוב במשכורות נע בין חודש אחד לשישה חודשים. בראש הרשימה "מככבות" הרשויות המקומיות בפרדס חנה, ובקרית מלאכי - שם לא שילמו שכר במשך חצי שנה. בסה"כ מדובר בכ-10,000 עובדי רשויות מקומיות שמשכורותיהם אינן משולמות בזמן.
המצב גרוע במיוחד במועצות הדתיות: על פי נתוני ההסתדרות, ב-20 מועצות דתיות לא משלמים משכורת לעובדים - בסך הכל מדובר בקרוב ל-5,000 עובדים. בראש הרשימה "מככבות" המועצות הדתיות בפרדס חנה – 24 חודש ללא משכורת, באבן יהודה לא שילמו משכורת כבר 18 חודשים ובראש העין לא קיבלו עובדי המועצה הדתית משכורת "רק" שנה.
אבל לא מדובר רק במספרים. מדובר, קודם כל, בבני אדם. בני אדם שעובדים ולא מקבלים על כך כסף. איך הם מסתדרים? כצפוי, בקושי רב ובדוחק. שלושה מהם הסכימו לספר לנו את סיפורים.
חיים מהלוואה להלוואה
א.ק. עובד במועצה הדתית בקריית מלאכי, וכבר 5 חודשים לא קיבל משכורת, כמו רבים מחבריו.
איך מסתדרים?
א.ק.: "בקושי רב. בהתחלה, אחרי שהמשכורת לא נכנסה בפעם הראשונה, לקחתי הלוואה מחבר, אמרתי שזה לכמה ימים. אחרי כמה ימים, כשראיתי שהכסף לא נכנס, הלכתי לאמי ולוויתי כסף כדי להחזיר לחבר, ואמרתי שזה רק עד החודש הבא. כששוב לא נכנסה משכורת הלכתי לחמותי ולקחתי הלוואה גדולה, כדי להחזיר כסף לאמי, וגם כדי שיהיה ממה לחיות. בהמשך, לקחתי הלוואות מגמ"חים, אבל אותם צריך להחזיר בחמישה תשלומים, ואין לי מאיפה. ככה חיים, מהלוואה להלוואה".
"חוץ מזה, אין ברירה, מצטמצמים. אין קולה, אין פטל – רק מים. הילדה, בת שנתיים, רוצה פטל אבל אי אפשר. הבטחתי לילד שעון ליום-ההולדת, ואי אפשר. הילד אומר לי 'הבטחת', אבל מה אני יכול לעשות?"
"היום אני חייב כבר 25 אלף שקל בערך. הבנק לא מאפשר לחרוג ממסגרת האשראי. למזלנו אשתי עובדת כמורה ומספקת לנו פרנסה נוספת".
א.א., גם הוא עובד במועצה הדתית בקריית מלאכי, וגם הוא לא קיבל שכר כבר חצי שנה, אבל הוא לא מתלונן: "מצבי טוב. אשתי עובדת כמורה, שני ילדי נשואים, ושניים נוספים, עבדו בקיץ, והכסף שהרוויחו נכנס לקופה המשפחתית (ל-א.א חמישה ילדים, ש.ל)". עם זאת, א.א. מודה כי המשפחה משתמשת בחסכונותיה לצריכה שוטפת ולוקחת הלוואות מחברים ומבני משפחה.
שנה בלי משכורת
אם ע.ר. היה מכיר את א.ק. ואת א.א. הוא לבטח היה מקנא בהם. ע.ר. קיבל ב-30 בנובמבר 2003 משכורת – עבור דצמבר 2002. כבר שנה הוא מתקיים ללא שכר, וכבר 5 שנים (מ-1998) שכרו משולם באיחור, לפעמים של חודש, לפעמים שנה, וברוב המקרים מעל חצי שנה איחור.
ע.ר. עובד כמנהל בית העלמין בראש העין והוא מועסק בתפקידו זה מפברואר 1997. במרבית חודשי העסקתו שכרו לא שולם במועד, אם בכלל. אשתו עובדת וילדיו כבר גדולים.
ע.ר.: "אני באוברדרפט של 24 אלף שקל, אחרי שנכנסה המשכורת. צ'קים שלי חזרו, לקחתי הלוואה של 15 אלף שקל מהבנק, אבל אין לי איך להחזיר. אני לוקח הלוואות מחברים ומחזיר לבנק".
ע.ר. פנה לאחרונה לבית הדין לעבודה ותבע את המועצה הדתית בה הוא עובד על הלנת שכר. בתביעתו תיאר איך כבר משנת 1998 משולמות לו המשכורות באיחור רב. בימים הקרובים צפוי בית הדין לעבודה לפסוק בתביעתו.
ע.ר. שואל עוד שאלה אחת: "שר האוצר רוצה להגביל את זכות השביתה, אבל הממשלה, שבה הוא מכהן, אחראית לאי תשלום המשכורת. אז לשבות אסור, אבל להלין שכר מותר?"
ישראל 2003. פרצופה של המדינה.
לפנייה לכתב/ת 
