הורמונים בגיל המעבר: לא כל אחת צריכה

מחקר שפורסם ביולי 2002, אודות הסכנה שבנטילת הורמונים חלופיים, זרע בהלה ובלבול בקרב גינקולוגים ונשים. הנתונים העידו כי הורמון אסטרוגן סינתטי, הניתן לנשים, מעלה את תחלואת הלב ומגדיל את הסיכון לסרטן השד ולשבץ מוחי. בעקבות הנתונים, חלה ירידה חדה בשימוש בו. היום מגיע מספרן של נוטלות ההורמונים לכעשרה אחוז מקרב הנשים בגיל המעבר. האגודה הישראלית לגיל המעבר גורסת שאין לתת באופן גורף הורמונים לכל אשה שחצתה את גיל ה-50, אלא להתאים לכל אשה מינון מסויים, וזאת לאחר בדיקות מקיפות, כולל בדיקת צפיפות העצם.

אחד היתרונות שנשים בנות 50 פלוס הרוויחו מהוויכוח אודות ההורמון החלופי, היא מסקנה רפואית שהותקנה בארה"ב, וקובעת שיש לשתף את המטופלת בכל החלטה, ושכל אשה מוזמנת לשקול באופן אישי האם לקבל טיפול הורמונלי חלופי. תפקידו היחיד של הרופא הוא להעביר למטופלת מידע עדכני בצורה מובנת, כדי שתוכל להפעיל את שיקול דעתה, ולעודד אותה לנהל אורח חיים בריא יותר (תזונה, שמירת משקל, פעילות גופנית).

"גיל המעבר ותקופת הבלות הם לא מחלה", אומר פרופ' מוריס נוטלוביץ, גינקולוג וחוקר בעל שם עולמי בתחום הטיפול ההורמונלי, שעומד בראש המרכז האמריקני לבריאות האשה, ומבסס את טיעוניו על מחקר וניסיון קליני רחב. פרופ' נוטלוביץ הרצה בכנס גינקולוגים ישראלים שנערך לרגל השקת תכשיר לטיפול הורמונלי במינון נמוך של חברת "נובו-נורדיסק". התכשיר, "נובופם", מיועד לטיפול בנשים בתחילת גיל המעבר.

"השינויים הפסיכולוגיים והביולוגיים שחלים בנשים בגיל המעבר הם אירוע חיים טבעי, שכל אשה עתידה לחוות", אומר פרופ' נוטלוביץ. "משום כך, הבעיה המרכזית של גיל המעבר היא לשפר את איכות החיים של האשה. אנשים נתפסים למיתוס, שהבלות פירושה מסע מתמשך של גלי חום, דכדוך נפשי והזעה, ואני טוען שהסכנות המשמעותיות יותר, נקרא להן האוייב, הם האוסטיאופרוזיס, מחלות לב והאלצהיימר".

נוטלוביץ מבחין בין הגישה המניעתית שבה הוא מצדד, לבין גישה טיפולית. לטענתו, הטיפול המניעתי ידחה את בוא המחלות הקשורות בחסר אסטרוגן ואפשר להתחיל בו הרבה לפני גיל המעבר, אפילו בגיל 35. את המינון התרופתי הוא קובע על-פי המאזן ההורמונלי והפרופיל הגנטי: "לכל אשה ביולוגיה שונה. אף פעם לא יהיה הורמון אחד שיתאים לכל הנשים בעולם. בכל מקרה, בנשים בנות 60 ומעלה, שהן אחרי גיל הבלות, אין להורמונים החלופיים חשיבות יעילה. כאן הייתי מתמתן".

על-פי פרופ' נוטלוביץ, אין "להתנפל" על כל אשה שמגיעה לגיל המעבר בשורת טיפולים הורמונליים, אלא אם בדיקת צפיפות העצם מראה סיכון לשברים. לדבריו, האסטרוגן החלופי מחזק את הזיכרון ואת התפקוד הקוגנטיבי. כל אשה המתקרבת לגיל 50 חייבת, לשיטתו, לערוך בדיקת דם שתשקף את המאזן ההורמונלי שלה ובדיקות של צפיפות העצם. אם התוצאות תקינות, אין לדעתו כל סיבה ליטול הורמונים, אלא רק לשמור על פעילות גופנית סדירה.

ד"ר ציפי דולב, רופאה פסיכיאטרית שהתמחתה בנושא הפרעות במצב-הרוח אצל נשים, מסכימה עם גישתו של פרופסור נוטלוביץ. בספרה "נשים, הורמונים ומצבי-רוח" (הוצאת "כותרות") היא סוקרת את סוגי ההפרעות הנפשיות, הדכדוך והקשיים הרגשיים המעיבים על איכות החיים של בת ה-50 פלוס, ומפרטת את דרכי הטיפול.

ד"ר דולב מתייחסת גם לתקופת החיים שקודמת לבלות, בגיל 47-48. המאפיינים השכיחים הם מחזורי וסת לא סדירים ותנודות חדות בייצור האסטרוגן, שגורמות להתחלה של עייפות, דיכאון והפרעות שינה, מצבי חרדה ואי-שקט. ד"ר דולב סבורה שנשים אלו לא זקוקות להתערבות תרופתית, אלא רק להכוונה לקבלת עזרה נפשית, להתעמלות, להפחתת עישון, להפחתת שתייה של אלכוהול וקפה, ולהקפדה מיוחדת על צריכת סידן. הזמן הממוצע להופעת גיל הבלות והפסקת הווסת, הוא גיל 52-53. כרבע מאוכלוסיית הנשים, אגב, אינה סובלת משום תופעה, אולם התר הנשים חוות את גיל המעבר בתסמינים פיזיים לא נוחים: גלי חום, הזעות, השמנה, הפרעות שינה ויובש בנרתיק. לאלו מומלץ לא לוותר על טיפול הורמונלי חלופי, הניתן כיום בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון.