ב-6 בפברואר קרנבל ונציה

קרנבל התחפושות של ונציה הוא הזדמנות נהדרת לגלות את סודותיה של אחת הערים הקסומות בעולם. האירוע השנתי הזה, שכבש לעצמו מעמד תרבותי מוביל, מושך המוני תיירים וחוקרים מרחבי העולם.

השנה ייפתח הקרנבל ב-6 בפברואר, ועד לסיומו ב-24 בחודש ירחש ברחובותיה ובתעלותיה של ונציה פסטיבל אחד גדול. יופיה העמוס לעתים של העיר, המבנים הגרנדיוזים שלה, ארמונותיה ובעיקר התעלות שבה, מהווים תפאורה הולמת לפסטיבל הזה, שבו המשתפים והמבקרים מחופשים לפיות, שדים, אצילים ורוזנים, כל אחד ואחת כיד הדמיון הטובה עליהם. נדמה כאילו העיר כולה הופכת לבמת תיאטרון והמשתתפים לשחקנים.

הקרנבל של ונציה שונה מאוד מקרנבלים אחרים באירופה. הוא מתנהל ללא תהלוכות או אירועים מאורגנים אחרים. עיקרו הוא הצגת ענק של מסכות ותחפושות מרהיבות, שעליהן טורחים רבים מהמשתתפים כמה חודשים.

המסכות של הקרנבל שאובות ממסורת הקומדיה דל ארטה האיטלקית וממסורות תיאטרליות וקרנבליות אחרות, ביניהן משחקי וחילופי תפקידים, שהיו פעם עיקרו של הקרנבל. המשתתפים, קרי כל מי שרוצה להתחפש ולהציג את יצירתו בחוצות העיר, משוטטים ובעיקר מצטלמים במשך כמה שעות כל יום. עיקר הפעילות מתרכזת בכיכרות המרכזיות של ונציה, ובראשן פיאצה סן מרק כמובן. במשך כל ימי הפסטיבל מנגנות כאן כמה תזמורות ומאות אלפים נאספים כדי לראות, להראות ולהיראות.

למרות שמארגני הקרנבל משתדלים לקשור אותו לעבר המפואר של העיר, האמת שטוחה קצת יותר. את ימיו הנוכחיים של קרנבל ונציה חידשו רק בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה, בעיקר כדי לעודד תיירות לעיר, ששוקעת בחורף אל תוך תרדמה כלכלית. הימים הסואנים של הקרנבל מאפשרים לבעלי העסקים להחזיק את הראש מעל המים עד האביב, תחילתה של עונת התיירות.

בימים ססגוניים אלה מתמלאת העיר במופעי רחוב, מופעי אש ופנטומימה, ובעיקר במסכות. הכלל היחידי שתופס כאן הוא שאין כלל: איש הישר בעיניו יעשה. בני העיר והמבקרים מתחרים ביניהם מי הצליח להשיג את המראה הביזארי והמטורף ביותר ומי מתהדר במסכה אוונגארדית יותר.

קרנבל ונציה הוא כנראה החגיגה הגדולה ביותר באירופה, וללא ספק המתוקשרת ביותר. כאשר הגעתי לחוות אותו גיליתי לתדהמתי שאף אחד לא הכין אותי למפגש המהמם, למכת החושים המסחררת. מעריכים שקיבולת הרחובות בעיר העתיקה של ונציה היא כ-30 אלף איש, אבל בקרנבל יש ימים, בעיקר בסוף השבוע ובתנאי מזג אוויר נאה, בהם מסתובבים כאן כ-100 אלף חוגגים.

יש ימים בהם מגיעה רכבת לתחנה - הנמצאת במרחק של 4-3 ק"מ מכיכר סן מרקו, מוקד ההתרחשות - והנוסעים אינם מצליחים לרדת ממנה. בימים כאלה מי שמצליח לנוע, עושה זאת בתוך נחשול אנושי גואה.

ולמרות זאת, אני מוצא שהצפיפות הרבה והדוחק הבלתי אפשרי הם מהדברים היותר נעימים ומחממים בחורף הקפוא של תחילת השנה. גלים גלים של בני-אדם שוטפים את Lista de Spagna, הרחוב הראשי, עד לפיאצה האלגנטית והמהודרת של של מרקוס הקדוש.

חזרה לימי הביניים

בוונציה, עיר המגלמת בחזותה תפאורה הולמת לתחפושות ולמשחקי פיתוי, מצאה המסכה את מקומה הטבעי. היא העניקה להמוני העם הזדמנות לבלות בלי רגש של אפלייה. ייחודן של המסכות - שנוצרו כאן כבר בראשית ימי הביניים והיום הן תעשייה משגשגת - היה בכך שהן העניקו אנונימיות מוחלטת למי שעטה אותן על פניו. כך יכול היה בן מלך להפוך לפשוט-עם, ולו למספר ימים, אחת העם הפכה לנסיכה לרגע, ואצילים יכלו להתערבב אלה באלה ולהתחכך בהמון מבלי שזהותם תיחשף. שלא לדבר על כך שכל

המאהבים למיניהם יכלו לפגוש את בנות זוגן מבלי להיתפס.

