בפול ווליום: הנזק הבלתי הפיך של המוסיקה במועדונים
מחקר חדש שנערך באנגליה מעלה, שצעירים שנחשפים במועדונים למוזיקה בעוצמה גבוהה עלולים להזדקק למכשיר שמיעה כבר בשנות הארבעים לחייהם. "צריך להימנע ככל שניתן מעמידה ליד מקור הרעש", מזהיר מומחה לשמיעה ודיבור. "ייתכן מצב שבו שמיעתו של אדם תיפגע באופן תמידי לאחר הופעת רוק אחת"
בישראל, אגב, הנתונים מדאיגים לא פחות: בשנים האחרונות חל גידול של פי שלושה במספר האנשים הנחשפים לרעשים מזיקים. אם בשנות ה-80 הם היוו 6.7 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה, כיום קבוצת הסיכון הזו עומדת על 18.8 אחוז מהאוכלוסייה.
"לאנשים אין כל מודעות לנושא", אומר עו"ד אביב אונגר, נציג חברה דנית שמשווקת בימים אלה מכשיר שמיעה חדש, קטן וקל במיוחד. "אף הורה לא היה שולח את הילד שלו למקום שבו הוא היה מאבד אצבע, אבל הם שולחים את הילדים למועדונים וגורמים להם לנכות שהיא חמורה הרבה יותר מלאבד כמה אצבעות. אני נדהם לפעמים לראות תינוקות שרוקדים בחתונות ליד הרמקולים. ברור לחלוטין שזה מזיק. כל אותם אנשים ששומעים במכונית שלהם מוזיקה בפול-ווליום גורמים לעצמם נזק שהם לא מודעים לו".
הדי.ג'יי בסכנה
מהמחקר החדש שפורסם באחרונה באנגליה עולה, כי מי שחשב שרק רוק כבד מהווה סכנה לאוזניים, טעה בגדול: מתברר כי נגני מוזיקה קלאסית רבים - בעיקר כנרים – נזקקים למכשירי שמיעה לאחר שנים רבות של נגינה.
"ברוב התזמורות הכנרים יושבים שורה אחת לפני כלי הנשיפה, שנושפים להם פשוט לתוך האוזן", מסביר אונגר. "רעש של חצוצרה יכול להגיע לעוצמה של יותר מ-100 דציבל, שזה כמו מטוס שממריא לך בתוך האוזן. בנוסף, הכנרים משעינים את האוזן על הכינור, מה שעלול להחמיר את הנזק. מוזיקה קלאסית נשמעת מאוד נעימה ורגועה, אבל היא יכולה לגרום לאיבוד שמיעה תמידי".
אבל יותר מהכל מסמנים אנשי המקצוע את הרוק הכבד ואת המועדונים השונים, שבהם בעיקר הוא מושמע, כמקור הסכנה העיקרי. "אחד המטופלים שלנו איבד כמעט לחלוטין את השמיעה שלו במהלך הופעה של להקת הרוק הכבד 'מטאליקה' בפארק הירקון", מספר אונגר.
מנהלי המועדונים לא ממהרים להתרגש."95 אחוז מהאוכלוסייה בארץ לא מגיעה בכלל למועדונים, אז איך זה שאנחנו גורמים את הנזק הגדול ביותר"? כועס ראובן לובלין, הבעלים של מועדון "האומן 17" בירושלים. "אם להאמין למומחים, היום כל באי המועדונים צריכים כבר להיות חירשים".
עוצמת הדציבלים במועדונים מגיעה במקרים רבים ליותר מ-100 דציבל, כשהתקן שנקבע כלא מזיק הוא 85 בלבד. לובלין מודה שהמועדון שלו משמיע מוזיקה בעוצמה שנעה בין 100 ל-105 דציבלים, וגם מאשר שעבודתם של הדי.ג'ייאים במועדונים כרוכה בסיכון מסוים. "זה כבר סיפור אחר לגמרי, כי הדי.ג'יי עומד כל הערב מטר מהרמקול. אני עצמי משמש די.ג'יי 30 שנה, ואני שומע פחות טוב באוזן אחת. אפילו לא הלכתי לבדוק את זה, כי אני יודע מה הסיבה. היום יש לנו דרכים להתמודד עם זה, כמו אוזניות מיוחדות".
לעומת לובלין, יש כאלה שדווקא חושבים שיש מקום לנקוט אמצעי זהירות גדולים יותר במועדונים. יובל, ששימש די.ג'יי במשך כמה שנים, אומר כי רבים מחבריו, שלא היו מודעים לסכנה, נפגעו מעוצמת הרעש המוגזמת.
