מנכ"ל א"ת קרני: תנו לנו עבודה והשלום יתקרב
ד"ר עבדול מאלכ אל ג'אעבר, לשעבר שר התמ"ת ברשות הפלסטינית וכיום מנכ"ל אזור התעשייה קרני, שהשתתף השבוע באירוע השלום של סטף ורטהיימר. "גדר ההפרדה היא פיתרון אנטי-כלכלי", אומר אל-ג'עבר, "מקומות עבודה לפלסטינים יתנו לכם ביטחון יותר מגדר של 100 מטר".
"תתנו לנו עבודה ותקרבו את השלום. תרעיבו אותנו ותקבלו 10 פיגועים ביום". זהו המסר העולה מדבריו של ד"ר מאלכ אל-ג'עבר, בעבר הממונה על תעשייה ומסחר ברשות הפלסטינית וכיום איש עסקים פרטי, מנכ"ל חברת פיידקו המפעילה את אזור התעשייה קרני בעזה.
ד"ר אל-ג'עבר, הגיע אתמול למפעל ישקר שבתפן, בגליל העליון, שם התארח אצל התעשיין הישראלי סטף ורטהיימר. אל-ג'עבר הגיע לרגל אירוע שאירגן ורטהיימר לאנשי עסקים, פוליטיקאים ופקידים בכירים מישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית, טורקיה וארצות הברית, לקידום שיתוף הפעולה הכלכלי בין העמים.
לאל-ג'עבר ולורטהיימר יש חזון משותף: ורטהיימר מדבר כבר שנים רבות על "תוכנית מרשל" מזרח תיכונית, שבה יוקמו פארקים תעשייתיים רב-לאומיים בישראל, בשטחים, בטורקיה ובירדן, ויביאו לשגשוג כלכלי שיקרב את סיום הסכסוך. אל-ג'עבר כבר הקים פארק בקרני שברצועה, ותכנן להקים פארק תעשייה דומה בכדורי שליד ג'נין כבר בשנת 99', אך פריצת האינתיפאדה טרפה את הקלפים, והפארק לא נפתח. במקביל, קרסה הכלכלה הפלסטינית, מרבית מפעלי התעשייה ברשות נסגרו, וגם הכלכלה הישראלית בצרות.
לפני ארבע שנים, כשהמצב הפוליטי היה רגוע והכלכלה בשני הצדדים פרחה, ניסית להקים פארק תעשייתי בכדורי ולא הצלחת. היום, אחרי כל מה שקרה, אתה עדיין מאמין שתצליח?
"אני מאמין בדיוק כמו שהאמנתי אז. קודם כל, יש אזורי תעשייה כאלה שממשיכים להתקיים עד היום. בקרני עובדים 1,000 איש, והם המשיכו להגיע לעבודה גם בימים הקשים ביותר. כשבנאדם צריך לפרנס את משפחתו הוא יעבוד. אנחנו מארחים באזור התעשייה חברות ישראליות כמו כיתן, והעבודה המשותפת היא התחככות חיובית של ישראלים ופלסטינים. זוהי הזירה היחידה כמעט שבה פלסטינים וישראלים נפגשים ועובדים יחד בשיתוף פעולה".
"מה שהשתנה, זה שאם אז היינו צריכים את אזורי התעשייה מאוד, היום אנחנו צריכים אותם מאוד מאוד מאוד. ואתם, הישראלים, צריכים אותם לא פחות מאתנו, מכיוון שחזרתם לשלוט בכל השטחים. כיום יש 55% אבטלה ברשות הפלסטינית. אתה מבין את משמעות המצב? אתם שולטים על אוכלוסייה של 3 מיליון אנשים, שרובם מובטלים".
"75% מהפלסטינים בשטחים נמצאים מתחת לקו העוני, הפלסטיני, וחיים מ-2 דולר ליום. אוכלוסייה ענייה יותר היא פחות רציונאלית. איפה בעולם האוכלוסייה גדלה בקצב כזה, כמו שהיא גדלה אצלנו? רק במקום שיש עוני מטורף. לאנשים אין מה לעשות, הם מיואשים ואומללים, אז הם עושים עוד ילדים.
"מדובר במעגל קסמים. כדי שהאבטלה אצלנו תרד, המשק הפלסטיני צריך לצמוח ב-8% לשנה. אנחנו חייבים לעשות משהו שישבור את המעגל. יש רק דרך אחת ליצור בבת אחת צמיחה בסדר גודל כזה: להקים מפעלים גדולים, כמו אלה שקמו בירדן, עם השקעה מאסיבית מבחוץ ואפשרויות לייצוא. אזור תעשייה משותף, כמו זה שקיים בירדן, יכול להעסיק 250 אלף פלסטינים.
אם זה לא יקרה, אנחנו בקטסטרופה, ואין לנו כאן תקווה משום סוג. העוני מצמיח טירוף, ואם הקטסטרופה תימשך, אז במקום פיגוע אחד ביום בתל-אביב, אנחנו נראה עשרה פיגועים בכל הארץ".
מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, מסכים אתך לגמרי לגבי נחיצות אזורי התעשייה, אבל הוא אומר שבצד הפוליטי הפלסטיני אין מי שיקים אותם, ומציע להקים אזורי תעשייה בניהול ישראלי מלא, כמו בארז.
