בייג'ינג: קונים בלבד

מוניות לנמוכים בלבד

ההבדלים בין נסיעה עם נשיא לבין נסיעה במונית בבייג'ינג, עצומים: כאשר נוסעים בשיירה ההיא, לא חשים במרחקים העצומים ובזמן הרב הנדרש להגיע ממקום למקום במגה-עיר הזאת. לעומת זאת, קפיצה במונית מהמלון שבאזור כיכר טייננמן אל אחד מאתרי הקניות הפופולריים שמיד נגיע אליהם, היא עניין של שעה ולעתים שעה וחצי, ממש כמו לנסוע מבאר-שבע לקניות בתל-אביב. יחי ההבדל הקטן.

בואו ניתן למספרים לדבר: שטחה של בייג'ינג הוא 17 אלף קמ"ר, לעומת 22 אלף קמ"ר המכסים את כל מדינת ישראל. זמן, כאן, הוא פועל מוכתב של טווח היעד ועומס הפקקים. וקחו בחשבון שרוב מרכזי הקניות נסגרים לקראת 8 בערב. דקה אחרי, תיתקלו רק בשוטרים או בפקחים עירוניים חמורי סבר.

הסיבה לפקקים נעוצה בתהליך הצמיחה האדיר שעובר על המעצמה המתעוררת. העשור האחרון היה ועודנו עשור של תנופה עצומה בסין כולה ובבירה בייג'ינג, וזה ניכר בכל פינה ועל כל צעד ושעל: גורדי-שחקים ובהם משרדים מבהיקים, נוצצים בזכוכית כחולה; מגדלי מגורים לעשרות; מלונות פאר הניצבים כחומות בטון ומתכת לאורך שדרות רחבות-ידיים. העיר הזאת, שעד לפני עשור עוד דיוושו רוב תושביה על אופניים, הפכה לפקק אחד גדול בחלק ניכר של שעות היממה.

חצי נחמה: נסיעה במונית כאן עדיין זולה להפליא (50 יואן לשעת נסיעה - 25 שקלים בלבד). אגב, המוניות פיצפוניות לרוב, מתאימות אולי לגמדים ישראלים או לסינים ממוצעי קומה. בשביל מי שסוחב עליו יותר מ-165 ס"מ - סיוט זה לא מלה. הנהגים, אגב, כלואים בתוך סורג מרובע וקטן, בעקבות דקירה של נהג לפני שבע שנים. אז לדקור כבר אי אפשר, לא משנה שתמיד אפשר לתקוע כדור באיש שמאחורי הסורגים...

בחן את הנהג

מרכזי הקניות, כמו גם המרכולים, בבייג'ינג, נפתחים כבר ב-8 בבוקר. כיוון שההיצע עצום והמרחקים בין מרכז למרכז גדולים, מוטב להשכים קום. אפשר וגם מומלץ להמיר דולרים במלון, אין מה לחפש בחוץ. השער כיום הוא כ-8.2 יואן לדולר (יואן שווה כחצי שקל).

הערה חשובה לפני שיוצאים לדרך: האנגלית היא מצרך נדיר ברחובות בייג'ינג. גם נהגי המוניות המקומיים, שחלקם לא קוראים אפילו את שפתם, המנדרין, לא מכירים בדרך-כלל את השפה המוזרה הזאת שבה מדבר ג'ורג' בוש. לכן, לפני שיוצאים מהמלון, בקשו מפקיד הקבלה דובר האנגלית לכתוב לכם על גבי פתק בסינית את שמו של השוק אליו אתם מבקשים להגיע. הציגו את הפתק לנהג בצורה הפוכה. אם הוא יהפוך אותו לצד הנכון, סימן שהוא קורא מנדרין ויש להניח שיוביל אתכם ליעדכם. אם הוא לא הופך אותו, אתם עלולים לבלות חמש-שש שעות ברחובות העיר הענקית והפקוקה הזאת, בתחושה איומה של חוסר אונים.

קדימה, החוצה.

תגי עור להוכחת מקוריות (חחח...)

השוק המפורסם והמומלץ ביותר בבייג'ינג (לפחות בכל הקשור לישראלים ולאורחים הזרים של העיר) הוא שוק הפנינים. בשפת המקום - הונג צ'יאוו שצ'אנג. זהו בניין ענקי, הומה אדם ורעשני, אפוף ריחות וצבעים שילוו אתכם עוד זמן רב אחרי שתעזבו. השוק קיבל את שמו בזכות הקומה העליונה שלו, שבה יציעו לכם תכשיטים ופנינים (עאלק פנינים) בזיל הזול.

בין לבין אתם מוזמנים לנוע על מדרגות נעות בין שבע קומות עמוסות כל טוב. למשל, שעונים (מזויפים כמובן) שנושאים את שמות כל המותגים החמים בעולם. אפשר לצאת משם עם ברייטלינג מפואר או עם רולקס מוזהב במחיר של 120 יואן (כ-60 שקלים). השעונים האלה לא רק נראים בדיוק כמו האוריגינלים, הם גם עובדים. אם תתעקשו יספקו לכם גם תגי-עור שיוכיחו שמדובר בשעון מקורי ולא בזיוף (חחח...).

