הגברת העירומה נחשפה

דקלה קידר היא סופרת בת 28, שהוציאה לאור קובץ סיפורים קצרים בשם "הגברת העירומה". השבוע גילתה כי בארבע השנים האחרונות פירסמה יומן מקוון באתר "תפוז" תחת השם "שלומצי", נערה בת 18 כמעט.

לפני כשלושה שבועות צלצל הטלפון אצל קידר, ומעברו השני של הקו היה האיש מתפוז, שהודיע לה כי בעידן הבלוגים, הפורומים וחדרי הווידאו צ'אט אין מקום ליומן שהוא גם סיפור בהמשכים, שממילא אינו מייצר רווחים או כניסות מרשימות.

כך נסתם הגולל על ההרפתקה של קידר, המגדירה עצמה כחלוצת הבלוגריות בישראל. בפרק האחרון של היומן, בו שלומצי/דקלה "יוצאת מהארון", היא מספרת את השתלשלות העניינים, וכותבת לקוראיה ש"אני חושבת שמגיע לכם לקרוא את כל מאחורי הקלעים של שלומצי כותבת יומן, מההתחלה ועד לרגע זה".

הומאז' למעריב לנוער

הרעיון התחיל כשצוות תפוז, שקידר היתה בין חבריו, החליט לפרסם בערוץ הנוער של "תפוז" סיפור בהמשכים. הרעיון היה לפרסם פרק שבועי, כאשר כל אחד מהפרקים עומד כסיפור בפני עצמו, "זה לא היה ממש בלוג. זה היה כמו דברים שאני גדלתי עליהם ב"מעריב לנוער" למשל", מסבירה קידר (אין לבלבל בינה לבין דקלה קידר, אחת המשתתפות בתוכנית הטלוויזיה פרויקט Y).

"בגלל שהייתי צריכה להעלות בכל שבוע פרק אחד, חשבתי שפורמט היומן הכי מתאים לי. כשניסיתי לחשוב על מי מעניין אותי לכתוב, החלטתי: אני לא הולכת להמציא. כך פגשתי את שלומצי, שהיא גרסה שלי לפני 14 שנה".

קידר חתמה בשמה על הפרקים הראשונים ביומן. "מישהו בתפוז הציע לי למחוק את הקרדיט שלי, בשביל להיצמד לרוח האותנטית  ששידר היומן של שלומצי", כתבה קידר בפרק הפרידה, "לא חשבתי פעמיים. למה לא? לא תיארתי לעצמי שהיומן הזה הולך ללוות אותי במשך ארבע השנים הקרובות. מישהו מכם האמין שנעבור ביחד את כל התקופה הזו? אני עד עכשיו לא מאמינה".

"הכתיבה לבני נוער מאוד מהנה, מעניין לקרוא את התגובות ואת נקודות החיבור שלהם ליומן. כתבתי על נושאים שמעסיקים אותי כמבוגרת ומעניין לראות שהקווים שמשיקים ביננו, כמבוגרים ובני נוער - דומים למדי", היא אומרת. 

באופן מפתיע, גם התגובות לחשיפה היו חיוביות למדי. "נהניתי כל כך! שתהיה לך רק הצלחה בהמשך!", איחלה לה "נסיכת הביצה". "האמת, זה לא כזה נורא שלקחת על עצמך זהות חדשה...בסך הכל זאת הייתה חוויה נחמדה", כתב/ה phunky.

"אני עוקבת אחרי היומן הזה מאז תחילת כיתה י´! עכשיו אני לקראת סוף יב´...וכל הזמן הזה חשבתי איך שזה מצחיק שאותם הדברים עוברים עלי ועל שלומצי ביחד. לא להאמין שזה נגמר", ציינה גולשת 5432123. תגובות אלה ואחרות מלמדות על מערכת יחסים מיוחדת שנרקמה בין קידר/שלומצי לבין חברי הקהילה.

איך את מסבירה את זה שהמשתתפים בקהילה לא כעסו וחשו נבגדים מהחשיפה?

"חשבתי על זה הרבה, ואני חושבת שזה בגלל שהם לא מבוגרים", אומרת קידר. לדבריה, את הכוח לחשוף את זהותה האמיתית שאבה מאנה וגנר, הלא היא אריאנה מלמד, שכתבה במדור האוכל של ynet בשם עט. "בלי החשיפה שלה היו לי הרבה לילות ללא שינה", אומרת קידר. "שם זה כבר הגיע לאיומים מצד גולשים שהם יחשפו אותה ואת זהותה, וזה משהו שמבוגרים עושים. הם רגילים לאכזבות ולא נותנים לעצמם להיסחף אחרי הפנטזיה".

קידר מאמינה כי בני נוער פחות חשדניים מהמבוגרים, ולמרות שלדעתה כל הקוראים ידעו שלא נערה בת 14-18 כותבת את היומן, אף אחד לא התעמק בכך יותר מדי. "הכתיבה היתה כל כך אישית ופתוחה, והחולשות היו על שולחן. כתבתי על דברים שלא נעים להודות בהם, על מבוכה ובושה בגיל הזה", היא מסבירה.

על כך תוכל להעיד גם תגובתה של "קאט", נערה בת 18, לפרק אחרון. "היה לי ברור לחלוטין ששלומצי היא לא באמת ילדה בת 18, אבל זה לא הפריע לי. רציתי להגיד תודה, על הכל בעצם". 

"בשלומצי יש חומרים לשלושה ספרים...יש סיכוי שזה יהיה ספר, אבל אני עוד לא יודעת. עוד לא קראתי את זה כסיפור שלם". היא רואה את כל החוויה באופן חיובי ביותר, ניסוי חדש בכתיבה ספרותית אינטראקטיבית. "הדבר הכי מרגש שסופר יכול לאחל לעצמו הוא קבלת תגובות מיידיות מהקוראים", אומרת קידר, "זו מטרת הכתיבה - להיכנס ללבבות של אנשים ולקרוא תגובות חדשות. זה דבר נורא מרגש ואפילו ממכר לפעמים".