"ארז נמצא בשליטה צבאית. משקיעים מחו"ל לא יבואו היום למקום כזה. אני לא מבין: מי ששולט בשטח הוא מת"ק (מינהל התיאום והקישור של צה"ל, המנהל בפועל את חיי האוכלוסייה הפלסטינית, ת.ג.). מה הפוליטיקאים שלנו קשורים להחלטה אם להקים פארק או לא להקים? ההחלטה כולה בידיה של ישראל.
אז למה המפעלים לא קמים? אין כסף, או שהשלטון הישראלי לא מעוניין?
"כסף דווקא יש. הרבה תעשיינים ישראלים, שלא יכולים להשקיע בישראל, היו יכולים לנצל את כוח העבודה הזול בשטחים, ורוצים מאוד להשקיע שם. אני גם לא יכול להגיד שהשלטון הישראלי לא מעוניין, כי בשיחות עם אנשי מת"ק, הם אומרים לנו שוב ושוב שהם מבינים כמה הנושא חשוב. אנשי מת"ק נמצאים בקשר יומיומי עם האוכלוסייה הפלסטינית. הם מבצעים מחקרים רבים על המצב, ואני מאמין להם, שהם באמת מבינים את מצבינו ותומכים בנו. אבל הבולדוזרים לא באים.
אז אולי הבעיה היא לא במת"ק, אלא בדרג הפוליטי שמעליו?
"אין לי מושג. אני מדבר עם אנשי מת"ק, כי הם אלה שנמצאים בשטח. אתה חושב שיש לי גישה לשרון, או למופז, שאני יכול לשאול אותם מה הם חושבים? היחיד שדיברתי אתו הוא שר התמ"ת, אולמרט, והוא תומך בנו. אני יודע שהמערכת הפוליטית בישראל עסוקה בדברים אחרים, בעיקר בגדר ההפרדה. אני יודע שאנשים בישראל אומרים, האינתיפאדה עלתה כך וכך מיליארדים, אז בואו נוציא כך וכך מאות מיליונים על הגדר ונסיים את האינתיפאדה. אבל גדר ההפרדה היא לא הפיתרון. הפיתרון הוא יצירת מקומות עבודה לפלסטינים. 100 מקומות עבודה יעשו מה שגדר של 100 מטר לא תעשה".
מה הסתירה בין גדר ההפרדה לאזור התעשייה? למה אי אפשר להקים גדר, ולהקים אזורי תעשייה, שאנשים יגיעו ויצאו מהם דרך הגדר?
"הגדר מנוגדת לעצם הרעיון של כלכלה מודרנית. הכלכלה של המאה ה-21 מבוססת על גבולות פתוחים, על שיתוף פעולה בינלאומי, על מוביליות ועל גלובליזציה. אתם עובדים עם הסינים והיפאנים, מורידים מכסים, מייצאים סחורות לכל העולם, ורוצים לבנות חומת בטון שתפריד ביניכם ובין השכנים הכי קרובים שלכם? הגדר פועלת נגד ההיסטוריה, ולכן היא תיכשל".
גם בין סין להודו יש גבול, וגם בין ישראל וירדן, והוא לא מפריע לקשרים המסחריים. סטף ורטהיימר, שהוא תומך נלהב בשיתוף פעולה כלכלי, אומר שאם יהיה גבול בין ישראל לשטחים תוכלו להחליט: אם אתם רוצים שלום, יהיו כאן שתי מדינות בשכנות נורמאלית, ואם לא, יהיה כאן משהו כמו צפון קוריאה ודרום קוריאה. במקרה כזה, לדבריו, ישראל תשגשג והפלסטינים יחיו בעוני.
"זה מאוד לא יצירתי להגיד שאנחנו בוחרים להיות עניים. אף אחד לא בוחר להיות עני. יש בחברה הפלסטינית אנשים קיצוניים, כמו בכל חברה, אבל רוב הפלסטינים רוצים לחיות ולהתפרנס. תן להם מקומות עבודה, והם ירצו לחיות אתך בשלום".
אבל האינתיפאדה פרצה בתקופת שגשוג כלכלי.
"האינתיפאדה פרצה בגלל ויכוח בין שני הצדדים. גם שגשוג כלכלי לא ישכנע אותנו שאתם צודקים. אם אתה מתווכח אתי, ואני אתן לך 100 דולר, אתה לא תגיד פתאום שאני צודק. בשביל שלום אמיתי צריך הסכמה פוליטית. אבל הכלכלה יכולה לעשות הרבה כדי לקרב אותו. היא יכולה ליצור אווירה, שבה אנשים יהיו עסוקים בעבודה ובשיתוף פעולה ולא במעגל האלימות. כל מקום עבודה שאנחנו יוצרים, יכול לחסוך פיגוע, ואם נקים 100 אזורי תעשייה, לא תהיה אינתיפאדה".
לפנייה לכתב/ת 
אל-ג'עבר. גדר ההפרדה מנוגדת לכלכה המודרנית
צילום: שימי נכטיילר, א"ת תפן
מומלצים
