אין קמצנים בסקוטלנד
התחלנו באדינבורו המרגשת, המשכנו לאגמים הנוצצים בהיי-לנדס, הגענו לסוף העולם באי הערפילי והתמכרנו לדייסה מתוקה בפורט וויליאם. המסקנה? שבוע בסקוטלנד עושה חשק לעוד שבוע בסקוטלנד
אדינבורו | היי לנדס | אייל אוף סקיי |
בעלת הבד אנד ברקפסט הסקוטית נעצה בי מבט כחול: "באיזו שעה להגיש לכם את ארוחת הבוקר?" תשע יהיה בסדר?, גיששתי.
"תשע יהיה מצוין", שמעתי אותה עונה לי. "ארוחת הבוקר תוגש לנו בתשע", בישרתי באנגלית לבעלי, שנכנס באותו רגע לחדר אחרי שהחנה את האוטו. פניה של בעלת הבית התכרכמו. "אמרתי ששמונה וחצי הוא המועד האחרון אצלי להגשת ארוחת בוקר", אמרה, כשהיא מדגישה כל מילה, כדבר אל רפת-שכל.
וזאת, רבותי, אחת הבעיות המרכזיות עם הסקוטים. הם אומנם דוברי אנגלית, אבל אי אפשר להבין מהם אף מילה. אלא אם אתם שומעים מה שאתם רוצים לשמוע, כמוני. מה זה המבטא המצחיק הזה? למה הם נשמעים כמו מי שתקועה להם ביצה קשה מתחת ללשון?
ואם אנחנו כבר בעניין של קיטורים, למה אף אחד לא המציא עדיין תרגום עברי הולם למונח 'בד אנד ברקפסט'?. נו, 'צימר' זאת לא בדיוק מילה עברית. רשמו לפניכם את ההצעה שלנו: 'מיטה וחביתה'. ואולי, במקרים הפחות מוצלחים, 'מיטה ובעיטה'.
כך או כך, בתום הטיול שערכנו לסקוטלנד, יש באמתחתנו כמה גילויים ומסקנות: ראשית, שבוע במדינה הזאת הוא מינימום הכרחי. לו זמננו היה בידנו, היינו מרחיבים את הביקור בשבוע נוסף לפחות. הנופים המסתוריים והדרמטיים, האגמים והפיורדים, ההרים והעמקים, הטירות והמצודות, יחד עם הסקוטים הסימפטיים ומסבירי הפנים, הפכו את מסענו לעונג צרוף.
שנית, הסקוטים עדיין לובשים חצאיות באירועים חגיגיים, ולא רק כתצוגה עבור תיירים. נשבעת לכם שאחד המראות המצחיקים ביותר שראיתי בימי חיי היה כנס של חבורת אנשי עסקים נכבדים, השותים בנחת וויסקי ענברי ומסתובבים בגאווה בחצאיות משובצות. מעולם לא צפיתי בכל כך הרבה רגליים מסוקסות ושעירות שהגוף שמעליהן נתון בחולצה לבנה ופפיון.
שלישית, למרות שהגענו עם ציפיות נמוכות בכל הקשור לאוכל הסקוטי, הופתענו לטובה. הורים לתינוקות: ודאי תתקשו להאמין, אבל בסקוטלנד יש מאכל מסורתי שנקרא 'האגיס', ולמרות שזה נשמע שם של חיתולים, הוא אפילו טעים (פירוט בהמשך). גם הבירה הסקוטית היא משהו שאסור להתעלם ממנו. זאת, בהנחה שאינכם חובבי בירות קלילות, ולא נרתעים מבירות מרות ובעלות גוף.
רביעית, לא מצאנו ראיות לקמצנותם של הסקוטים. ולא שלא חיפשנו.
סקוטלנד היא אחת משלוש המדינות המרכיבות את הממלכה המאוחדת של בריטניה (יחד עם ווילס ואנגליה). מערכת המשפט שלה והכנסיה עצמאיות, אבל כבר שנים היא שואפת לממשל עצמאי כולל. בשנים האחרונות אף קיבלה סמכויות שלטוניות מוגבלות.
אלופי העולם בוויסקי
התחלנו את הטיול באדינבורו, עיר הבירה השוכנת לחופי הים הצפוני. כיוון שהיו אלה כבר ימי חורף, גשם זלעפות חבט בנו ללא רחם מיד עם נחיתתנו. "אין טעם שתחכו להפוגה", הרעיפה עלינו בעלת המלון מניסיונה, "פשוט כי לא תגיע כזאת". ואכן, לו היינו מתעלמים מעצתה, יתכן שהיינו יושבים בלובי עד עצם היום הזה. שינסנו אם כן את מטרייתנו באומץ, וצללנו. למרות מזג האוויר המזעזע, החוויה היתה נהדרת.
אדינבורו היא אחת הערים היפות והמרגשות ביותר שביקרנו בהן באירופה. היא משלבת ישן וחדש, עתיק ומודרני, והכל באופן חינני במיוחד. אפשר לשוטט שעות בין אתריה ההיסטוריים ומוזיאוניה (הכניסה לרובם, אגב, חינם), לגוון בשופינג נמרץ במרכזי הקניות המרשימים שלה, לרבוץ בפאבים ובבתי הקפה, או לטייל בגנים המקסימים.
מקורות יודעי דבר מדווחים לנו שהביקור בחודשי הקיץ יכול להיות נהדר עוד יותר, שלא לדבר על תקופת הפסטיבל המפורסם באוגוסט, אז - אם מתגברים על הצפיפות והלחץ על בתי המלון - אפשר ליהנות ממופעי רחוב, אירועי תיאטרון, קולנוע, מוסיקה ומחול.
האטרקציה התיירותית המרכזית בעיר היא הטירה, הבנויה על צוק ומשקיפה על העיר העתיקה. בחודשי החורף היא פתוחה לקהל בשעות מצומצמות, ובקיץ כל יום. יש בה מוזיאונים צבאיים שונים, אנדרטאות, חדרי זיכרון והאוצר המלכותי הסקוטי. הדרך אל הטירה, הנקראת 'המייל המלכותי', רצופה מבנים עתיקים, סימטאות צרות, בתי קברות אפלוליים ובתי קפה רומנטיים. ליד הטירה מצוי המרכז לתרבות הוויסקי, שם תוכלו להבין איך הפכו הסקוטים לאלופי העולם בייצור המשקה הזה.
אם אתם מטיילים עם ילדים, כמונו, לכו לביקור ב'קמרה אובסקורה', הסמוכה לטירה. במקום, המציג את התפתחות הצילום, יש תעתועי ראייה שמלהיבים את הדמיון. גם 'מוזיאון הילדות' (הכניסה חינם) שווה ביקור אם אתם מלווים בילדים. הפעוט בן ה-3 שאיתנו התרשם עמוקות מתצוגת צעצועים עתיקים ומפינות אינטראקטיביות הפזורות במקום.
למי שמחפש מלון משפחתי חמוד ולא יקר, המרוחק רבע שעת הליכה ממרכז העיר, אנחנו ממליצים בחום על אדריה. תמורת 50 פאונד לזוג תקבלו חדר חמים ונעים, ארוחת בוקר מצוינת והמון עצות טובות ממריה, בעלת הבית (כתובת: 11-12 Royal Terrace, טל' 5567875 - 0131).
כמה חברים סקוטיים יעצו לנו לבקר בגלזגו, תוך שהם משווים אותה ללונדון זעירה. אין בה אומנם אטרקציות תיירותיות יוצאות דופן, אבל לדבריהם, מדובר בעיר תוססת ומגניבה, עשירה בפאבים, מתפרעת בלילות. כיוון שאנחנו מטופלים בילד וממילא לא תיכננו לקרוע את העיר, ויתרנו עליה, אבל אנחנו מעבירים את ההמלצה אליכם.
חפשו את נסי
מאדינבורו שכרנו רכב ועשינו את דרכנו להיי-לנדס הסקוטים. אם אתם שואלים אותי, הנהיגה כשמוט ההילוכים ביד שמאל היא תענוג מפוקפק ביותר, וגם מחירי הדלק מחרידים, אבל המאמץ משתלם. אחרי כמה שעות, כשמרגישים בטוחים יותר, אפשר להתחיל ליהנות מהנוף. והנוף - פשוט עוצר נשימה, לא פחות. הרים מיוערים ומלאי הוד, אגמים נוצצים, מפלי מים, נקיקים נסתרים, ופה ושם מבנים עתיקים שצריחיהם מחודדים. חגיגה לעדשת המצלמה.
נסענו לכיוון צפון-מערב. עצרנו בסטירלינג, שגם בה יש מצודה יפהפיה מהמאה ה-15 השווה ביקור. תותחים עתיקים ושחורים מוצבים על חומותיה, וגן ירוק לשמאלה. מי שלא נרתע מטיול אופניים, יכול להמשיך משם לכפר קלנדר. בחודשי הקיץ אפשר לשכור בכפר אופניים ולדווש מסלול מרהיב של 40 ק"מ סביב אגם ונאחאר ואגם קתרין. בחודשים מאי עד ספטמבר אפשר גם לשוט באגם.
