זכויות יוצרים, עידוד הורדות חוקיות, ויושר עיתונאי

אתר האינטרנט "נענע" הוא לא בדיוק אות ומופת ליושר עיתונאי. האתר הנמצא בבעלותה של נטוויז'ן, "חושף" מחדלים מבית היוצר של המתחרים, ונאבק במגמות עסקיות המנוגדות (כמה מפתיע) לאלה של האמא. על הבחירות העיתונאיות התרבותיות שלהם, עדיף לא להכביר מילים. גם לא על הרמה המקצועית.

היום, הם עברו קצת את הגבול. "הכי לסביות שיש תמר גלזרמן הורידה 3 פרקים של "The L Word", הסדרה הכי חמה בטלוויזיה האמריקאית, וזה מה שיש לה לומר (הפרק הרביעי יורד עכשיו)" זועקת כותרת המשנה של הכתבה הראשית ב'מיקסר'. ויש שם גם קישור מהיר שמסביר כיצד להוריד סרטים באינטרנט.

ואני תוהה, אם מישהו היה מעתיק את הקטע הזה (עזבו שהוא כתוב ברמה איומה) ומפרסם אותו כמות שהוא, נענע לא היו תובעים אותו. תובעים, בטח תובעים. אבל בכל הקשור להפרת זכויות של אחרים, יש לנו כאן ווינר. לדעתי, זוהי תרבות רשת מגעילה ביותר. האתרים לא אמורים ליישר קו עם האולפנים הגדולים, חלילה, אבל הם גם לא אמורים לעודד, להדגיש ולפתח את תעשיית ההורדות הבלתי-חוקית.

ובעניין התירוץ הקבוע, האומר שאי אפשר לרכוש את הסדרה (אם היא כ"כ טובה כמו שהכותבת אומרת) דרך אמזון או אתרים אחרים, או לבקש מחברה טובה או חבר טוב לקנות כשהם מסתובבים בכל מדינה אירופית או בארה"ב. אז התירוץ הזה הוא לא בדיוק נכון.