סיפורי ההרוגים בפיגוע בירושלים

11 ישראלים נרצחו בפיגוע הקשה באוטובוס קו 19, שנסע אתמול (יום ה') בבוקר בשכונת רחביה בירושלים. שבע הן נשים וארבעה גברים.

בגלל עוצמת הפיצוץ, נמשך זיהוי הגופות שעות ארוכות. קרובי המשפחה המודאגים נאלצו להמתין במשך רוב שעות היום, עד ששמעו את הבשורות הקשות. אלה סיפוריהם של נרצחי הפיגוע.

אלי צפירה

אלי צפירה, בן 47, שימש כמנהל טכני בבית הספר הניסויי בירושלים. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים ביניהם תינוקת בת שנה ותשעה חודשים.

מנהל בית הספר, יואב שור, ספד לו: "אלי נתן אהבה לילדי בית הספר והם החזירו לו אהבה. הוא דאג מדי יום שבית הספר יפעל באופן תקין". שור אמר כי משפחתו של אלי היתה חלק מבית הספר - ובית הספר לא ישכח אותה.

צור משה, אב ל-3 תלמידים בבית הספר, סיפר: "הוא היה אדם צנוע וחם מאוד. כל הילדים אהבו אותו. היום מאות ילדים בכו על מותו". סגן ראש העיר, שלומי אטיאס, הבטיח שעיריית ירושלים תסייע למשפחת צפירה.

אלי צפירה הובא למנוחות הערב בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.

חונדיאשוילי היה שף במקצועו, עבד בבית הכנסת הגדול בירושלים והכין אוכל לאירועים. בכל שנה ייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות בבישול ולאחרונה אף זכה באליפות העולם בקישוטי אוכל.

אתי רעייתו סיפרה בבכי: "בבוקר ברוך לקח את הילדים לגן ב-7:45. עזרתי לו להוריד אותם. אחר כך שמעתי חדשות ודיברו על טננבוים - ואז הפסיקו פתאום והודיעו שיש פיגוע. כבר היתה לי הרגשה רעה. תמיד כשהיה פיגוע, הוא היה מתקשר. התקשרתי לעבודה לבדוק אם הוא הגיע, והתברר לי שלא".

אתי לקחה מייד מונית למקום הפיגוע. "כל הזמן היתה לי תחושה רעה מאוד. לא סתם אומרים שבעל ואישה מרגישים אחד את השני. כאשר הגעתי למקום הפיגוע, השוטרים לא נתנו לי להתקרב. התחננתי אליהם, אבל זה לא עזר. התקשרתי לבתי החולים אבל הוא לא הופיע ברשימות. היתה לי תקוה - אבל בתוכי ידעתי שהוא איננו".

היא הוסיפה בדמעות: "מה אני אגיד לילדים שלי? לא היה ולא יהיה בעל, אבא, בן וחבר כמו ברוך. אני נשבעתי לברוך שהילדים שלנו יצאו טובים כמוהו". ברוך ואתי היו נשואים 4 שנים וחצי.

אברהם בלחסן

אברהם בלחסן, בן 28, עלה מצרפת עם אשתו אסתר לפני כחמש שנים והתגורר בשכונת גבעת מרדכי בירושלים.

הוא למד מחשבים במכון "לב" בירושלים והעדיף להמשיך את לימודיו התורניים בכולל בשכונת גאולה בירושלים כדי "להתחזק".

בדרך כלל היה יוצא לכולל בשעה מוקדמת יותר ועולה על קו אוטובוס אחר - אך ביום הפיגוע יצא באיחור. "הוא היה דקדקן, שקדן, בעל מידות שהרגיש שייכות גדולה לארץ והקפיד להתפלל בבית הכנסת השכונתי הספרדי", סיפרו שכניו.

באותו בניין בו התגורר בלחסן, מתגוררת שכנה נוספת שנפצעה בראשה בפיגוע הקשה.

חנה-אניה בונדר

חנה,  תושבת ירושלים בת 38, עלתה לארץ לפני 12 שנה ממוסקבה. במהלך שש השנים האחרונות עבדה במחלקת המחשוב של מע"צ בקריית הממשלה ומדי יום היתה נוסעת באוטובוס קו 19 לעבודה - כמו בבוקר האחרון לחייה.

ננה, אחת מחברותיה לעבודה, סיפרה: "מהיום הראשון שהתחלנו לעבוד ביחד נהיינו חברות. היא לימדה אותי להיות שמחה. רק לפני יומיים היה לחנה יומולדת 38 ולא הספקנו לחגוג לה. היא היתה פטריוטית ומאוד גאה ביהדותה".

חנה-אניה בונדר הותירה אחריה שני ילדים: שמעון בן ה-15 ונחמה, בת 14. 

יחזקאל גולדברג

יחזקאל גולדברג, בן 41, היה תושב הישוב החרדי ביתר עלית. הוא הותיר אחריו אשה ושבעה ילדים, בני שנה עד 16.