בקומה אחרת תוכלו להצטייד בחולצות 'טימברלנד' ו'פולו' שלא ברור אם הן מזויפות או מוברחות, אבל גם אחרי מישוש וכיבוס וגיהוץ לא חשים בהבדל בינן למקור. אחרי התמקחות נאותה תוכלו לרכוש חולצה איכותית כזאת תמורת 40 יואן (20 שקלים בלבד). שווה בהחלט. במו עיני ראיתי ישראלי שכבר היה בבייג'ינג כמה וכמה פעמים רוכש 30 חולצות כאלה ויוצא כלעומת שבא.

מתפתל ומאוד מסריח

לעונדי העניבות מומלץ להצטייד כאן בכמה חתיכות. הן איכותיות (וזולות). אחד מבכירי המשק הישראלי שהתלווה לביקור הנשיא בסין סיפר לי שרכש עניבות דומות בניו-יורק, במחיר מציאה של 30 דולר האחת. בשוק הפנינים הוא שילם 5 דולר עבור עניבה לא פחות איכותית.

גם קומות מוצרי האלקטרוניקה והחשמל זולות להדהים. מצלמה דיגיטלית איכותית תנחת בידיים שלכם תמורת 800 יואן ופחות (אחרי התמקחות). בגדי נשים? בגדי ילדים? מפה ועד מונגוליה. רק תכינו איזה שש, שבע, עשרים מזוודות. הורים לזאטוטים ימצאו בבניין הצמוד לשוק הפנינים מבחר עצום של צעצועי ילדים, בובות ומשחקים במחירי רצפה - החל משקל ישראלי אחד ועד 50-40 שקלים לצעצוע שבחנויות בישראל עולה יותר מ-300 שקל.

לבעלי חוטמים לא רגישים מומלץ לא להחמיץ ירידה אל קומת המרתף, שבו מציעים דייגים מקומיים את כל דגת ופירות הים: צבים, סרטנים, תמנונים, דיונונים, מה לא. מבחר עצום, מתפתל, ומאוד מסריח. 

זה זיוף, זה?

הכתובת הבאה שלנו, חובבי הרכישות הזולות, היא שוק יאשיו, המוכר יותר על ידי הישראלים בשם צ'ילין. מדובר בקומלפקס בן חמש קומות, דומה לזה של שוק הפנינים רק יותר קטן, יותר נקי ולא מדיף ריחות. הוא נמצא בסמוך לרחוב הפאבים של בייג'ין, סאן לי-טור, וגם הוא מלא כל טוב.

דוגמאות? מעיל עור מעולה (בדוק) ב-150 יואן, אחרי התמקחות עזה. מעילי רוח בהרבה פחות. מכנסיים של קלווין קליין ב-75 יואן. בדי משי וקשמיר במבחר עצום, כולל אפשרות להזמין במקום חליפות טובות במחירים שיזעזעו לטובה כל ישראלי מחויט. נעלי טימברלנד לא רעות בכלל (אם זה זיוף, מה זה אוריגינלי לעזאזל?) ב-75 שקל בלבד. נעלי ניו-באלאנס שנראות מצוין, ב-40 שקל. נעלי ואנס ב-60. שבועיים אחרי שקניתי, אני יכול להעיד שהנעליים - נעליים. לא נקרעו, לא התבלו, לא נעלמה סוליה.

אחרי שגמרתם עם יאשיו תציצו ימינה ותבחינו בחנות לממכר דיסקים ודי.ווי.די. קשה להאמין לאילו יכולות הגיעו הסינים החביבים בכל הקשור לזיוף, הן ברמת האיכות והן במהירות. תמורת 10 יואן בלבד (5 שקלים, זוכרים?) תוכלו לרכוש בחנות הזאת כל סרט חדש שיצא בשבועיים האחרונים בהוליווד: 'להרוג את ביל', 'דוגוויל' ו'המאטריקס' האחרון, באריזת פלסטיק שחורה ובעטיפת ניילון אטומה.

בדרך כלל הדיסקים טובים, אבל יש גם נפילות. במחירים המצחיקים האלה לא פלא שרבים מחברי המשלחת שלנו יצאו מהחנות כשבאמתחתם ערימות של סרטי די.ווי.די ודיסקים מוסיקליים של גדולי היוצרים בעולם.

שווקים נוספים: המשי, לידו, הנשים, העציצים

שוק המשי הוא עוד שוק במתכונת שני השווקים שהוזכרו כאן. היתרון של שוק לידו, מול מלון הולידיי אין לי-דואו, הוא שבניגוד למרכולי הענק האחרים הוא פתוח עד חצות הלילה. בפרוזדור הארוך הזה, העמוס דוכני בגדים, נעליים, חגורות ושעונים, תפגשו בין היתר את דיילות אל-על, בגיחת קניות קצרה שלא פוסחת על מעיל מרשים ב-60 שקל.

ליד שגרירות ישראל החדשה נמצא שוק הנשים, שבו מציעות מאות חנויות תכשירי איפור, בשמים ומכוני יופי. נשות השגרירות עושות שם מניקור מלא תמורת 10 שקלים. לא רחוק משוק הנשים פורח שוק ענק של צמחים ועציצים. מרתק לראות, לא מומלץ לסחוב למטוס.