פסיקה: לשון הרע באתר אמריקני אינה שפיטה בישראל
שופט בבית משפט השלום בירושלים קבע, כי תביעת דיבה שהוגשה על ידי יהודי אמריקני נגד אתר אמריקני בו פורסמו השמצות נגדו אינה יכולה להידון בבית משפט ישראלי
תביעת דיבה בגין דברים שפורסמו באתר אמריקני על ידי יהודים אמריקניים אינה שפיטה במדינת ישראל, כך קבע בשבוע שעבר שופט בית משפט השלום בירושלים, שמעון פיינברג.
התביעה הוגשה על ידי סטיב רמבם, בעקבות פרסום מודעה בעיתון ג'רוזלם פוסט מטעם מרדכי (מרק) לוי ואלן וברמן, בעלי אתר JDO, במסגרתה הוזמנו הקוראים לגלוש לאתר ולקרוא את "הסיפור האמיתי" מאחורי רמבם, חוקר פרטי יהודי-אמריקני, העוסק בחקר נושאים יהודיים, בהם גם איתור נאצים ברחבי העולם. על פסק הדין דיווח הגולש משה הלוי (הלמו) באתרו.
לטענתו של רמבם, במודעה שפורסמה באתר הופיעו השמצות כלפיו, בהן טענות כי הוא "ממזר", אינו יהודי, מלשין ובנוסף לכל, גם ידידם של נאצים. בתגובה לדברים הגיש רמבם קובלנה פלילית (הליך פלילי שמוגש על ידי אזרח ולא על ידי המדינה) לבית משפט השלום בירושלים, בטענה כי השניים הוציאו את דיבתו רעה, ומכיוון שההפניה לאתר נעשתה בעיתון ישראלי - יש באפשרותו לתבוע אותם בארץ.
בחודש מרץ 2002 קבע השופט פיינברג, כי מאחר והקובלנה אינה עומדת בתנאי "קובלנת פנים" ("עבירה שנעברה כולה או מקצתה בתוך ישראל") או "קובלנת חוץ" (עבירה נגד המדינה או העם היהודי, עבירה נגד אזרח או תושב ישראלי או עבירה שנעברה בידי אזרח או תושב ישראל) - לא יחולו עליה דיני העונשין בישראל ובית משפט ישראלי לא ידון בה.
סיבוב שני, החלטה זהה
רמבם לא קיבל את ההחלטה ובאמצעות בא כוחו, עו"ד נדב בלום, ערער על דחיית הקובלנה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה כי הנאשם השני, אלן וברמן, דווקא מחזיק באזרחות ישראלית, זאת בניגוד לטענותיהם של משרד הפנים והסוכנות היהודית, שלא הצליחו לקבוע אם השניים הם אזרחי ישראל. הרכב של שלושה שופטים הורה לבטל את ההחלטה, ובמרץ 2003 הגיעו שני הצדדים להסכמה על ביטול החלטתו של השופט פיינברג, ועל המשך הדיונים בבית משפט השלום.
ב-10 לפברואר 2004 פסק השופט פיינברג בשנית, כי "לאור כל האמור, אני מגיע לאותה תוצאה אליה הגעתי בהחלטתי הקודמת, דהיינו כי בהנחה שהנאשמים אינם אזרחים או תושבים של ישראל, אין תחולה לדיני העונשין בישראל על העבירה".
לגבי ההוכחות החדשות לגבי אזרחותו הישראלית של וברמן, קבע השופט פיינברג כי הקובלנה נגדו (ונגד לוי) תימחק, עקב חוסר סמכות של בית המשפט הישראלי לדון בה. עם זאת, פיינברג הודיע לצדדים כי "אם יוגש כתב אישום מתוקן נגדו...שבו כתוב מפורשות בפרק העובדות שהנאשם מספר 2 הינו אזרח ישראל...לא תבוטל הקובלנה נגדו".
קביעה זו מהווה סמן בכל הנוגע לאחריות השיפוטית של מדינות לגבי תכנים מקוונים, שמטבעם אינם מוגבלים על ידי גבולות גיאוגרפיים. בהחלטתו, כתב השופט פיינברג כי "..."הפרסום" של דבר לשון הרע (על ידי "הפצתו" או "הצעתו" באמצעות מחשב) נעשה כולו בחו"ל, ולקליטתו או לאפשרות קליטתו, על ידי צד שלישי בתוך ישראל, אין כל רלוונטיות".
בית המשפט במלבורן, אוסטרליה, קבע ב-2001, כי לצורך האחריות המשפטית, מקום הפרסום של השמצות אינו המקום שבו מאוכסנים שרתי האינטרנט, המאחסנים את התכנים, אלא המקום שבו הם נקראו. כלומר, כל מדינה שיש בה גישה לאינטרנט. על פי פסקי דין נוספים שפורסמו בעבר, אתר של חברה ישראלית הפועל משרתים בישראל אך מציע את שירותיו ללא הגבלה לגולשים ברחבי העולם, עלול להיות כפוף לסמכות השיפוט של מדינות שונות.
ביומן הרשת שלנו כבר ביקרתם? היכנסו לקטעי קישור ותהיו בעניינים.
לפנייה לכתב/ת 
