יש לי יום יום האג
כבר ראיתי פעם חומה מו זאת המוקמת בירושלים. בברלין. גם שם היא הרחיקה בין קרובים, הפרידה בין ידידים, ורמסה ברגל גסה זכויות, כבוד וקניין. גם שם היה התירוץ "הגנה על האזרחים", והאמת היתה שונה לחלוטין
אלמלא היה ידוע במה ובמי מדובר, ראוי היה לדרוש מן השב"כ שימהר ויחקור האם הצליח איזשהו יחצ"ן פלסטיני ממולח לשחד מישהו במשרד הביטחון ולרותמו לתשלובת ההסברה הפלסטינית.
רק כך אפשר להסביר את פשר ההוראה הגאונית לזרז ככל האפשר את הקמת החומה בלבן של שכונות מגורים צפופות בפאתי ירושלים.
מיום ראשון השבוע החלו הבולדוזרים, המנופים, משאיות ענק ופטישי האוויר לבתק את אבו-דיס בעיבורה. במקום גדר האבן הארעית שכבר מיררה שם את חיי התושבים, מוקמת שם עתה, יום יום ולילה לילה, מפלצת בטון מסמרת שיער. חומת ענק חסרת שחר וטעם, שאינה חוצצת בין טרוריסטים לבין קורבנותיהם, אלא רק בין פלסטינים בצדו האחד של רחוב לפלסטינים שבצדו השני. היא לא מפרידה בין יהודים לבין ערבים, אלא רק בין תלמידים ובית ספרם, מתפללים ובתי תפילותיהם, חנויות ולקוחותיהם, ובני אדם ומקור חיותם.
ללא הרף טוחנים פטישי האוויר את הכביש. בשקדנות קרה קורעים הדחפורים את האדמה. והמנופים אדירי הכוח מניפים מצבות בטון ענקיות, נוטעים אותן זו לצד זו, וסותמים אט אט את הגולל על האופק. אין תחנת טלוויזיה שלא שיגרה לכאן צוות לתיעוד נחשול הבטון המתנשא. אין עיתון זר שלא מסקר ומצלם את להב האבן הזה ההולך ומפלח את עורקיה של עיירה שהיתה יפה.
לשופטי בית הדין הבינלאומי בהאג לא נותרה מלאכה מרובה לעשותה. די שיציצו בחצי עין בשלל התיעוד על המתרחש באבו-דיס, וכל טרחת ההגנה הישראלית תרד לטימיון. גם גדוד של דרשוביצים ואוגדה של וייסגלסים לא יצליחו לייצר בדל אחד קטן של כתב הגנה. כי אין היגיון בעולם שיכול לנמק, להסביר, להצדיק, או אפילו רק לתרץ את השיקוץ הזה.
צריך לראות כדי להאמין. צריך לראות כדי להבין. תחנת דלק בשולי כביש, שעד לא מכבר היה דרך המלך ליריחו, ועתה אין הוא מוליך אלא לתוך קיר. בעל חנות מכולת הרואה את לקוחותיו נעלמים מאחורי החומה הנסגרת, ובידו הוא לופת דרישה לתשלום 7,000 שקל ארנונה לעירייה שכה מיטיבה עמו. בחור צעיר אשר יודע כי מעתה – אם יבקש לבקר את דודו שמעבר לכביש – יהא עליו לטייל שעה ארוכה למלוא אורכה של ירושלים, ואחר כך לסוב את ציון ולהקיפה, עד אשר יזכה להגיע אל בית דודו, זה הנמצא במרחק 50 מטרים מן הנקודה ממנה יצא. ואת הטמטום הזה, המטומטם אפילו על פי אמות מידה ביטחוניסטיות, תנסה ישראל למכור כ"צורך ביטחוני".
כבר ראיתי פעם חומה כזאת. בברלין. גם שם חתכה החומה, בבת אחת ובאכזריות חסרת פשר, בבשרה החי של ישות אורבאנית תוססת. גם שם היא הרחיקה בין קרובים, הפרידה בין ידידים, ורמסה ברגל גסה זכויות, כבוד וקניין. גם שם היה התירוץ "הגנה על האזרחים", והאמת היתה שונה לחלוטין.
אבל יש הבדל: גובהה של חומת ברלין האימתנית היה 3.60 מטרים. חומת אבו דיס מתנשאת לגובה 8 (שמונה) מטרים. כפליים ומעלה מחומת השטאזי. כמעט בניין בן שלוש קומות. הפועלים המדגדגים את שוליה, נדמים כחגבים.
גם המשך ימיה ידמה לדברי ימי חומת ברלין. תושיית הכלואים תצמיח אינספור דרכים להערים על החומה. מתחתיה, מעליה, דרכה, מנהרות, גשרים, פרצות. וזעפם של הכולאים יצמיח עוד ועוד אמצעים ורעיונות לבלימת ניסיונות ההערמה. אט אט תצמח גם כאן רצועת מוות ריקה מאדם, אך עתירת אלקטרוניקה וכלי משחית. בדיוק כמו זו אשר צמחה סביב חומת ברלין. הלא גם שם לא היתה החומה בתחילתה אלא גדר הפרדה זעומה.
וגם אחרית החומה כאן תהיה כאחריתה שם. 28 שנה עמדה חומת אולבריכט על תילה. חומת שרון לא תגיע לגיל כה מופלג. היא תיפול קודם. בני העם האחד היושב משני צדיה יפרקוה בידיהם הריקות, יטחנוה עד דק ויפרטו אותה למטבעות בטון אשר יימכרו בחנויות לתיירים.
לו היה בקיר המפלצתי שצומח בפאתי אל-קודס אפילו סיכוי אחד למאה, אחד לאלף, אחד למיליון, להביא ביטחון לירושלים, להציל בה חיים, למנוע ממנה אסון, ניחא. אך אין בו מאום מכל אלה. נהפוך הוא. הוא רק ירבה דם ומדון ומוות. כי הוא מופרך מעיקרו. כי הוא מפגן של אדנות. כי הורתו ולידתו בזדון ובחמדנות. הרי המאמין בתום לב בחומות מגן, היה מקימן כך שיפרידו בין הניצים: בקצה תלפיות,באמצע ממילא, בפאתי מוסררה, למרגלות שער מנדלבאום.
והמאמין בתום לב בשלום, היה משיב לשכניו את אשר להם, כורת עימם ברית ולא כולא אותם מאחורי חומות. אבל המקפיד להקים את חומותיו אך ורק על יבלות הזולת ובחצרותיו, מעיד בכך על עצמו שלא שלום הוא מבקש וגם לא ביטחון, אלא רק לשלול שלל ולבוז בז.
יש המקווים שפסק דין חד ובוטה בהאג ישיב את מדינת ישראל אל דרך הישר. זה לא יקרה. גם בית הדין הבינלאומי לא יציל את ישראל מעצמה. עלינו נגזר ללמוד הכל בדרך הקשה. הנה, כבר לקינו במלקות, כבר אכלנו מלוא הסיר דגים באושים, ובכל זאת אנחנו מתעקשים להישאר בכל העיר וגם בסביבותיה, כדי לספוג עוד קצת מלקות ולזכות בעוד מנה או שתיים של דגים באושים.
לפנייה לכתב/ת 
החומה. צריך לראות כדי להאמין
צילום: רויטרס
מומלצים
