הגוואטמלי שהציל את השנה

תרגום השנה: "הסימפוניה הגמורה"

רגע לפני סוף השנה האזרחית מגיע אלינו "הסימפוניה הגמורה" (מספרדית: טל ניצן קרן), קובץ סיפורים קצרצרים שהוא יצירת מופת של דיוק עילאי, לא פחות ואין יותר. אאוגוסטו מונטרוסו הוא הסופר הגוואטמלי החשוב ביותר במאה העשרים, ומי שעיקר פרסומו בא לו דווקא מסיפור קצר אחד, בן שבע מילים במקור (חמש, בעברית). "הדינוזאור" מכיל אך ורק את המשפט הבא: "כשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם." על המשפט האחד הזה כתב מריו ורגס יוסה פרק שלם ואין כמוהו להבלטת כישרונו המיוחד של מונטרוסו, לומר כל כך הרבה בכל כך מעט.

בין אם הוא עוסק בדמותו של סופר שלא כתב מימיו ולו מילה אחת ובין אם הוא עוסק באופנים שבהם ניתן להיפטר מחמש מאות ספרים מיותרים בספריה גדושה, ניכרת במונטרוסו השפעתם הרבה של כותבים כבורחס וקפקא (אותו הוא אף מזמין לארוחה שאליה אינו מצליח להגיע לעולם). אך במקום לכתוב "כמו" הוא מציב את עצמו בעולמות סגנוניים הדומים לאלו של מקורות השראתו ומנהל בתוכם סיפורים שהם כולם שלו. כל זה, כמובן, תוך שמירה על תמציתיות מפחידה מעט לפרקים, מאחר שמלוא השפעתו של הסיפור מעולם אינה מכה בקורא בעת הקריאה עצמה, שעשויה לארוך לא יותר מהרף עין, אלא לאחריה, כמין גל הדף הבא בעקבותיה של פצצה מסנוורת. כל האמור לעיל הופך את קובץ סיפוריו של מונטרוסו למכרה של יהלומים מלוטשים וכל מילה נוספת מיותרת בהחלט.

ומסביב: קשה, קשה

ובניגוד גמור להנאה שמזמן תרגומה המדויק והמלוטש של טל ניצן קרן, "זכינו" גם השנה למבול של ספרים טובים המתורגמים רע. יכול להיות שהוצאות הספרים סומכות על כך ששפתו של הקורא הממוצע כבר נידלדלה עד כדי כך שהוא בכל מקרה לא ישים לב לאנשים שלוקחים טיסות, מעליות ונשימות עמוקות או מכים את הדרך, אבל סביר יותר להניח שהן עצמן לא מבחינות בשיבושים.

כך חודרות להן מבעד לסדקים אי התאמות (לאחרונה ראה אור "ארמון הזכוכית" של אמיטאב גהוש, רק שב"כרומוזום כלכותה" שלו, שם משפחתו הוא גוש), טעויות תרבותיות (ספר"Psalms" אינו "פסאלמס", כי אם ספר תהלים) וסתם שגיאות ("The patience of job" אינה "סבלנות לעבודה", כי אם סבלנותו של איוב). שתי הדוגמאות האחרונות נלקחו מיומנה של עורכת תרגום למודת סבל, אך ברוב רובם של מהמקרים, נופל קו ההגנה האחרון העומד בין המתרגם הלא-מספיק-מיומן לבין הקורא, בהיעדרם של עורכי תרגום מקצועיים או עורכים לשוניים העושים את עבודתם נאמנה. כל שנותר הוא לשיר, כפי שעושה קלינטון ב"בחזרה לאינשאוון" של ג'וזף אוקונור, שראה אור בהוצאת "זמורה ביתן", "תפסיק. די. חשוב על המחר." (עמ' 43), או לחילופין "don't stop thinking about tomorrow". אולי מחר יהיה טוב יותר, בשנה הבאה.