שתף קטע נבחר
 

להסיר לחץ

אנחנו אוהבים הכל מהר. שעועית שלא הספקתם להשרות? חומוס? לא נורא. שעה במים, שש כפות סודה לשתייה, קצת אבקת אפייה ומלח והיידה - לסיר לחץ (סתם - שלא תעזו). שגיא קופר מביא טיפים ומתכונים לכלי הבישול הכי ישראלי שיש

באחד האמשים, ישבתי, חשבתי, הרהרתי והתחבטתי בשאלה הרת גורל: איזהו כלי הבישול, או המטבח, הישראלי ביותר שיש. מה הכי מתאים לאופי שלנו, או משולב כבר ללא עוררין בתרבות המטבחתית שלנו. נגיד שאם היה האירוויזיון של המטבח, את מי היינו שולחים לשם?

 

ככה מהזיכרון, בלי לפתוח ארון או מגרה, שלפתי בדמיוני את הידית הזאת עם הבוכנה, שמורידה כדורי פלאפל לסיר הטיגון. הסתכלתי עליה, ניסיתי לדמיין מנה פלאפל חם נוטפת טחינה, עם סלט וכרוב חמוץ, אבל לא. לא ממש. הידית הזאת לא מספיק מייצגת. קודם כל לא כולם עושים פלאפל, ושנית אי אפשר להכין בכלי הזה קציצות, שהן דבר הרבה יותר פופולארי בכל המטבחים בארץ.

 

אולי משהו שמשמש להכנת שניצלים, חשבתי. אבל מה? הפטיש המיתולוגי, עם הברזל המשובץ מצד אחד והעץ בצד השני? יכול להיות. פעם, בימי ילדותי, זה לא היה לא נפוץ לראות נתזי חזה עוף מעופפים בכל רחבי הסופר כאשר הגברת מבקשת מהקצב העייף והלא מגולח "אדון שפיצר? תעשה לי אותם בבקשה דקים דקים בסדר? ואני כבר חוזרת". אבל בשנים האחרונות התחלתי יותר ויותר לראות פטישים שטוחים - משטחי שניצלים כבדים - וקצבים עתירי חלוק לבן וכובע, עם סבלנות של ותיקי מלחמות התורים לכרוב שעובדים עם צלופן עבה לשיטוח מהיר, נקי (כמעט אמרתי "קליניקלי קלין") של חזות העוף היבשושיים. השניצל הוא ללא ספק המאכל הישראלי הלאומי, אבל הפטיש - לא הכלי.

 

לא הפטיש ולא הסכין (שיש לו הקשרים פוליטיים בטחוניים מאוד ישראליים, אבל בכל זאת לא), לא הטוסטר של ארוחת הבוקר הישראלית המפורסמת ואפילו לא מיבש החסה המסתובב. אז מה?

 

אחרי שהמשכתי קצת בהרהורי, אחרי שהרמתי כמה טלפונים, בתוכם אחד לשגרירות ישראל בבוליביה, כדי לשאול לדעתם, ואחרי ששלחתי כמה אימיילים, הגעתי למסקנה שכלי המטבח הישראלי ביותר הוא הסיר לחץ.

 

קודם כל, ישראל זה סיר לחץ, לא? כולם פה לחוצים, מזיעים, מקטרים ומעלי אדים. הביאו אותנו מכל מיני מקומות מוזרים, שמו יחד בשניים וחצי קילומטרים רבועים ואמרו לנו "תתאימו את עצמכם למצב". נכון, 'צפוף' מתאים גם לפחית סרדינים, אבל להם לרוב מורידים את הראש לפני השימור. אותנו דחפו ישר לסיר לחץ, שמו קצת מים וסגרו המכסה. ככה כמו שאנחנו, חלק מאירופה, כמו ישר מההקפאה.

 

אנחנו אוהבים הכל מהר. יש לכם שעועית שלא הספקתם להשרות שבוע? לא נורא. שעה במים, שש כפות סודה לשתייה, קצת אבקת אפייה ומלח והיידה - לסיר לחץ (שלא תעיזו - זה רק בצחוק!). רוצים פלאפל לערב ושכחתם לבשל חומוסים? שטויות, תביאו את הסיר לחץ. חמין? ג'חנון? הכל הולך. ומהר.

