נפטר אהד זמורה

אהד זמורה, מבכירי המו"לים בישראל, נפטר אתמול (א') בלילה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. זמורה - שהשנה מלאו 30 שנה לפעילות המו"לית שלו במהלכה הוציא לאור לא פחות מ-3,000 כותרים - היה בן 70 במותו. הוא תרם את גופו למדע ולא תתקיים לוויה. זמורה השאיר אחריו אשה, שלושה בנים ושמונה נכדים.

זמורה נולד בתל-אביב לעדה ולמבקר הספרות, המתרגם והמו"ל ישראל זמורה. בבית הוריו פגש והכיר סופרים, משוררים ואנשי-רוח, ביניהם נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יעקב אורלנד, לאה גולדברג ורבים אחרים. זמורה למד בגימנסיה העברית "הרצליה" ועם סיום שירותו הצבאי בעיתון הגדנ"ע החל ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. בשלהי שנת הלימודים הראשונה נענה לקריאת אביו לחזור לתל-אביב כדי לסייע בניהול הוצאת "מחברות לספרות", שנקלעה לקשיים כלכליים. 

את ההוצאה המשפחתית עזב זמורה לאחר כשנה, והצטרף בסוף שנות ה-50 לעיתון "דבר". ב-1964 מונה לעורכו הראשי של "דבר השבוע", שרבים רואים בו את המגזין המודרני הראשון בישראל. במאמר שעסק בסגירת "דבר" כתב אדם ברוך בזמנו: "בלי 'דבר השבוע' לא יכולה היתה להיות כאן עיתונות-מגזינית טובה. כי 'דבר השבוע' היה אב-מייסד של עיתונות זו, ובפועל היה המגזין הראשון של העיתונות הישראלית... אולי לא היתה מאז תופעה כתופעת העורך אוהד זמורה, שהספרות היתה לו בית ולא קישוט או אפקט".

באמצע שנות ה-60, כאשר הוצאת "מחברות לספרות" נקלעה שוב למצוקה כלכלית, נקרא זמורה פעם נוספת לסייע לאביו. בשנת 1973 הקים את הוצאת הספרים "זמורה ביתן מודן". בשנת 1986 רכשה "זמורה ביתן" את הוצאת "דביר" (שנוסדה באודסה מאה שנה לפני כן), ואהד זמורה נעשה בפועל לעורך הראשי של "זמורה ביתן", "דביר" ו"מחברות לספרות". 

בין השאר יצאו ב"זמורה ביתן" שבניהולו ספריהם של פיליפ רות, סול בלו, ו' ס' נאיפול, ג' ר' ר' טולקין, היינריך בל, מילן קונדרה וירוסלב האשק. בספרות העברית ניתן לציין את חנוך ברטוב, משה שמיר, אהרן מגד, שולמית הר-אבן וס' יזהר.

"אוהב ספר מובהק"

שמעון פרס, מכר ותיק של אהד זמורה, אמר ל-ynet: "הוא היה איש ספר מיוחד במינו. מוציא לאור, בן של מוציא לאור, שהמשיך את המורשת בהתלהבות ובאהבה ובכשרון שאין דומים להם. תרומתו לספרות ולהפצתה - מקורית ומתורגמת - נעשתה בטוב טעם, בראייה רחבה ובידע עשיר. פרט לזה הוא היה אדם נפלא וחבר נהדר, וקבלות הפנים שעשה עם יציאת הספרים לאור היו תמיד חוויה. התרומה שלו לתרבות ישראל ולספרות ישראל היא בלתי נשכחת. אני מבכה את מותו, מותו של ידיד נפש, מותו של איש שחשבונו יהיה חשבון של שאר רוח".

הסופר אהרון מגד, שפגש בזמורה עוד בימי "דבר" ולאחר מכן בהוצאת הספרים, מספר: "הוא ירש מאביו את היחס שלו לספרות - יחס של כבוד לספרות ולסופרים. הוא ראה את הסופרים כבני חבורה נבחרת. הוא לא חסך מהם את הכבוד ודאג שידברו על ספריהם. הוא לא היה רק מנהל - הוא קרא את כל הספרים, גילה אהבה כלפיהם וביקש לטפח את ספרות המקור. אני חושב שהוא התייחס לספרות המקורית כיום כחלק רציף מהקלאסיקה העברית בכלל. הוא היה ג'נטלמן, ואף פעם לא שמעת ממנו משפט תקיף או גס".

הסופר חנוך ברטוב, שהוציא אחדים מספריו בהוצאה, אומר: "אני חש אובדן אישי גדול. הוא היה לא רק מו"ל שהוציא ספרים. הוא היה אוהב ספר מובהק. בתקופה שהוצאתי את ספרי אצלו, אני לא זוכר אהבה ומסירות כזו לספר. אני חש שעולם המו"לות העברי איבד אדם יקר. אני לא רוצה לומר שהוא היה יחיד, אבל רבים כמוהו ודאי לא היו. ואני מרגיש גם אבידה אישית - הוא היה אדם נהדר, שביתו הפרטי היה מלא ספרים, איש ספר מובהק, אדם יקר מאוד".

המאייר דני קרמן: "אוהד היה איש הספר האולטימטיבי. הוא שינה בארץ גם את פני העיתונות וגם את פני המו"לות. אוהד היה מיזוג של אדם חם, חכם וסקרן. הוא העריץ ידע, ומי שהכיר את הידע שלו העריץ אותו. למרות שניחן בכישרון כתיבה יחיד במינו, אוהד לא כתב כמעט דברי ספרות מתוך צניעות שבהערכה של מי שמכיר ויודע כמעט כל דבר שנכתב בתחום הזה, אבל גם המכתב הפשוט ביותר שכתב היה מלאכת מחשבת של אדם רחב יריעה ותאב תרבות. מיותר להגיד שכאן והיום אין רבים כמוהו, אבל עצוב עוד יותר לחשוב שיש היום בארץ רק קומץ שמסוגל להעריך אדם כמוהו, שהחותם החיובי שלו על התרבות הישראלית נמצא כמעט בכל מקום שעדיין לא מתבייש במילים: 'ספרות ותרבות'. אהבתי אותו ואתגעגע אליו מאוד".