סיכום העימות החי בנושא כלובי הדגים

דברי פתיחה:

יריב אברמוביץ: הויכוח שלנו הוא לא ויכוח עם דליק, דליק הוא שחקן שמוביל קמפיין ואין בליבנו עליו. חבל שהכרישים שמאחורי כלובי הדגים, בחרו לשים בחזית העימות אדם בעל חזות נעימה שמשרת את האינטרסים הכלכליים האדירים שלהם. כל הגופים המוסמכים במדינת ישראל קבעו כי כלובי הדגים הורסים את מפרץ אילת ועליהם לצאת משם. איתי נמצאים רענן בורל מהחברה להגנת הטבע, דודו זכאי - הביולוג הימי של רשות הטבע והגנים ויחד נסביר לכם למה צריך להוציא את הכלובים מהים בהקדם.

דליק ווליניץ: תודה שבאתם, תודה שחשוב לכם. ההאשמה של חוות הדגים בהשחתת השונית היא אחד השקרים הסביבתיים הגדולים בכל הזמנים. גם אני הייתי קורבן לשקרים האלה, היום אני יודע את האמת, ומקווה שבסיום הדיאלוג הזה גם אתם תדעו קצת יותר.

ש: דליק היקר, האם אתה מוכן להעיד בבית משפט תחת שבועה שלא קיבלת כסף עבור הקמפיין הנוכחי? אני מסופק.

דליק ווליניץ: התשובה היא כן, ואתבע לדין כל מי שיטען אחרת.

ש: מדוע המכון לימים ואגמים תומך בפעילות כלובי הדגים במפרץ?

יריב אברמוביץ, עמותת "צלול": המכון לחקר הימים והאגמים מקבל תמלוגים בסך מליוני שקלים בשנה מבעלי כלובי הדגים, מאחר והוא אבי הטכנולוגיה בה הם עושים שימוש.  התברר מדו"ח מבקר המדינה שקיימים אי סדרים כספיים חמורים במערכת היחסים בין כלובי הדגים למכון ואף הוגשה תלונה למשטרה בעניין. המכון לחקר הימים פוחד שהכלובים יצאו מהמים, כי הוא יאבד את מקור ההכנסה ולכן הוא תומך בהם.

אייל, בעל חוות הדגים: המכון לחקר הימים כמי שפיתח את הטכנולוגיה חייב לקבל תמלוגים שאם לא כך, ניתן היה לטעון למנהל לא תקין. אגב, גם רשות הנמלים צריכה ומקבלת תשלומים משום שאלה הכללים המחייבים.  גם רשות שמורות הטבע מקבלת תמלוגים של מיליוני שקלים מהמצפה התת ימי עליו היא אמורה לפקח. המצפה שייך למשפחת קאהן, המממנת היחידה של עמותת צלול במיליוני שקלים. 

פרופ' ברוך רינקביץ', חוקר בכיר במכון לחקר ימים ואגמים, חיפה: המכון לחקר ימים ואגמים, לא תומך ולא מתנגד להמצאות חוות הדגים. כחוקר בלתי תלוי שעסק בהשפעות האפשריות של כלובי הדגים על האקולוגיה של השונית באילת, אין לי ספק שהשפעתם היא או מינימלית או נמוכה כך שאפילו אי אפשר למדוד זאת. לעומת זה, כל הניסויים שערכנו בקרבת כלובי הדגים הראו בצורה חד משמעית

שהאלמוגים פורחים בניגוד למה שהציבור שומע וקורא בעיתונות.

דודו זכאי, ביולוג מפרץ אילת - רשות הטבע והגנים:  בעקבות הפרסום, פרופ' רינקוביץ שהתפרסם בספרות המקצועית בכנס של החברה לזיאולוגיה בשדה בוקר, ביצענו צלילות ביקורת בתיאום מראש. הצלילות תועדו בצילום דיגיטלי תת מימי וכללו צילום מפורט של כל קבוצות הניסוי.

ממצאי צלילות הביקורת אשר אושרו ע"י פרופ' יוסי לויה, העלו את המסקנות הבאות:

א. חלק מאלמוגי הניסוי תועדו שהם כבר מתים כתוצאה מתחרות חריפה עם שושנות ים החונקות אותם.

ב. שרידות האלמוגים כפי שדווחה על ידי מבצעי הניסוי בדצמבר 2003, לאחר 100 ימי ניסוי היא 75%. לצערנו, נתון זה אינו רלוונטי

כיום ושרידות האלמוגים לאחר כ 180 יום עומדת על 50% בלבד. מסקנותינו מצביעות כי מחצית מהאלמוגים אשר הוצבו בתחילת הניסוי על ידי החוקרים, לא שרדו את חצי שנת הגידול הראשונה.

נתונים אלו, שוב מצביעים על העובדה הידועה (גם ממחקרים אחרים שבוצעו במפרץ אילת), כי גידול מהיר של האלמוגים, בתנאים הקשים המתקיימים בסביבת כלובי הדגים, גורמים לצמיחה מהירה ותמותה מהירה.

ש: כשאני חושב על שדליק במתכונתו החדשה, עולה לי שורה של שיר בראש. "היו לי עקרונות, מכרתי את כולם". מדוע אתה חושב, שאנחנו, האירגונים הירוקים כל כך בורים שלא מסוגלים להבחין בין דבר אחד למשנהו? 

דליק ווליניץ: מי מפחד ממסקנות הועדה? אנחנו חיים במאה העשרים ואחת, המידע נגיש לכל. אחרי קריאת חומרים רבים החלטתי מה שהחלטתי. אבל, אין ספק שיש במדינת ישראל מחלוקת מדעית. כדי לפתור אותה מינתה הממשלה ועדה בין לאומית עם שלושה חוקרים ידועי שם בראשות הפרופ' יהודית בירק. הועדה החליטה חד משמעית שאין סכנה להשאיר את הכלובים (תוך הגבלת כמות המזון) ועל ביצוע שורה של מחקרים. התוצאות יהיו ביולי. מה ההיסטריה? האם היא נובעת מזה שפוחדים מהן? האם יתברר שהרדיפה אחרי חוות הדגים הייתה מיותרת?

רענן ויריב: מי רוצה לקנות זמן ולעשות כסף? המועצה העליונה לתכנון בישראל, אחרי התייעצות עם מומחים רבים, קבעה חד משמעית וסופית, שאין מקום לכלובי דגים במפרץ אילת. ההחלטה הזאת נסמכה גם על דבריה של פרופ' יהודית בירק, הנציגה הישראלית של הצוות הבינלאומי.

כאשר נשאלה האם לאור הידע הקיים כעת, ניתן לקחת את הסיכון ולתכנן את השארתם של כלובי הדגים לעשרים, שלושים השנים הבאות, היא אמרה לא. אין ולו סיבה אחת להמתין לתוצאות הניטור המתבצע כבר עשרות שנים וכל תוצאות הביניים מצביעות על כלובי הדגים כמזהם העיקרי של מפרץ אילת.  מטרתם של כלובי הדגים "לקנות" זמן על חשבון מפרץ אילת ולטובת כיסם הפרטי.

ש: האם אתם מוכנים לפשרות לגבי גידול הדגים הים?

עמותת "צלול":  הפשרה היא בדמות העברת הגידול ליבשה והזרמת מי הבריכות לים, תוך סינון בטכנולוגיה הטובה ביותר הקיימת באותה עת ושיפורה עם השנים. 

ד"ר גידי שגיא:  הפגיעה בשמורה -בגלל הצלילה המרובה. מחקרים מצביעים בינהם מחקרו של פרופ' בוקי רנקביץ' שיושב איתנו, כי אלמוגים מתפתחים בקרבת כלובי הדגים באופן מהיר הרבה יותר מאשר בסביבה הטבעית. הפרשות הדגים משמשות מזון לאלמוגים ותורמות לגידולם המהיר. לא נמצא עיקוב בהתפתחות האלמוגים כתוצאה מהפרשות הדגים.

לעומת זאת, בשמורת האלמוגים באילת, מוצאים פגיעה מתמשכת באלמוגים ובעולם החי סביבה. גורם הפגיעה העיקרי בשמורת האלמוגים הן צלילות מרובות שמתקיימות באזור. עיקר פעילות הצלילה הספורטיבית באילת מתקיים בסמוך לשמורת האלמוגים ובתוכה וזה הגורם העיקרי הפוגע בשמורה.

הקמתה של שונית מלאכותית בסמוך לכלובי הדגים תוך ניצול הגידול המואץ של האלמוגים לתרומת הדגים והפניית פעילות הצלילה לאזור זה, תעצור את הפגיעה בשמורת האלמוגים, ותיתן אתר חדש ומתאים לפעילות הצלילה . התניית הכסף להקמתה של שונית מלאכותית באזור הכלובים הינה פעילות חיובית.