 

וכשזה כבר על האש, ומתבשל, אח, כמה כיף. "מה אתה מבשל את זה על אש כל כך גבוהה?", שאלתי ערב אחד את גדי, חבר שלי. "תראה כמה לחץ ממילא יוצא דרך השסתום. תוריד קצת את האש, תחסוך גז. לא יקרה כלום ויקח לך אותו זמן".

 

"זה טוב לזה, זה טוב", נפנף קצין התחזוקה במיל' בידו בתנועת 'יהיה בסדר, עלי'. "זה מוציא מהשועית את כל הרוע, והבשר של דודי עזרא חייב ריכוך מסיבי". אתם רואים? איפה מוצאים מוצרים וחומרי גלם באיכות גבוהה שמתאימה לסיר לחץ אם לא רק בארץ.

 

אחרי סבתא שלי ז"ל, שסיר לחץ מרובה ברגים ואומים אחראי לזה שאחרי 30 שנה ופיצוץ מסתורי סבא שלי החליף לה את המטבח, אמא שלי היא ללא ספק משתמשת הסיר לחץ הגדולה בעולם. כמו לסיר המתפוצץ של סבתא, גם לסיר לחץ של אמא נכנס הכל.

 

תבשיל קדירה? "בשביל מה לחכות? אני עושה בסיר לחץ". ירקות? "עשר דקות. לא יותר!" בשר? "אפשר גם ישר מהפריזר". ארטישוקים? "יצאו נימוחים" (מילה אחרת לרכים מדי). שיא השיאים? "כואבת לך הבטן מהארטישוק ירושלמי? לא יכול להיות! אין דבר. בפעם הבאה אני אבשל אותו בסיר לחץ!".

 

שנים היא בישלה בסיר של סולתם. כמה אטמים ושסתומים שהיא החליפה בסיר הזה, רק אלוהים ספר. כדי לקצר את זמן הבישול עוד יותר, היא עד היום מבשלת על הלהבה הכי גדולה, ובסוף הבישול, בניגוד לכל ההוראות המפורשות, היא שוטפת את הסיר במים קרים מתחת לברז. כשהסיר של סולתם היה בן 15, הפסיקו לייצר איזו גומיה. כשהוא כבר היה בן עשרים, אפילו לשוורצמן הזקן מהאחים שוורצמן בפינת בן יהודה כבר לא נשארו גומיות.

 

"גברת קופר, כבר אין ל'שיג פקונגים כאלה יותר. ת'מיני לי. כבר לא עושים. אין יותר. אפילו לא ב'מריקֶה".

 

"אדון שוורצמן, אמריקה? מה הם מבינים? אולי בכל זאת במחסן? למעלה? לא? אולי למטה? אולי ננסה אחד יותר קטן? או גדול?"

 

בהעדר פקונג מתאים, הסיר התחיל לאבד לחץ. בהתחלה הוא לחש, אחר כך נשף, ובסוף ירק קיטור כמו קטר תורכי מתחילת המאה. לאמא שלי לא נשארה ברירה אלא להסכים לנסות את סיר הנירוסטה האיטלקי הגדול, מתנה שקיבלה עשר שנים קודם, ועמדה במחסן שלה.

 

"למה לא החלפת עד היום?" שאלתי אותה.

 

"כי מה היה רע בסולתם?"

 

"כלום, הוא רק לא אטם, הפטנט שלו לא היה מוצלח וקשה לתפעול והוא היה כבד, והיה שני שליש נפח מזה".

 

"אתה רואה? וזה האיטלקי סיר גדול מדי ואיך הוא עובד בלי גומיה? זה נראה לך הגיוני בלי גומיה? וההוראות באיטלקית. למה הן באיטלקית?"

 

"הוראות? ממתי את קוראת הוראות?" הקשיתי.

