מיתון? איזה מיתון?

הדו"ח מסכם את נתוני השכר לשנת 2002, וגם בו, כמו בשנת 2001, היו אלה קופות החולים שכבשו לבדן את צמרת מקבלי השכר בשירות הציבורי בישראל. כל עשרת מקבלי השכר הגבוה ביותר ב-2002 היו עובדי קופות החולים - כללית, מאוחדת ומכבי.

בעל השכר הגבוה ביותר בשירות הציבורי, זו השנה השנייה ברציפות הוא פרופ' עזאי אפלבאום, מנהל המחלקה לניתוחי חזה ולב במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר-שבע. שכרו ברוטו של אפלבאום עמד ב-2002 על 108 אלף שקלים בחודש ברוטו.

יצויין כי שכר היסוד בתלוש המשכורת של אפלבאום מסתכם בפחות מעשרת אלפים שקל, אך תוספת השכר שהוא מקבל בסעיף "עבודה נוספת" מסתכמת ב-93 אלף שקל בחודש.

יצחק פטרבורג, מי שהיה בשנת 2002 מנכ"ל קופת חולים כללית, וכיום הוא מנכ"ל סלקום, ניצב במקום השני במקבלי השכר לשנת 2002, עם שכר של כ-86 אלף שקל לחודש.

חגיגת שכר בבנק ישראל

אם בכירי קופות החולים תופסים את צמרת המשכורות הגבוהות ביותר, הרי שכמקום עבודה לכלל העובדים, בנק ישראל הוא הנדיב מכולם. 800 עובדי בנק ישראל נהנים בממוצע מהשכר הגבוה ביותר בשירות הציבורי. תשעה מעובדי הבנק השתכרו ב-2002 יותר מ-51 אלף שקל לחודש, עוד 115 עובדים השתכרו למעלה מ-41 אלף שקל, וכלל עובדי הבנק השתכרו כ-21 אלף שקל ברוטו מידי חודש. נציין כי שכרו של הנגיד, ד"ר דוד קליין, צמוד לשכרו של שר בממשלה - 32 אלף שקל לחודש - הרבה פחות מבכירי הבנק הכפופים לו.

עובדי רשות הנמלים לא מגיעים אמנם לשיאים שקבעו עובדי בנק ישראל, אבל גם לעובדי הנמלים אין מה להתבייש בתלוש שהם מביאים הביתה. 333 עובדים ברשות הנמלים השתכרו ב-2002 מעל 39 אלף שקל בחודש. גם שאר העובדים ברשות אינם מקופחים במיוחד - השכר הממוצע ברשות הנמלים עמד ב-2002 על 20.3 אלף שקל בחודש.

חברות ממשלתיות: בתי הזיקוק וכל השאר

בחברות הממשלתיות נשברה ב-2002 האגדה לפיה השכר הגבוה ביותר משולם בחברת החשמל. את כתר השכר הגבוה ביותר קיבלו ב-2002 עובדי בתי הזיקוק בחיפה (שהיא למעשה חצי חברה ממשלתית וחצי חברה פרטית בבעלות של האחים עופר). השכר הממוצע של 1,028 עובדי בתי הזיקוק עמד על 20.5 אלף שקל לחודש, כאשר 63 מבכירי החברה השתכרו יותר מ-42 אלף שקל לחודש.

על המקום השני ברמת השכר של החברות הממשלתיות התחרו בדו"ח השנה שלוש חברות – חברת החשמל, אלתא ואל-על – שבכולן עמד השכר הממוצע של העובדים על 17 אלף שקל בחודש. בחברת החשמל נספרו 166 עובדים שהשתכרו יותר מ-41 אלף שקל בחודש, ועוד 10 עובדים השתכרו כל חודש יותר מ-45 אלף שקל.

רמות שכר גבוהות מקובלות גם בתעשייה האווירית (15.8 אלף שקל לחודש בממוצע), תע"ש (13.5 אלף שקל לחודש), מקורות (13.4 אלף שקל בממוצע), ובזק (שכר ממוצע של 12 אלף שקל לחודש).

