מתי הטרדה מפסיקה להיות וירטואלית?
האם הטרדה של גולש שנשארת בגבולות האינטרנט בלבד היא עבירה על החוק? כן, כאשר נחשפים פרטים על הזהות האמיתית של המוטרד, קבע בית המשפט
האם הטרדה של גולש על ידי גולש אחר היא עבירה על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת או מותרת במסגרת כללי המשחק המקוונים, המערבבים לא אחת פנטזיה ולשון חריפה עם מציאות? בית משפט השלום בתל אביב דן היום (ד') בשאלה המרתקת הזו, וקביעותיו מעניינות לא פחות.
הפרשה החלה לפני כמה חודשים, כאשר ת', בחורה בת 27, החלה להשתתף באחד הפורומים באתר "תפוז" העוסקים בסקס. חברי הפורום אף נפגשו פעמיים פנים אל מול פנים, ובעקבות המפגשים האלה החלו שלושה מחברי הפורום לאיים על ח' ולהטרידה ללא הרף בפורום ובחדרי צ'ט בתפוז, במטרה לסלקה מהקהילה.
ת' ניסתה להתחמק מהמטרידים כאשר פתחה בלוג (יומן אישי) משלה באתר והעבירה את פעילותה אליו, אך ההטרדות נמשכו, כאשר אותם גולשים אף הצליחו לברר את פרטיה האמיתיים של ת' ושילבו את שמות הוריה בהכפשותיהם. היא התלוננה כמה פעמים במשטרת ישראל, אך המשטרה לא עשתה דבר, לדבריה. מאחר ופניותיה להנהלת "תפוז" גם לא זכו לתגובה הולמת, לטענתה, פנתה ת' לבית המשפט והגישה בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת באמצעות עו"ד אביב אילון ממשרד אילון אגרט ושות', המתמחה בדיני אינטרנט ומחשבים.
על פי הבקשה שהגיש עו"ד אילון, המטרידים הכפישו את שמה של ת' ורמסו את כבודה ושמה הטוב. הם גרמו לה לחשוש לביטחונה האישי, פגעו בשלוות חייה ופגעו קשה בפרטיותה. עורך הדין אילון הזכיר בבקשה מקרים קודמים של הטרדה וירטואלית אשר הובילו לפגיעה פיזית, כדי להמחיש את גודל הסכנה שניצבת בפני התובעת.
ניסיון להפריד בין דמויות וירטואליות למציאות
המשיבים, באמצעות עו"ד נועם לאור, ביקשו מבית המשפט לדחות על הסף את הבקשה לצו, לקבוע כי היא קנטרנית, ולחייב את המבקשת בהוצאות משפט. לטענתם, ת' היא שרמסה את זכויותיהם הבסיסיות ופגעה בכבודם, בשמם הטוב ובפרטיותם. על פי התגובה, השלושה מעולם לא ניסו לחצות את הגבול המפריד בין העולם הווירטואלי לממשי. "דווקא המבקשת, באמצעות הפנייה לבית המשפט, היא זו שהרימה את מסך האנונימיות אשר הפריד בינה לבין המבקשת", נטען.
עו"ד לאור כתב בתגובתו, כי ת' מתייחסת בתלונותיה לדמויות וירטואליות אשר פגשה אך ורק בעולם וירטואלי, ולכן, כל טענותיה מופנות לדמויות אלה ולא לשלושה הגולשים שעומדים מאחוריהן, לכאורה (כלומר, נעשה ניסיון להפריד בין הגולשים לייצוג הווירטואלי שלהם ג.מ.). "...העוסקים בדבר...נוטים להקנות לעצמם דמויות וירטואליות שכל קשר בינן לבין עולם המציאות מופרך לחלוטין. ייחוס אמירות שנאמרו כביכול על ידי הדמויות הווירטואליות לאדם בעולם האמיתי שמפעיל את אותן דמויות וירטואליות, משמיט את הקרקע לכל פעילות אנונימית וירטואלית המתרחשת באמצעות האינטרנט".
הפורום כתיאטרון
תגובת המשיבים משווה בין ההשתתפות בפורום למשחק בתיאטרון: "היעלה על הדעת כי שחקן המגלם את דמותו של המלט יהיה חשוף לכל סוג של תביעה כנגדו, בשל העובדה כי רצח את פולוניוס?". כלומר, אין דינה של התבטאות בפורום כדין התבטאות בנסיבות אחרות, על פי המשיבים.
מאחר וההטרדה התרחשה רק בתחומי האתר תפוז, המשיבים טענו כי אם ת' "הייתה חפצה באמת ובתמים בהפסקת ההטרדה, הייתה יכולה להחליף את הדמויות הווירטואליות אותן היא מפעילה, ובכך למנוע מהמטרידים הפוטנציאליים להמשיך ולהטרידה..." ותהו "מדוע היא מתעקשת לקרוא את אותן הודעות (מטרידות) שוב ושוב, שהרי אין היא אנוסה לעשות זאת ובוחרת היא מרצונה החופשי".
