מספיק למרוח

 ההמצאות הטובות ביותר נולדות כפיתרון לבעיה ספציפית - תשאלו את שחר אבנט, תלמידה בת 15 וחצי מחטיבת הביניים "אמירים" שבכפר ורדים. בשנה שעברה היא יצאה לטיול מטעם הצופים, שבמהלכו חשקה כדרכם של מתבגרים בריאים בפרוסת לחם בשוקולד למריחה. ואולם, אוי לצרה, חסרונו של סכין מריחה הקשה על המלאכה וגרם ללכלוך. בעודה נמרחת ומסתבכת, פינטזה אבנט על ממרח שוקולד שיבוא בצורת פרוסות דקות, ממש כמו גבינה צהובה פרוסה, ללא צורך בסכין למריחה.

למרבה המזל, אבנט חברה בפרויקט "יזמים צעירים", שבמסגרתו היא ותלמידים נוספים מבית-ספרה התבקשו להמציא מוצר שאינו קיים בשוק. עשינו סיעור מוחות. העלינו את כל הרעיונות שיש, כולל המופרכים ביותר, משחזר שמוליק צ'אושו, שמנחה את הקבוצה בהתנדבות. הוא שירת בצהל 23 שנים, פרש לגימלאות וכיום הוא מהנדס מכירות ומנהל תוכניות בחברת "סייקלון מוצרי תעופה".

בפני קבוצת היזמים הצעירים הוצגו רעיונות לשמונה מוצרים. השלב הבא היה לבחור מביניהם את השלושה שלהם את הסיכויים הרבים ביותר להופך למוצר תוך שנה. המוצר הראשון שעלה לשלב הגמר היה נעלי בית שניתן לחמם במיקרוגל. המוצר השני היה קוביית קרח בצורת מקל דקיק, שניתן להחדיר לבקבוק מים שאותו רוצים לצנן. המוצר השלישי היה פרוסות השוקולד של אבנט, מצרך אותו כינו הילדים פרוסוקולד.

"חילקתי את הכיתה לשלוש קבוצות", ממשיך צ'אושו. "כל קבוצה קיבלה קריטריונים מאוד ברורים לבחון את הסיכוי של כל מוצר להצליח, על-פי מתן ציונים לפרמטרים כמו הביקוש אליו, מחירו והאפשרות לייצר אותו בקרבת הכפר. המוצר שקיבל את הציון הגבוה ביותר היה ה'פרוסוקולד'".

כיום המוצר כבר נמצא על המדפים, אם כי שמו פשוט יותר: "פרוסות שוקולד חלב". המוצר פונה לקהל יעד של ילדים, אולם את הרכישה מבצעות האמהות, שהן אלו שפוקדות את המרכול. השאלה הגדולה שמלווה את החדרת המוצר היא האם יופנם המסר השיווקי שפרוסות השוקולד מהוות תחליף פחות מלכלך לממרח השוקולד.

"בחיים לא חשבתי שזה ייצא לחנויות. נראה לי שאני הייתי הכי פסימית", גורסת אבנט. קבוצת התלמידים מכפר ורדים התנסתה בניהול חברה. הם הקימו את חברת קידס קאט והמשרות חולקו על-ידי בחירה והצבעה דמוקרטית לכל תפקיד. הישיבות נערכו בהנחיית המנכלית אבנט, כשמזכירת החברה אחראית על התיעוד. לכל פגישה יש סדר קבוע מראש ולכל נושא נערך דיון בהשתתפות כל חברי הקבוצה.

מאחר ולא היה ברשות הנערים מפעל לייצור שוקולד, הוחלט לפנות לחברה שמתמחה בייצור ממתקים ולבקש ממנה לייצר עבור החבורה את המוצר. צ'אושו פנה לעומר פלום, מנהל התפעול של חברת הממתקים של עלית, שהפנה אותו לחיים פלגי, הטכנולוג הראשי של תחום השוקולד בעלית ממתקים. בפגישה שהתקיימה בתחילת השנה, הבהיר פלגי לצ'אושו שמוצר דומה עלה בסיעורי מוחות במסגרת החברה והוסיף שמוצר דומה קיים בחו"ל. פלגי החתים את צ'אושו על מסמך משפטי, בו הוא מוותר על זכויות היוצרים על המוצר. לאחר מכן, פלגי נפגש עם הנערים, שתיארו לו איך המוצר צריך להיראות.

על-פי הרעיון המקורי, דפי השוקולד היו אמורים להיות גמישים, כמו פרוסות גבינה צהובה, אבל פלגי הבהיר שדרישה זאת בלתי אפשרית לביצוע. "אין לנו אפשרות לעשות מוצר גמיש בשוקולד אמיתי, כי חמאת הקקאו אינה מאפשרת זאת", אמר, ובדק היכן ניתן לייצר את המוצר בצורה ניסיונית. "כשהגיעה אליי קבוצת הנערים הנלהבת הזאת, אומר פלגי, נשביתי בקסמם והוקסמתי מהלהט שלהם, מההתלהבות".

"החלטתי שאני רוצה לעזור להם. הרווח לחברה לא היה שיקול שהנחה אותי". עלית החליטה לייצר את הפרוסות במפעל בנצרת-עילית על קו ייצור של מטבעות שוקולד. המוצר בא לעולם בפרוסות דקות שבאמצען חריץ - המלצה של הילדים שחשבו שכך יהיה קל יותר לשבור את הפרוסה לשתי פיסות שיתאימו ללחמניה מאורכת. אנשי הקבוצה הוזמנו לראות את הייצור ולעזור באריזה. יוצרו בין

200 ל-300 קילו שוקולד, שנארזו ב-720 אריזות.

הסחורה ניתנה לנערים ללא תמורה. הם לקחו את הארגזים והתחילו בהפצת המוצר. הפרוסות שווקו בחטיבת הביניים שבכפר ורדים, במרכז המסחרי בכפר, במקומות עבודה באזור ובחנות מתנות לילדים בחיפה. השיווק התבצע בשתי צורות: באריזה שהכילה שבע פרוסות שוקולד ובלחמניה או פיתה שהכילה פרוסה בודדת. בסך הכל, הילדים הרוויחו ממכירת המוצר 3,480 שקל, ש-2,500 מהם נתרמו לעמותת משאלת לב. עלית התחילה לייצר את המוצר באופן מסחרי בתחילת אוקטובר.