ליד פורט וויליאם, הבנויה על גדות אגם לינהה, תוכלו לבקר באתר שבו צולם הסרט 'לב אמיץ', עם מל גיבסון. 6 ק"מ דרומית-מזרחית לפורט וויליאם מצוי ההר בן נוויס, המכונה 'פסגת העולם'. גובהו 1,344 מטר והוא הגבוה ביותר ברחבי הממלכה הבריטית.
בפורט וויליאם עצמה יש טיילת לאורך האגם, ומצאנו בה מסעדה השווה איזכור. המסעדה, crannog, מתמחה במאכלי ים, אבל תוכלו להתענג בה גם על בשר מצוין (טל': 703919 - 01397). בין השאר טעמנו שם האגיס, שהוא הכבד קצוץ של הסקוטים. מדובר בחלקים פנימיים של כבש, קצוצים יחד עם שיבולת שועל טחונה. נשמע מוזר, אבל ממש טעים.
פורט וויליאם משופעת בעשרות, אם לא מאות בתי וחדרי הארחה. אנחנו נפלנו על אחד מוצלח במיוחד, ושמו Ashburn House (כתובת: Achintore Road Fort William. טל' 706000 - 01397). תמורת 50 פאונד לזוג התארחנו בבית גדוש כלי נגינה, מלא קסם סקוטי, וזכינו לקבל ארוחת בוקר מסורתית בת 4 מנות. כבדה אומנם, אך מחממת בטן. אין כמו דייסה חמה ומתוקה, דגים מעושנים, דגנים וביצים, לפתוח בוקר סחוף רוחות וגשמים.
אגב, תעשיית ה'בד אנד ברקפסט' היא עניין מלבלב, מסודר ומדורג בסקוטלנד. ממש כפי שנוהגים לדרג בכוכבים את בתי המלון ברחבי העולם, כך אפשר לדעת פה, עוד לפני שנכנסים לבית המציע חדרים להשכרה, באיזו רמה הם - הכל בזכות השלטים הקטנים המוצבים בחוץ. המחיר הממוצע שאנחנו שילמנו היה 50 פאונד ללילה, אבל אם מתאמצים אפשר למצוא גם חדרים זולים יותר.
מפורט וויליאם נסענו לאינוורנס, בירת ההיי-לנדס, השוכנת לחופי אגם נס הידוע. בעונה המתאימה אפשר לקחת סירה ולחפש באגם את נסי, אולי המפלצת המפורסמת ביותר בעולם, שעל פי המסורת מסתתרת שם.
רק אנחנו והפרות
אחר כך ביקשנו להגיע ל-Isle Of Skye, האי סקיי, שפירוש שמו הוא האי הערפילי. רצינו לשוט במעבורת ממלייך, אבל מה גדול היה מפח נפשנו כשגילינו לאחר שעתיים וחצי של נסיעה, שבעונת החורף (מאמצע אוקטובר עד 1 באפריל) המעבורת פועלת רק באופן חלקי מאוד. מומלץ לברר את הפרטים מראש באתר של חברת המעבורות.
למרות שהאי נחשב ליעד תיירותי פופולרי, היינו בטוחים שהגענו לסוף העולם. הרגשנו שרק אנחנו, הפרות ארוכות השיער, ההרים הדוממים והשמיים המעוננים, התכנסנו פה יחדיו. קשה לתאר את האפקט של השקט העמוק יחד עם הנופים הבראשיתיים המקיפים אתכם.
מטפסי הרים מכל אירופה נמשכים לאזור, השייך לאיים ההברידיים. האי אינו גדול, אורכו 48 מייל בלבד. יש בו חופי ים סוערים, מפרצים מסולעים, שרשראות של גבעות והרים, יערות ובעלי חיים שמעולם לא ראינו כמותם. כפרי דייגים שלווים ופונדקים חבויים משלימים את התמונה הקסומה. מכל העיירות באי, הכי מצאה חן בעינינו Portree, בירתו, ובה מרינה המשובצת בתים קטנים וצבעוניים.
כמעט חשבנו לבקש מאיזו משפחה סקוטית באי שתאמץ אותנו באופן חוקי. היינו מכרסמים איתם בשמחה עוגיות חמאה, מתעטפים בצוותא בצמר המשובץ המסורתי ומשקיפים יחד על הים. לו יכולנו, היינו לפחות נשארים באי סקיי כמה ימים נוספים. אין שם אקשן, אבל זה בדיוק סוד קסמו של המקום. כשנתחיל להשתעמם, כבר נמצא את הדרך חזרה.