דודו זכאי: השפעת הצלילות על השונית - הטעות כי צוללים הם הגורם העיקרי לזיהום המפרץ אינן נכונות - מספר הצלילות במפרץ אילת יורד בצורה דרמטית בשנים האחרונות. בשנת 2000 התבצעו כ- 100,000 צלילות ובשנת 2003 כ- 50 אלף בלבד.

יתרה מכך, עפ"י המשך המחקר בשנים האחרונות, תועדה ירידה של בין 51% ל 91% בכמות האינטרקציות של צוללים עם השונית. ירידה זו גם היא גורם חשוב לירידה של בין 42% ל 65% בכמות השכר לאלמוגי אבן שנגרם מצוללים.

למרות הירידה בנזק מצוללים, אובחנה תמותת אלמוגי אבן, המהווים את הבסיס לשונית האלמוגים וגם באזורים בהם קיים איסור מוחלט לכניסת צוללים מזה לפעולה מ 8 שנים!

ש: דליק ידוע כאיש סביבתי, וטוען שאין כל רע בכלובי הדגים, וגם טוען שהאלמוגים מתחת פורחים, אז למה אתם נגדם? אולי גם לכם יש אינטרסים שאתם לא מספרים לנו?

רענן בורל, החברה להגנת הטבע: דליק לא מעלה ולא מוריד את הויכוח. לירוקים יש עמדה ברורה בכל מקרה שבו פעילות אנושית פוגעת בסביבה. העיקרון המנחה הוא עקרון הזהירות המונעת. זה עיקרון שאומץ בעולם ב 1972, בכינוס בריו והודגש שוב בכינוס האחרון ביוהנסבורג. עפ"י העיקרון הזה, אין צורך להוכיח קשר ישיר בין פעילות לנזק. לשם כך, הוכנו ונחתמו אמנות בין לאומיות אשר על חלק מהן חתומה גם ישראל. לעניין זה, אסור על פי האמנות להוציא זיהום לים.

ש: השאלה שהכי מעניינת אותי כמובטל, היא - כמה עובדים יפלטו למעגל האבטלה כתוצאה מסגירת החוות? האם לא כדאי לנצל את הממון הרב שמושקע נגד גידול דגים בים לסיוע למשפחות מצוקה?

אייל, חוות הדגים: במעגל הראשון יפלטו משוק העבודה, 250 מפרנסים. במעגל השני הכולל את כל מפעלי האריזה, מזון, מפיצים, נהגים וכו' מדובר באלפי בעלי משפחות. (ודליק מוסיף - שישה ישובים בערבה ימצאו את עצמם בסכנת סגירה, מפני שכל פרנסתם על החוות). חוות הדגים הינן הענף הכלכלי היחיד באילת למעט מלונאות.

רענן ויריב: אין מקרה אחד בהיסטורה של מדינת ישראל שבו עמידה בתקני איכות הסביבה תרמה לאבטלה. מדובר בניסיון פסול להצדיק פעילות מזהמת על גבם של עובדים. בעלי כלובי הדגים מנסים לטעת פאניקה ומפיצים נתונים שקריים. מעבר לאופציה יבשתית, אומנם תקטין את הרווחים של הבעלים, אך תגדיל את מספר המועסקים.

ש: האם באמת יש הוכחות לפגיעה באלמוגים באזור הכלובים?

יריב ורענן:  ישנן הוכחות חותכות על הנזק לשוניות האלמוגים ועל הקשר בין הנזק לגידול הדגים בכלובים. 32 מבכירי המדענים במדינת ישראל, יצאו במכתב פומבי הרואה בקשר זה אסון אקולוגי וקוראים להוצאת כלובי הדגים מהים. מדינת ישראל ועיריית אילת, השקיעו 120 מליון שקל להוציא את הביוב של אילת מהים, 22 מליון שקל להקטין את כמות הפוספט שעף מהמטען בנמל לים, מבלי שנדרשו להוכיח קשר בין הפעילות שלהם והזיהום, לבין שונית האלמוגים. אלא רק מהטעם של הפסקת זיהום הים.