 לא צריך להיות רווחי

חגיגות השכר אינן שמורות בשירות הציבורי רק לגופים עסקיים רווחיים. גם גופים שאינם מחזיקים את עצמם ונתמכים באופן שוטף מתקציב המדינה, לא טמנו את ידם בכל הנוגע לשכר עובדיהם הבכירים. בשירותי בריאות כללית (קופ"ח כללית) השתכרו 30 בכירים 46.5 אלף שקל בחודש, עוד 1,060 איש קיבלו 36.3 אלף שקל, וכל 27 אלף עובדי הקופה קיבלו בממוצע 13.1 אלף שקל בחודש. לא רע לגוף שמודד את עצמו בגירעונות של מיליארדים.

גם האוניברסיטאות משלמות לא רע לבכיריהן. באוניברסיטה העברית בירושלים מקבלים 141 עובדים שכר העולה על 32 אלף שקל, ועוד 9 עובדים מקבלים יותר מ-42 אלף שקל.

באוניברסיטת ת"א, 79 עובדים מקבלים יותר מ-33 אלף שקל ועוד 32 עובדים מקבלים למעלה מ-36 אלף שקל בחודש.

גם את רשות השידור, מסתבר, לא קל לעזוב, ולו רק מן הבחינה הכספית. השכר הממוצע של 1,750 עובדי הרשות הסתכם ב-2002 ב-15.6 אלף שקל לחודש, ו-174 עובדים בכירים קיבלו יותר מ-32 אלף שקל לחודש.

פערי שכר גדולים ברשויות

הרשויות המקומיות קורסות תחת נטל הגרעונות התקציביים הענקיים שצברו, אך זה לא הפריע לבכירים שבין עובדי הרשויות לקבל משכורות כאילו עבדו בעסק רווחי במיוחד. הדו"ח של רכלבסקי חושף פערי שכר ענקיים, הקיימים ברשויות המקומיות בין הבכירים לשאר העובדים. כך, למשל, בעיריית בני-ברק, הנחשבת לאחת הערים העניות ביותר בישראל, השתכרו ב-2002 50 בכירים 21.7 אלף שקל ברוטו לחודש, בעוד שהשכר הממוצע של כלל 1,900 העובדים בעירייה, הגיע רק ל-6,855 שקל בחודש.

השכר הגבוה ביותר ברשויות משולם בעיריית תל אביב. 59 בכירים השתכרו שם כ-33 אלף שקל לחודש, עוד 80 בכירים השתכרו כ-27 אלף שקל, ושאר 6,400 העובדים בעירייה השתכרו בממוצע 10,000 שקל לחודש.

כל גוף חמישי חורג בשכר

לרגל הכנת דו"ח השכר השנתי, נדרשו 694 גופים ציבוריים לדווח לממונה על שכר עובדיהם בשנת 2002. בפועל התעלמו 20 גופים מחובת הדיווח, ו-674 גופים דיווחו על העסקת 285,881 עובדים, בעלות העסקה כוללת של 43.3 מיליארד שקלים.

ב-2002, שיא המיתון, נרשמה ירידה ריאלית של 3.16% בשכר הברוטו של העובדים במגזר הציבורי, כאשר על אף המגמה הברורה הזו, המשיך שכר הבכירים לטפס באיגודי הערים, במועצות דתיות וברשויות הממשלתיות.

ב-20% מכלל הגופים המדווחים - כל גוף חמישי - נמצאו חריגות בשכר. זו היא עליה לעומת שיעור חריגות של 17% שנמצא בשנת 2001. עוד נמצא שככל שהגוף המדווח נמצא במצוקה קשה יותר, כך גדלו אצלו חריגות השכר. כך, בגופים הנתמכים מתקציב המדינה נתגלו חריגות בשיעור של 39%, וברשויות המקומיות ובאיגודי הערים מצאו חריגות שכר ב-29% מהם.