מחיל האוויר הבריטי אל כס הנשיא
דרכו של עזר ויצמן השיקה לתחנות ההיסטוריה של מדינת ישראל. מי שכיהן בשלוש מפלגות, היה בעד ארץ ישראל השלמה - וחזר בו, היה גם הנשיא הראשון שנאלץ להתפטר בעקבות מה שכונה "פרשת סרוסי". והוא היה אחד הפוליטיקאים האחרונים במדינה שאמר מה שחשב - ודיבר בגובה העיניים
נשיא המדינה לשעבר, עזר ויצמן, הלך היום לעולמו בגיל 81. ויצמן היה אחד המנהיגים המרשימים והצבעוניים בתולדות מדינת ישראל - שלא היסס מעולם לומר בדיוק מה שחשב בכל נושא. הוא גם היה הנשיא הראשון שנאלץ להתפטר מתפקידו בעקבות חשד להתנהגות בלתי נאותה.
הנשיא לשעבר, איש צבא, פוליטיקאי, ונשיאה השביעי של מדינת ישראל, נולד בתל אביב וגדל בחיפה. הוא בא ממשפחת "אצולה" ישראלית: אחיינו של חיים וייצמן וגיסו של משה דיין.
במלחמת העולם השנייה שירת כטייס בחיל האוויר הבריטי. לאחר המלחמה פעל בשורות האצ"ל באירופה וערב הקמת המדינה שב לארץ. נמנה עם מקימי חיל האוויר ואחד מהבולטים בעיצובו. בין השנים 1958-1966 עמד בראש החיל ובין 1966-1969 שימש כראש אג"ם. בתקופת ההמתנה היה בין האלופים שלחצו על הממשלה לצאת למלחמה ולאחריה התבטא בעד רעיון ארץ ישראל השלמה.
עם שיחרורו מצה"ל הצטרף לתנועת החרות. ב-1972 פרש מפעילות מפלגתית על רקע מחלוקות עם מנחם בגין. חזר למפלגה שנה אחר כך והיה חבר בה עד 1980, אז גם התמנה לשר התחבורה בממשלת הליכוד.
במלחמת יום הכיפורים גוייס כעוזר מיוחד לרמטכ"ל. ב-1977 נבחר לכנסת ה-9 ומונה לשר הביטחון בממשלתו הראשונה של מנחם בגין. משנת 1978 החל שינוי מהותי בתפיסתו הפוליטית. הוא נפרד מרעיון "ארץ ישראל השלמה", קרא לקידום תהליך השלום עם מצרים ונעשה לחסיד של ויתורים נרחבים למען השגתו. בין היתר נמנה עם אדריכלי הסכמי קמפ-דיויד. ב-1980 פרש מהממשלה בשל חילוקי דעות בינו לבין ראש הממשלה מנחם בגין. כעבור חודשים אחדים הצביע בכנסת נגד הממשלה וסולק מחרות.
לפני הבחירות לכנסת ה-11 (1984) הקים את תנועת "יחד", שזכתה רק בשלושה מנדטים. לאחר הבחירות הצטרפה תנועתו ל"מערך" וויצמן התמנה שר בלי תיק וחבר הקבינט המצומצם בממשלה שהקים שמעון פרס. גם במסגרת המערך היה מראשי האגף היוני ותבע לקיים מו"מ ישיר עם אש"ף שיכלול נכונות ישראלית לוויתורים נרחבים למען הסכם שלום עם הפלסטינאים.
נבחר לכנסת ה-12 ומונה לשר המדע והטכנולוגיה וחבר הקבינט בממשלת האחדות הלאומית. בסוף 1989 הודח מהקבינט לשנה וחצי, לאחר משבר עם ראש הממשלה יצחק שמיר, סביב נושא המו"מ עם אש"ף.
זמן קצר אחר כך עברה עליו טרגדיה קשה כששכל את בנו וכלתו בתאונת דרכים. על רקע היוזמה להריצו לנשיאות פרש מהכנסת בתחילת 1992. הוא נבחר כמועמד מפלגת העבודה לתפקיד וכעבור חודשיים נבחר לנשיא המדינה. ב-1998 נבחר לכהונה שנייה.
הפה של "עייזר"
במהלך כהונותיו כנשיא התבטא ויצמן באופן פומבי בנושאים שונים, ולא אחת במרכזה של מחלוקת ציבורית. שלא כקודמיו, התערב בתחום הפוליטי ולא חשש להביע עמדותיו. בהזדמנויות שונות יעץ לממשלה כיצד עליה לנהוג, ופעמים השמיע ביטויים אנטי-פמיניסטיים ואנטי-הומוסקסואליים. התנהגותו החריגה עוררה ביקורת רבה מצד חוגים שלא אהדו את הדברים שהשמיע.
מאידך, זכה לא פעם לאהדה רחבה בציבור בשל אישיותו ה"צברית" ותשומת הלב שהקדיש לפצועי צה"ל ומשפחות שכולות. בכהונתו השנייה, בימי ראש הממשלה בנימין נתניהו, תבע להחיש את המו"מ עם הפלסטינים ולהקדים את הבחירות לכנסת.
בסוף 1999, בעקבות חשיפה עיתונאית של הלוואה חשאית שקיבל מאיש העסקים אדוארד סרוסי, החלו נשמעות דרישות להתפטרותו. וייצמן סירב להתפטר ופרקליטת המדינה הכריזה על פתיחת חקירה פלילית נגדו בדבר חשד להתנהגות בלתי נאותה.
היועץ המשפטי לממשלה החליט על סגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות ובגלל התיישנות בנושאים מסויימים, אך במקביל מתח ביקורת נוקבת על ההיבטים הציבוריים בפרשה. ויצמן הודיע כי יתפטר עד תום השנה, ובעשרה ביולי 2000 הפך לנשיא הישראלי הראשון שהתפטר מתפקידו.
לפנייה לכתב/ת 