המסכות, פריט חובה לכל מתחפש מתחיל, עשויות מעיסת נייר, אותה מייבשים העוסקים במלאכה, צובעים אותה כיד הדמיון הטובה עליהם ומצפים בציפוי מיוחד. מלבד יופי קיטשי מרהיב, ונציה מציעה למבקרים בה גם חנויות מעניינות, ביניהן כאלה המתמחות במסכות בלבד. ניתן לסייר בחנויות אלו, להתרשם מהמראות ולהרגיש כמו אליסה בארץ הפלאות.

הקרנבל מאפשר לאדם הצצה לתוך מציאות אחרת מזו שבה הוא חי ולחוות מציאות חלופית אליה הוא עורג. בקרנבלים, כמו בפולחנים, מאפשרת החברה לפרט להשתמש בזהויות אחרות, חלקן מוזרות, מאיימות, שדיות או מרושעות.

מסכות ידועות במיוחד מהקומדיה דל ארטה: הקפיטן, החייל הפחדן; קולומבינה, משרתת הגבירה; פירו, המאהב החושני; פנטלונה, הליצן בעל הגינונים; סקאפינו הנוכל; סקאראמוש השועל; ארלקינו, המשרת התמים והשוטה שמדבר בשפה עממית ומרבה להתקוטט; פולצ'ינלה, אחיו של ארלקינו בעל האף הארוך והעקום. נפוצה במיוחד מסכת הבאוטה (Butta) המוכרת כבר מימי הביניים. המסכה מכסה את מחצית הפנים ויש לה אופי מפחיד. בתקופת הבארוק נוסף למסכה שובל שחור של תחרה בתחתיתה. חובשי מסכה זו לובשים בדרך כלל את הגלימה השחורה, טאבארו, וכובע שחור בעל שלש פינות.

מסכה מפורסמת אחרת היא מסכת הרופא בזמן מגיפת הדבר. נשים רבות עוטות מסכת מורטה, שמזכירה שפחה צפון אפריקנית.

הפה במסכה זו חסום, רמז לנשים שלא לתת את קולן בציבור. ויש רבים שפשוט מתלבשים בסגנון ימי הביניים המאוחרים או הרנסאנס. תלבושות ומסכות אלו מכונות - Stilo Veneziano סגנון ונציאני.

בנוסף למסכות ולתלבושות אלו אופיינית לקרנבל קבוצה שנייה של מסכות, המומצאות על ידי יוצריהן ומגלמות רעיון כלשהו. מדובר ביצירות אמנות מקוריות, מעין פיסול חי. המסכות האלו הן פרי התמורות שחלו בקרנבל מאז חודש, ומבקרי אמנות שמרניים מתרעמים על מה שנראה להם כלא שייך. אני דווקא חושב שזהו המרכיב האותנטי ביותר בקרנבל, שהרי אין חברה שלא נמצאת בתהליכי השתנות מתמדת.

בחלק גדול מהתחפושות נעשה שימוש במסכת בסיס לבנה של קלסתר פנים חסר ייחוד, חסר אופי וחסר הבעה. יש במסכה הזאת משהו אטום, בלתי חדיר, בניגוד חריף למסכות הקומדיה דל ארטה, המגלמות טיפוסים. במסכת הבסיס יש תחושה שהמתבונן בה ניצב מול פסל, מול קלסתר אידיאלי שלא קיים במציאות. 

התנהגות מתירנית וסוררת

קרנבל המסכות המקורי של ונציה התגבש לפני מאות שנים, בימי הביניים המאוחרים. האיזכור הראשון לאלמנט המרכזי שמאפיין קרנבל כזה נמצא בצו רשמי של עיריית ונציה משנת 1268, צו המטיל איסור חמור על מתחפשים-מתחזים להשתתף במשחק ה-Eggs, מונח תיאטרלי-טכני במקורו, שבא לתאר פעילות בתבנית קבועה וחוזרת. פרנסי העיר ידעו היטב למה הם מוציאים את הצו, שכן השימוש במסכה יצר פתח להתנהגות מתירנית וסוררת, שאינה הולמת את הרוח השמרנית והמכובדת של העיר האימפריאלית, שרק

כמה עשרות שנים קודם לכן הובילה את מסע הצלב הרביעי לעבר קונסטנטינופול.

