שתף קטע נבחר

 

מאה הילדים שלה

סרט תיעודי המגולל את סיפורם של לנה קיכלר והיתומים שאימצה עם תום מלחמת העולם השנייה יוצא להקרנות מסחריות בסינמטקים

באביב של שנת 1945 מגיעה לנה קיכלר, אישה צעירה שאיבדה את בתה ונעזבה על-ידי בעלה, לרחוב דלוגה 38 בקרקוב, מושבו של הוועד היהודי. בקומה השנייה של הבניין היא מגלה עשרות ילדים בגילאי 3-15 שהתייתמו מהוריהם אך שרדו את המלחמה ונמצאו במצב פיזי ונפשי מחריד. "גורלי התקרב אליי בצעדים גדולים", מתארת קיכלר את תחושותיה באותם הרגעים בהם נפגשה לראשונה עם הילדים, שעתידים היו להפוך למאה הילדים שלה.

 

סיפורם המרתק של קיכלר וילדי בית היתומים התפרסם לראשונה בספרה "מאה ילדים שלי". על ספר זה מבוסס סרטן התיעודי של עמליה מרגולין ואושרה שוורץ, "מאה ילדים שלי", שפוגש את גיבוריו, אותם ילדים שבגרו, משחזר יחד אתם את קרעי הזיכרונות ומחזיר אותם לאותה ילדות נרדפת שזכתה לתקומה בעקבות המפגש הגורלי עם קיכלר.

 

לאחר שזכה בפרס החוויה היהודית בפסטיבל הקולנוע בירושלים, יוצא הסרט השבוע להקרנות מסחריות בסינמטקים ברחבי הארץ. מסמך מרתק שמעבר לסיפור הנקודתי שהוא מביא, מצליח להחזיר לצופה את האמונה ברוח האדם.

 

המפגש הראשוני בין קיכלר לקבוצת היתומים היתה, כאמור, בדלוגה 38 בקרקוב. חלק מהילדים הצליחו לשרוד את המלחמה ביערות ולחמו לצד הפרטיזנים, אחרים שרדו את מחנות הריכוז או הוחבאו במנזרים ובמשפחות נוצריות. רבים מהילדים פיתחו זהות נוצרית אדוקה, לעתים אנטישמית. אולי בשל אובדן בתה, היה ברור לקיכלר שתפקידה לגונן על היתומים, להחזיר להם את האמון באדם ולשקם את חייהם ואת חייה שלה. היא אספה את הילדים, הקימה להם בית בזאקופנה שבדרום פולין והחזירה להם את ילדותם.

 

"מישהו סוף-סוף הוריד מאיתנו את עולה של המלחמה על הלחם", מספרת בסרט אחת מהילדות של קיכלר. בעיירה הקטנה בפולין סבלו המוסד וילדיו מהתקפות אנטישמיות אלימות שאילצו את לנה קיכלר למצוא פתרון אחר. היא הבריחה את הילדים דרך הגבול בין פולין לצ'כיה ומצאה יחד איתם מקלט בצרפת. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1949, עלתה הקבוצה לישראל, הילדים נקלטו בקבוצת שילר וקיכלר עצמה התפנתה להקמת משפחה משלה. בסרט נפגשים ילדי קיכלר עם בתה הביולוגית של לנה קיכלר, שמלווה אותם לאורך מסע נפשי מרגש למחוזות ילדותם. את הסרט, על בעיותיו האוביוקטיביות שנובעות מכך שהוא יוצא מתוך נקודת הנחה שהצופה מכיר את סיפרה של קיכלר, צריך לראות לא רק מפני שהוא מזכיר אותו פרק שחור בהיסטוריה אותו אנו מצווים שלא לשכוח, אלא גם מפני שהוא מלמד אותנו חמלה ומבקש שלא נשכח להיות בני-אדם.

 

"מאה ילדים שלי" - סינמטק חיפה (8,11,12 בפברואר), סינמטק ת"א (9-10,13,16-19,22,24 בפברואר) סינמטק י"ם (12,17,21 בפברואר)

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מחזיר את הילדים שבגרו למחוזות ילדותם
לאתר ההטבות
מומלצים