 

"זהו, שזה באיטלקית, אז איך אני יכולה? זה סיר חדש שאני לא רגילה אליו ואולי צריך לקרוא את ההוראות?" היא שמחה עם הסיר החדש שלה. . ואתם חושבים שהסולתם שמור במחסן, לדורות הבאים? "יש לי הפתעה בשבילך," היא אמרה לי ממש אתמול, "אני עוד מבשלת בו. יש לי שני סירים לפעמים על הגז".

 

ולהלן כמה טיפים לבישול:

 

  • כשמקבלים מתכון, זמני הבישול מתיחסים לזמן שלאחר הגעת הסיר ללחץ מלא, אלא אם כן צוין אחרת.

 

  • אם בישלתם קטניות, כדאי לשים לב באופן מיוחד לניקוי השסתום, שעלול להסתם בקליפות.

 

  • אם תוסיפו כף שמן, היא תועיל למניעת היווצרות קצף בבישול שעועית.

 

  • אל תמלאו את הסיר יותר משני שליש.

 

  • זמנים: כל 1/2 ק"ג בשר אדום יקחו כ-10-8 דקות לבשר נא, 12-10 לבשר "מדיום" ו-15-12 לבשר עשוי היטב. עוף במשקל 1 ק"ג יהיה מוכן אחרי כ-10 דקות ואילו עוף של 2 ק"ג - אחרי 15.

 

  • על זה ירו בי כאן: אפשר לבשל מרק עוף בסיר לחץ. מביאים לרתיחה הרגילה ומורידים קצף, ואז סוגרים. חשוב מאוד לא לבשל אטריות בסיר לחץ, כיון שהן יתפרקו. בשלו אותן בנפרד והוסיפו למרק לאחר מכן.

 

  • דחוף לכם לפתוח את הסיר לפני הזמן? שטפו אותו במים קרים. בשום פנים ואופן אל תנסו לפרק השסתום.

 

צלי בסיסי בסיר לחץ

 

חומרים:

1 כף חמאה, או מרגרינה

2 ק"ג בשר לצלי

בצל אחד, פרוס

מלח ופלפל

עלה דפנה, שבור לשניים

1/2 1 כוסות מים

2 תפוחי אדמה בינוניים, חתוכים לקוביות גדולות ושמורים בקערת מים

2 גזרים, פרוסים

1 ראש סלרי קטן, קלוף

2-1 שיני שום

 

הכנה:

1. מחממים את השומן בסיר וצולים בו את נתח הבשר על כל צדדיו.

 

2. מוסיפים הבצל, המלח והפלפל ועלה הדפנה ויוצקים את המים. סוגרים את הסיר ומביאים ללחץ מלא. ממשיכים לבשל 45 דקות נוספות, על לחץ עדין, ובסוף נותנים ללחץ לרדת מעצמו.

 

3. פותחים את הסיר ומוסיפים לתוכו את יתר המרכיבים. מתקנים את התיבול אם יש צורך. מבשלים מחזור נוסף של 15 דקות.

 

שוקרוט בלחץ

 

חומרים: 

2 ק"ג צלעיות מעושנות

1 פחית כרוב חמוץ

1 כף קימל (כרוויה)

1 בצל, קצוץ

1 גזר, מקולף ופרוס

2 תפוחי אדמה, פרוסים

1 עלה דפנה, שבור לשנים

 

הכנה:

1. חותכים את הצלעות המעושנות לנתחים של שלוש-ארבע צלעות.

 

2. מסננים את הכרוב מהמים ושומרים את המים.

 

3. מניחים שכבות: מתחילים בתפוחי האדמה, מעליהם הצלעות ומעל הכרוב והבצל וחלק מהקימל. לסיום הכל מפזרים את הגזר ונועצים את עלה הדפנה.

 

4. מודדים את נפח הנוזלים של הכרוב החמוץ ומשלימים עם מים לנפח של כוס. יוצקים את הנוזלים, סוגרים את הסיר ומבשלים 15 דקות. הבשר ממש ינתק מהעצמות מאליו .

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סיר לחץ של טפאל. מוציא מהשעועית את כל הרוע
מומלצים