פרופ' רינקביץ: עמותת צלול פשוט מאחזת את העיניים. במודעות העמותה מציגה מספרים מפוברקים לגבי תמותת האלמוגים בשנים האחרונות. כחוקר העוסק בתחום אני יכול להעיד שלא רק שאין שום עבודה המציגה פגיעה בשונית כתוצאה מהכלובים, אלא יש מספר הולך וגובר של עבודות מחוקרים מאוניברסיטאת שונות המצביעים על כך, שהשונית מתאוששת. מוזר שעמותת צלול ורשות הטבע והגנים מתעלמים מנתונים אלו ונצמדים להנחה המוטעית.

אייל: פרופ' לב פישלזון (לא בהכרח מאוהדי החקלאות הימית) כפי שצוטט ע"י צפריר רינת מהארץ, שגם הוא אינו מאוהדי החקלאות הימית, כתבה ביום 4.2.2004 - "אין אף מחקר שמוכיח באופן ישיר פגיעה של כלובי הדגים באלמוגים". באותו מאמר יש עליה במספר האלמוגים ב2001. אז כיצד מעיזים בעמותת צלול לענות שיש הוכחות לקשר בין חוות הדגים לאלמוגים?

פרופ' רינקביץ': נמצא קשר ישיר בין צלילה ובין הפגיעה בשונית לבין תיירות הצלילה. כל שנה, לפי עבודתו של דודו זכאי, צוללים בין 250 אלף ל300 אלף צוללנים באילת. דודו זכאי עקב, מצא והעריך, שבשנה בערך 400 אלף מושבות אלמוגים נהרסות ע"י הצוללנים ומעל שני מיליון מקרים בשנה של הרחפת חול (ההורג את האלמוגים) קורים כתוצאה מפעילות הצוללנים. אין ספק שהצלילה או התיירות בכללותה, היא אויב מספר אחד לשונית.

דליק ווליניץ: הב הב. טוליפ היה נובח פעמיים, ומתכוון "תמיד היית דון קישוט, תפסיק להיות לטובת הצודקים".  

ש: מדוע לא נשקל הפתרון של העברת החווה לים התיכון. למיטב ידיעתי הדניס במקורו מהים התיכון ושם גם אין שוניות אלמוגים שעלולות להפגע?

אייל, חוות הדגים:  ראשית לא נקבע שמקומם של כלובי הדגים מחוץ למפרץ אילת. הייתה המלצה של המועצה הארצית לממשלה, שרק היא זו שצריכה לקבוע אם לאשר או לא לאשר את תמא 13, (תוכנית מיתאר ארצית). ההמלצה של המועצה הארצית ניתנה לאחר שבאופן חריג, הצטרף לישיבתה שר הפנים שהפעיל כל לחץ אפשרי על מקבלי ההחלטות (ראשי ערים ומועצות התלויים בתקציבי משרד הפנים).

לא ניתן לקיים חקלאות ימית בחופי הים התיכון של ישראל היות ואין מפרצים סגורים. אין פתרון יבשתי כרגע, לגידול דגי ים ביבשה. אדרבא, חוות הדגים שותפות לפיילוט של תהליך כזה, ומבקשות כי במסגרת תסקירי ההשפעה לסביבה, תיבחן גם חלופה זו - על כל המשמעויות הנובעות ממנה. חוות החקלאות הימית יברכו על כל אפשרות של גידול דגים נוסף ביבשה או בכל מקום אחר בתחומי מדינת ישראל.

ש: מה הסבר כלובי הדגים למות השונית?

הצהרות סיום:

אייל, חוות הדגים: אנחנו משוכנעים שאנחנו לא גורמים נזק לשונית, תוצאות הניטור שעליו המליצה הוועדה הבינלאומית שמונתה על ידי הממשלה, יוכיחו זאת ללא כל צל של ספק ובזה תבוא סוף לפרשה. חכו ותראו. אני רוצה להודות לכל משתתפי הפורום על הפעילות הערה.

עמותת "צלול": עמותת "צלול" מודה למאות הגולשים שהשתתפו בפורום החי ומשוכנעת כי תוך זמן קצר, ממשלת ישראל תקבל החלטה המחזקת את קביעות בית המשפט, המועצה הארצית לתכנון ובנייה והיועץ המשפטי לממשלה ועל פיה יצאו כלובי הדגים ממפרץ אילת מהר ככל שניתן. את הרס שונית האלמוגים שנגרם כבר מספר שנים על ידי כלובי הדגים, חייבים לעצור. אנו משוכנעים כי הציבור יתמוך במהלך זה ויביא להצלת מפרץ אילת.