"לא אחת נחצו הקווים בין הווירטואלי לממשי"
שופט בית משפט השלום, טל שחר, אישר היום הסדר בהסכמה בין הצדדים, מבלי שאיש מהם יודה בעובדות או בטענות של הצד השני. על פי ההסדר, המעורבים בפרשה "יימנעו מאמירות ופעולות, מעשים ומסרים, בעל פה, בכתב, בטלפון או באינטרנט, אשר יש בהם הטרדה, הטרדה מאיימת, הצדקה, איום, העלבה, הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות או פגיעה בשלוות החיים של האחר או מעקב פיזי".
"לא בחופש הביטוי עוסקת הפרשה הנוכחית ואף לא בחופש הפיתוי, אלא בחציה בלתי רצויה של הגבול בין מותר לאסור, בין כתיבה לגיטימית לבין הטרדה ואיום משתמעים", הוא קבע.
"איש מהצדדים אינו נקי כפיים"
השופט שחר מתח ביקורת על הנהלת הקהילות באתר "תפוז", על אף שלא הייתה צד בתיק, על כך שהתירה "כתיבה חוזרת ונשנית באופן כה מעליב ובמסר מיני בוטה ומכוער כל כך, לרבות תיאורים של אונס קבוצתי שיבוצע תוך ביזוי הקורבן והשפלתו". עם זאת, הוא קבע כי "נראה כי איש מהצדדים לא נקי כפיים בעניין הזה", על אף שהדגיש כי אין להשוות בין חלקם הרב של המטרידים להסלמה לחלקה המועט של ת'.
הגבול בין העולם הווירטואלי לממשי
על פי השופט שחר, כאשר מוסר מסך האנונימיות בין הגולשים, או אז יש חשד לביצוע עבירות בעולם "האמיתי" ולא מדובר בהצקות שהן חלק מעולם "דימיוני". לדבריו, אילו מסיכת ההשמצות הייתה נשארת בתוך העולם הווירטואלי בלבד, היה הטיפול בפרשה מוטל על הנהלת הפורומים בלבד, אך "משום שבעידודה או ביוזמתה או בהסכמתה של הנהלת הפורום קוימו שני מפגשים של גולשים בפורום, ודווקא משום שפרטים מזהים אמיתיים נחשפו בפורום, בכתובים...לעין כל, וכשהמסר של חלקם הוא אכן לכאורה מאיים או מטריד או מציק או משפיל, כי אז לא בהצגת המלט עסקינן ולא בתחרות ספורט טהורה, אלא בפלישה בלתי ראויה ובלתי רצויה של העולם הווירטואלי לתוך העולם המציאותי...ברור שהחוק פורש את כנפיו על מקרים כאלה, בהם לא מדובר בתקשורת גרידא בין דמויות וירטואליות בעולם דימיוני אלא רב שיח בו נחשפים פרטים אישיים של גולשים".
גלישה מהווירטואלי לממשי
על פי קביעת השופט, כאשר מתבצעת "גלישה" מהעולם הווירטואלי לממשי, החוק למניעת הטרדה מאיימת חל גם על הרשת ואינו מיועד רק למקרה הקיצוני והחמור של פגיעה בגוף או של חשש מפגיעה פיזית, אלא גם למקרים של פגיעה בשלוות חיים, בפרטיות, בחירות ובזכאות שלא להיות מאוים איום כלשהו, כולל הצקה, התחקות מטרידה, חדירה לפרטיות, חשיפת פרטים אישיים.
"תוכן הכתיבה מלמד כי הכותבים עצמם גרמו להתערטלות העולם הווירטואלי ממחלצותיו הדימיוניות, ולחשיפתו לחוקי העולם הממשי, שכן העולם הווירטואלי אינו מאפשר לבצע בו עבירות או מה שנחזה כעבירות או עוולות על שוכני העולם הממשי", כתב השופט שחר, "...לטעמי, ד' האמות של העולם הווירטואלי מסתיימות במקום בו הן פולשות לד' האמות של העולם הממשי של אדם אחר".
יש לציין, כי קביעה זו, המעניקה לכאורה חסינות לגולשים המבצעים עבירות כל עוד הם מסתתרים מאחורי כינויים וירטואליים ולא חושפים את זהותם "האמיתית", מנוגדת לפסקי דין אחרים, בהם פסק הדין במשפטו של טוביה סער, בו קבע בית המשפט כי השימוש באצטלת האנונימיות ברשת אינו מצדיק מעשים בלתי חוקיים.
לפנייה לכתב/ת 
הטרדה ברשת. היכן עובר הגבול?
מומלצים