במשך השנים התפתחו יחסים מורכבים ואמביוולנטיים בין רשויות השלטון הוונציאניות לבין ההמון העיקש, שבאופן בלתי מתפשר שימר ושיכלל את דפוסי החגיגות, עד שהביא אותם לרמות מרתקות של חילופי זהויות וטשטוש גבולות מסגרתי.

בשנת 1608 החל השינוי שעתיד היה להקנות לעצמו אחיזה איתנה. מועצת העשרה מטילת המורא, הגוף השיפוטי החזק של אימפריית הדוג'ים הימית, תיקנה תקנה שאסרה על חבישת מסכה במשך כל ימות השנה (סכנה חמורה למוסר ולסדר הציבורי). פרק הזמן היחיד שבו הותר לעטות אותה, וגם באופן מבוקר, היה בתקופת הקרנבל עצמו ובאירועים ומשתאות חגיגיים ורשמיים. מאז זרמו מים רבים בין 117 האיים הקטנים שמרכיבים את ונציה והחוקים המשיכו להתכופף לנוכח הלחץ מהרחוב.

חגיגות הקרנבל באירופה של ימינו השתנו לבלי היכר והן מתאימות יותר לפעילות חברתית משעשעת של שלהי המאה ה-20 מאשר למסורת ימי-ביניימית. רוב השינויים שחלו במסורת הקרנבלים ביבשת הוכנסו במהלך המאה ה-19. ברוב המקרים שרדו הקרנבלים, גם אם בלבוש אחר, בזכות פעלתנותם של תושבי העיר בה התקיימו. מלחמת המעמדות אינה משמשת היום עילה לקיום קרנבלים באירופה, והמעמד הבינוני, שמקיף את רובה המוחלט של האוכלוסייה בערים כמו קלן (גרמניה), בינש (בלגיה), באזל (שוויץ) וניס (צרפת), הוא זה שמארגן ומפעיל את הקרנבל. הפעילות הקהילתית החליפה את מלחמת המעמדות.

הקרנבלים, בייחוד אלו של אירופה, הם מנוף אדיר למשיכת תיירים ולעידוד עסקים מקומיים. זאת הבינו יפה אנשי התיירות של ניס, הרוויים נחת מאלפי האוטובוסים המגיעים אליהם מדי שנה מרחבי אירופה. זאת הבינו גם פרנסי העיר ונציה, כשנוכחו שבשיא עונת השפל בחורף של צפון איטליה, אפשר להגיע לתפוסת שיא בבתי המלון. אלא שלהבדיל מקלן או באזל, לא ניחנה ונציה בקרנבל עתיק יומין. הקרנבל העתיק של העיר בוטל ב-1797, כאשר נפלה הרפובליקה הצרפתית בידי נפוליאון. מוזר ככל שיישמע, אבל דווקא

בונציה, ששמה מתקשר עם קרנבל יותר מאשר כל עיר אחרת באירופה, לא היו קרנבלים במשך 200 שנה, וזה שייצא לדרך בסוף השבוע יחגוג 24 שנה בסך הכל.

ראש העיר של ונציה, הידוע במזגו הלוחמני, יצא בשנת 2000 בהצהרה אבסורדית ונחושה שלפיה תיירים אינם רצויים עוד בעיר התעלות. אבל גם הוא לא מסוגל - וספק אם הוא באמת רוצה - להתגבר על נחשול התיירות האדיר ששוטף את מאות גשריה הציוריים של העיר מדי חודש פברואר. כמויות המזומנים הרבות שמוזרמות לקופותיהם של בעלי העסקים בתקופת הקרנבל יוצרות פלטפורמה כלכלית אדירה לעיר, שעורקי התנהלותה המסחרית מתבססים בלאו הכי על תעשיית התיירות ההמונית.

לקרנבל ונציה של ימינו יש לוח אירועים שבגלל האופי האיטלקי מתפרסם לעתים שבוע לאחר הקרנבל... הוא מורכב מהצגות וממופעים, רובם על במות בעיר, וממופעי רחוב, מופעי ריקוד, שירה ונגינה, פנטומימה וליצנות. בתוך כל אלה יש תהלוכת תחפושות וכן תחרויות. עם זאת, ההתרחשויות העיקריות בקרנבל הן ספונטניות ולא בהכרח האירועים היזומים.

רוצים ליהנות עד הסוף? במהלך ימי הקרנבל מתקיימים נשפי מסכות מהודרים במיוחד, עם ארוחות כיד המלך וריקודים. דמי הכניסה לאירועים כאלה יכולים לנסוק לעבר הכמה מאות דולרים. מי שלא מסוגל להרשות לעצמו להיכנס לאחד הנשפים האלה, יכול פשוט להתרשם מהאווירה העליזה ברחובות, ללגום קפוצ'ינו חם - ומוטב אספרסו ארוך - לצפות בתיאטרון האנושי הסואן ולהישבע שהוא חוזר לכאן גם בשנה הבאה.