"הבעיה היא לא המועדונים, אלא חוסר המודעות של הציבור", אומר יובל. "אני אישית הייתי מודע לסיכון ודאגתי להיזהר, אבל ראיתי כל ערב חבר'ה שנכנסים לאטרף ורוקדים ממש צמוד לרמקולים. אחר-כך הם היו מתלוננים על צלצולים באוזניים ועל פגיעה בשמיעה. נכון שבמרבית המקרים בעיות השמיעה הן זמניות, אבל עדיף להיזהר מראש מאשר לקחת סיכונים ולאכול אותה. אנחנו, הדי.ג'ייאים, תמיד צחקנו בינינו שאולי כדאי לנו לעשות ביטוח שמיעה, או לדרוש תוספת סיכון מקצועי, אבל בתכל'ס מי שרוצה יודע להיזהר, ואפשר לשלב הנאה עם מינימום פגיעה בשמיעה".
הרעשים המזיקים נמצאים לא רק בדיסקוטקים ובאולמות האירועים, אלא גם בבית של כל אחד מאיתנו. "הנזק של הווקמנים יכול להיות גדול לא פחות", אומר ד"ר מרדכי הימלפרב, מנהל היחידה לשמיעה ודיבור בבית-החולים איכילוב בתל-אביב. "עוצמת המוזיקה שמגיעה מאוזניות שאנחנו מכניסים לאוזניים יכולה להגיע ליותר מ-90 דציבל. אנשים נוטים לשמוע דברים בקולי-קולות, והם לא יודעים שהם גורמים לעצמם נזק".
זהירות, צלצולים באוזניים
אז מה אפשר לעשות כדי למזער את הנזק? "אפילו מוזיקה בעוצמה העולה על התקן לא מזיקה בתנאי שאדם חשוף לה לא יותר מזמן מסוים", אומר ד"ר הימלפרב. "כדי להימנע מנזק תמידי, צריך להקפיד על זמן החשיפה לרעש המזיק. אם, לדוגמה, אדם נכנס לדיסקוטק שבו העוצמה היא 100 דציבל, מותר לו להיחשף לרעשים הללו לא יותר משעתיים. לאחר מכן הוא מסתכן בנזק תמידי לשמיעה.
"כשנחשפים לרעש חזק במשך זמן מסוים יש לעיתים תחושה שהאוזן סתומה ויש צלצולים באוזניים, אבל כשקמים בבוקר הכל נעלם. במקרים הללו מדובר בנזק זמני שעובר, אבל צריך עדיין להיזהר, כיוון שנזקים זמניים רבים יכולים להביא לנזק קבוע. בנוסף, ייתכן מצב שבו שמיעתו של אדם תיפגע באופן תמידי לאחר הופעת רוק אחת, אם כי מדובר במצבים נדירים.
"צריך להימנע ככל שניתן מעמידה ליד מקור הרעש. כדאי למנוע מראש רעשים מיותרים על-ידי ציפוי קירות כראוי, כיוון שהבעיה היא במיוחד בחללים סגורים, ששם הצלילים מוחזרים מהקירות והעמודים והעוצמה מוגברת בכל האולם.
"צמר גפן באוזניים לא ממש עוזר. יש כיום פקקים טובים שמסייעים וניתן להשיג אותם בכל בית-מרקחת. אולי יהיו כאלה שיחשבו שהם נהנים פחות מהמוזיקה, כי הם שומעים פחות טוב, אבל כדאי שיזכרו שעדיף לשמוע פחות טוב בגלל פקקים באוזניים - ולא בגלל ליקוי שמיעה".
הימלפרב סבור עוד, כי גם פעולות בתחום החינוך יכולות לסייע. "בשנים האחרונות הצעירים נחשפים יותר לרעשים מזיקים, כיוון שתרבות הבילוי השתנתה. אני מאמין, שאם היינו מצליחים לחנך את הצעירים שהעוצמות החזקות של המוזיקה לא גורמות הנאה יותר משמיעת מוזיקה בעוצמה רגילה, היינו עוזרים להם לשמור על השמיעה שלהם".
דניאל (17), תלמיד כיתה י"א מירושלים שנוהג לבלות במועדונים, לא מתנגד: "צריך בהחלט להגביר את המודעות לנושא וללמד בבית-הספר שמסוכן לנסוע ברכב עם מוזיקה בקולי קולות, ומסוכן להישאר ליד הרמקול במועדון זמן רב. אם נדע איך להתמודד עם הסכנות האלה, נוכל להמשיך לבלות מבלי לחשוש כל ערב שאולי הצלצולים באוזניים הפעם לא ייעלמו".
לפנייה לכתב/ת 