לאחר היוודע דבר הפיגוע, כאשר התברר כי שמו אינו מופיע ברשימת הפצועים, נסעה רעייתו למכון באבו-כביר, בלווית נציגי עיריית ביתר-עילית, כדי לזהותו. בערב סיפרה האם לילדיה על האסון

יחזקאל נולד בטורונטו שבקנדה, ומשם עבר לניו יורק. לפני שמונה שנים עלה לארץ, ועבר להתגורר בביתר-עלית.

בישוב מספרים כי היה בעל הכשרה כעובד סוציאלי, ועסק רבות בקירוב בני נוער הזקוקים לסיוע ותמיכה, וכן סייע למשפחות רבות. בבוקר הפיגוע היה בדרכו למקום עבודתו במרכז ירושלים.

במשך תקופה ארוכה נהג גולדברג לכתוב מאמרים בנושאי חינוך בעיתון 'ג'ואיש פרס' היוצא לאור בשפה האנגלית, שם גם התייחס פעמים רבות, מזוית ראיה של יהודי שומר מצוות, לקשיי הקליטה של דוברי האנגלית בארץ.

דנה איטח הותירה אחריה בעל והורים.

נטליה גמריל

נטליה גמריל, בת 53 היתה בדרכה לעבודתה כמטפלת בקשישה, כאשר אירע הפיצוץ הקטלני. לבני משפחתה נודע דבר הפיגוע כאשר הקשישה התקשרה כדי לברר מדוע נטליה לא הגיעה.

בני המשפחה המודאגים החלו לחפש אחריה בבית החולים "שערי צדק", אך משנוכחו לדעת ששמה אינו מופיע ברשימת הפצועים, נסעו למכון הפתולוגי באבו-כביר, שם נודעה להם האמת המרה.

גמריל, מטפלת גריאטרית במקצועה, עלתה מלנינגרד בנובמבר 1993 והתגוררה עם בעלה בוריס בשכונת קריית יובל בירושלים. בתה, סווטלנה, אמרה אמש: "היא היתה אמא נפלאה. היא מאוד אהבה לטייל ולקרוא והיתה אדם מאוד חברותי".

אמה של נטליה נמצאת בלנינגרד, ואמש החלה הסוכנות לפעול להבאתה ארצה.

ענת דרום

ענת דרום בת 23 היתה בדרכה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים, שם למדה סטטיסטיקה וסוציולוגיה, כאשר נרצחה בפיגוע.

ענת גדלה בתל אביב ובנתניה. לאחר שסיימה את שירותה הצבאי החלה ללמוד באוניברסיטה ותיכננה לעסוק במחקר חברתי לאחר סיום התואר הראשון.

אחרי הפיגוע חיפשה אותה אחותה נילי חומן בכל בתי החולים. לאחר שלא איתרה אותה, היא הוזמנה למכון לרפואה משפטית באבו כביר, ושם זיהתה את גופת אחותה.

"היא היתה אדם שאהב מאוד חברים, והם תמיד הקיפו אותה", סיפרה נילי.

הבשורה המרה השיגה את הוריה של ענת בטיול בארצות הברית. אביה אפרים החל את הטיול לפני שבועיים, והאם נורית הצטרפה אליו ביום שלישי.

ויורל אוקטביאן פלורסקו 

ויורל אוקטביאן פלורסקו, בן 41 עלה לארץ מרומניה לפני כשלוש שנים יחד עם רעייתו סנדרה ובתם בת החמש. 

בבוקר יום הפיגוע היה בדרכו אל סניף הבנק שברחוב עזה, כשהמחבל המתאבד פוצץ את האוטובוס שבו היה.

"כששמעתי את הפיצוץ התחלתי לחפש אותו, כי ידעתי שהוא עלה על קו 19", אמרה סנדרה בבכי קורע לב. "אחר כך התקשרתי לבתי החולים. עד לשעה מאוחרת חשבתי שהוא בסדר ושעוד מעט יתקשר אלי. אבל הוא לא התקשר.

"עלינו לארץ בגלל שאנחנו יהודים ואוהבים את הארץ. מעולם לא חשבנו שמסוכן לנו להיות פה", אמרה סנדרה, לבורנטית רפואית בהכשרתה המתגוררת בדירה קטנה בקריית יובל. "אני לא יודעת מה אעשה עכשיו בלעדיו".

רוזי בונה 

דווקא ביום הפיגוע התעוררה רוזי בונה (39) מאוחר. היא התקשרה לאחותה ג'ויה, העובדת איתה במעבדת קופת חולים, וביקשה שתגיע במקומה. רוזי יצאה מאוחר יותר. כמדי יום ב-12 השנים האחרונות היא נסעה לעבודתה באוטובוס – אך הפעם לא הגיעה.

"הייתי בבית וצפיתי בשידור על החלפת השבויים, ואז הגיע המבזק על הפיגוע", סיפר בעלה, יוסי ביטון. "כשהבנתי שמדובר בקו 19 ושרוזי לא הגיעה לעבודה, נסעתי מייד ל'הדסה'. הרגשתי שהיא כבר איננה".