מה יעשה רמטכ"ל הגון?

מכל בכירי מערכת הבטחון והמדיניות, כדאי במיוחד לעקוב אחר התבטאויותיו של הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון. יש אצלו שילוב יוצא דופן: מצד אחד הוא ישיר וישר, אומר את אשר על לבו (ונכשל לעיתים בצפיית תגובות הפורום שבפניו הוא מדבר, לרוב כשמדובר באנשי תקשורת). מצד שני, הוא מאמין לגמרי בכך שאם קוראים לדברים בשמם, עברנו כבר חצי הדרך לפתרון.

על קיר חדרו של יעלון בלשכת סגן הרמטכ"ל היה תלוי שיר של אלתרמן, שתמציתו היא שדרכו היחידה של השטן לגבור על המטרד ששמו ישראל, היא אם יבלבל את רוחו "ושכח כי עמו הצדק". בוגי מאמין מאוד בצדק, וקנא לצדק של הארגון שבראשו הוא עומד. כל אלה תכונות משובחות, נדירות למדי בדרגים מקבילים אצלנו.

בשבועות האחרונים חוברות התכונות האלה ומפיקות מפי הרמטכ"ל כמה אמירות חשובות. אין להטיל ספק בכנותן, אבל דווקא משום כך הן מגלות באיזה עולם של הכחשות, חצאי אמיתות וערפל מכוון הוא וצבאו מתפקדים. תחילה התגלו חילוקי הדעות שלו עם הדרג המדיני בדבר "היד החזקה" חסרת האבחנה בשטחים. עכשיו באה ההופעה שלו בפני ועדת החוץ והבטחון והמחישה בעיות עמוקות עוד יותר.

"חלק מהמאחזים הוקמו על-ידי הרשאה של הדרג המדיני, ולאו דווקא בהתאם לחוק", אמר בוגי, וחשף במשפט אחד את השקר המוסכם של המאחזים. כפי שאמר גם אביגדור ליברמן, אף אחד לא גורר קרוואנים ומותח חוטים וקווי מים באישון לילה ובלי ידיעה.

המאחזים הוקמו בידיעה ובהרשאה של הדרג המדיני – כל דרג מדיני, של הליכוד ושל העבודה ושל שניהם יחד – ותוך קריצת עין הדדית, לפיה אפשר יהיה לומר שאין התנחלויות חדשות ומצד שני להתיישב על כל גבעה. צה"ל ממילא יאבטח, המשטרה לא תבוא לפנות, הממשלה תעשה כאילו רק בשביל לרצות את האמריקנים. כל זה, כמובן, נכון כבר הרבה שנים, ומעלה את השאלה איפה היו יעלון ועמיתיו כשהדברים קרו בפועל.

"הבעיה אינה של החיילים בשטח, אלא הכלים שעמם שלחנו אותם לבצע את המשימה. שלחנו אותם למנוע טרור, לא לפזר מפגינים", אמר בוגי על הירי ליד גדר ההפרדה. אמר אמת, אבל לא התייחס לבעייה הגדולה המכילה את הבעייה הקטנה: צה"ל, בראשותו ובראשות קודמיו, מקבל עליו משימות כיבוש ושיטור שאינן מכפי טבעו. עצם המנטליות, הציוד, ראיית העולם של צבא נוגדות את המשימות האלה. הן עולות לו לא רק בתקריות מקומיות, אלא בשחיקה מתמשכת, הרת אסון, של יכולתו וערכיו – שחיקה שכל קצין שלא נעמד על רגליו האחוריות ולחם בה, כל מפקד שאמר "אם אנחנו לא נהיה כאן יהיו כאן גרועים מאיתנו" וכל רמטכ"ל שהודיע ש"צה"ל אינו בוחר את משימותיו" נתן לה יד, רובם מתחושה של חוסר ברירה.

ואחרי האמיתות האלה, חייב לנו יעלון עוד הסבר אחד: מה הוא מתכוון לעשות בעניין, פרט לאמירת האמת. רמטכ"ל איננו מבקר המדינה. זהו התפקיד הביצועי הראשון במעלה בישראל. דווקא בגלל יושרו ודבקותו באמת, צריך בוגי להתייצב בפני השאלה הקשה, שלא היינו מעלים כלל בפני חלק מקודמיו: בעולם שבו הממשלה נותנת הרשאה להפר חוק, מקיימת מדיניות מזיקה ושולחת את צה"ל למשימות לא לו, מה יעשה רמטכ"ל הגון.