מוזיאון הנוסטלגיה במעגן מכאל

אי אפשר שלא לחייך כשנכנסים למוזיאון הנוסטלגיה של מודי ברכה בקיבוץ מעגן מיכאל. בצעד קל מדלג המבקר משנת 2004 הישר בחזרה לבית סבא וסבתא.

הכל יש שם: מכנסי חאקי קצרים עם גומיות, מחוך וחזיית השרוכים, ארגזי מסע ענקיים איתם עלו לארץ מאירופה, פיילות בהן עשו כביסה, מכונת כתיבה , פטיפון, טלפון חוגה ושידות העץ ענקיות שהגיעו ישר מגרמניה. מתגעגעים לסמובר? יש שם יותר מאחד, למכשיר הרדיו הגדול עם הכפתורים הענקיים? יש גם יש. המעשנים ישמחו להיזכר בקופסאות הסיגריות הישראליות 'דפנה', חובבי הצילום יפגשו את מצלמות הענתיקה שהבזיקו לתוך עיני המשפחה שעמדה רצינית ומאובנת מול הצלם.

מאות ואלפי פריטים יש שם במוזיאון, פרי איסוף של שנים רבות, כולם מתחילת המאה ועד לימים אלה ממש. הם מחולקים בקפידה בין פינת הבית לפינת החקלאי, הסנדלר, הרופא ועד לפינת הספר והטיפוח. בפינה זו למשל תוכלו לפגוש שוב את מכונת יבוש השיער, זו עם הרגל, תחתיה היו ניצלות האמהות כשבאו לעשות את התסרוקת של יום שישי.

"כל אחד מוצא משהו להתחבר אליו",אומר מודי. "בני השבעים הרי השתמשו בדברים שנעלמו היום מן הנוף, דור הביניים זוכר אותם מבית סבא והדור הצעיר משתגע ממכונות הכתיבה למשל, ומהכלים החקלאיים".

מאז שהוא זוכר את עצמו אוסף מודי, יליד הקיבוץ בן 46, פשוט הכל. "עצים יפים, אבנים וצדפים ומאובנים. תמיד היו לי אוספים ענקיים בבית. איסוף הוא של סוג של צייד, יש בזה מתח, אדרנלין. היצר הזה הרבה יותר חזק מהרצון לעשות מזה ביזנס. בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה מייד פריטים ישנים. עם השנים אתה נעשה מיומן,לומד איפה לחפש את הדברים, למצוא אותם ביתר קלות. אתה גם מבין שמה שזורקים היום יהיה בעתיד פריט מוזיאוני, ואולי דווקא לא כדאי לזרוק אלא לשמר."

חדוות האיסוף, אומר מודי, עוברת כנראה בגנים. אביו, יעקב ברכה, הוא הארכיונאי של מעגן מכאל. "ארכיון גדול ומשוכלל" אומר מודי ומציין כי מדובר בנקודת חיבור בינו ובין אביו: "שנינו חולקים מודעות עמוקה לחשיבותה של ההיסטוריה".

מסתכלים גם קדימה

מעולם לא קנה פריטים ישנים, תמיד קיבל מאנשי הקיבוץ והאזור, אנשים ששמחים לתרום. משך זמן רב היה האוסף בביתו הפרטי הלא- גדול, אלא ש"בעשר השנים האחרונות התעורר בי הצורך לשתף אנשים נוספים". בהתחלה הקצה לו הקיבוץ מחסן קטן, אחר כך גדול יותר ובסופו של דבר את המבנה הנוכחי.

"לא מדובר במפעל חיים" הוא עונה לשאלתי "המוזיאון הוא חלק מהאישיות שלי. היום מגיעים אליו תלמידי בי"ס 'מעגנים' ו'המשותף', חברי ואורחי הקיבוץ ואנשים פרטיים ששמעו ורוצים לראות. הייתי רוצה שהמקום יהיה פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. שזה לא יהיה מקום מסחרי אלא לימודי.

"אני חושב שהמקום מתאים במיוחד למשפחות כיוון שהוא יוצר חוויה אינטראקטיבית בין ההורה והילד. כשאמא מסבירה על הפריטים שהיא זוכרת מילדותה לילד שלה, נוצרת חוויה רגשית ומקרבת, במקום הרצאה טכנית על העבר".

אני, שאינני מחובבי העולם-של-פעם, הסתובבתי במוזיאון ולא הפסקתי להשמיע צווחות גיל קטנות. בבת אחת עלה באפי ריח הבלינצ'ס של סבתא, מטוגנים במחבת בד-יוק כמו זה שתלוי על הקיר, והתרגשות אמיתית אחזה בי כשפגשתי בפיילה ששימשה עבורנו בריכה על הדשא בימי הקיץ החמים. חוויה מקסימה ומחוייכת, לא לחובבי נוסטלגיה בלבד.

לביקור במוזיאון (בתיאום מראש) או לתרומת פריטים ישנים: מודי ברכה, טלפון: 784572 - 053.